החלטה בתיק פ 2200/04

1.         ביום 8.12.05 הגיש ב"כ הנאשמים 1 - 4  בקשת פסלות  (להלן: "בקשת הפסלות").

2.         ביום  11.12.05 התבקשה תגובת ב"כ המאשימה לבקשת הפסלות.

3.         ביום 13.12.05 התקבלה תגובת ב"כ המאשימה לבקשת הפסלות. ב"כ המאשימה מתנגד לבקשה.

4.         ביום 21.12.05 התקבלה תגובת ב"כ נאשם מס' 5 לבקשת הפסלות. ב"כ נאשם 5  הודיע בתגובתו על הצטרפותו לבקשת ב"כ נאשמים 1 -4  על תכנה ונימוקיה המלומדים.

5.         עיינתי בבקשה ובתגובות וכן בפסיקה שצורפה ומצאתי  שיש לדחות את בקשת הפסילה  המתייחסת לת.פ. 2200/04.

6.         בקשת הפסילה הינה לפסול  עצמי  מלדון  בשמיעתו של ת.פ. 2200/04 נוכח קיומן  של נסיבות אשר יש בהן  כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

7.         לטענת באי כח הנאשמים קיים חשש ממשי לקיומה של דעה קדומה לגבי נשוא משפטם של הנאשמים, שהיא פרי פסק דין של  בית המשפט בהליך פלילי קודם (ת.פ.2199/04) אשר עלול להשפיע על בית המשפט כי ינהג כלפי הנאשמים כאן בחוסר אובייקטיביות.

8.         הרקע לבקשת הפסילה פורט בסעיפים 1  - 8 לבקשה.

9.         להשלמת התמונה יובאו להלן מספר עובדות שיש להן משקל לענין ההחלטה בבקשת הפסילה.

10.        אין מחלוקת כי שני התיקים ת.פ.2199/04 ות.פ.2200/04 מתייחסים לאותה פרשה שעניינה פרוייקט של בניית שכונת מגורים חדשה בבאר שבע. במסגרת פרוייקט זה התקשר משרד השיכון והבינוי עם חברת ע.ס.מ. בחוזה לביצוע עבודות עפר לשם הכנת הקרקע לבנייית השכונה. בשני התיקים הואשמו חברת ע.ס.מ ואנשים נוספים  בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, מתן שוחד וקבלת שוחד.

11.        פרקליטות המדינה החליטה להפריד את הדיונים בשני התיקים הנ"ל בשל היות הנאשמים בתיק אחד  עדי תביעה בתיק האחר.

12.        ביום 21.11.05 הודיעו נאשמים 1 ו- 2 בתיק ת.פ.2199/04 כי הם מודים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום וזאת ללא ניהול הוכחות בתיק. לגבי העבירה של  קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות  הודו הנאשמים  1 ו- 2 בסיוע לעבירה זו.

נאשם מס' 3 בת.פ. 2199/04 -  ממשיך לכפור בעבירות המיוחסות לו וב"כ המאשימה ביקש לאחד את עניינו עם ענייינם של הנאשמים בת.פ. 2200/04.

13.        על אף הודעתם של נאשמים 1 -2 בעבירות שיוחסו להם בת.פ. 2199/04 הם לא הורשעו  ולבקשת באי כוחם הם הופנו לשירות המבחן לבחינת בקשתם  לאי הרשעתם בדין.

14.        מכאן שדברי ב"כ המבקשים 1 -4 לפיה בית משפט זה הרשיע את הנאשמים אינם מדוייקים שכן כאמור טרם ניתנה בתיק 2199/04 הכרעת דין. לא רק זאת, הואיל והנאשמים  בחרו להודות בטרם  ניהול ההוכחות בתיק, לא נחשף בית המשפט לכל ראיה בתיק, ובודאי שלא יכול היה לגבש עמדה כלשהי, או דעה קדומה לגבי האירועים המפורטים בכתב האישום ו/או מעורבותם של הנאשמים  באותם אירועים.

15.        סעיף 77א. (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984 קובע כי: " שופט לא ישב בדין אם מצא מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".

16.        בע.א. 8743/04 משה בר-נר נ. אשר רוט ואח' (טרם פורסם) הגיש המערער  ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול עצמו מלשבת  בתיק. נשיא בית המשפט העליון  דחה את הערעור. אומר כב' הנשיא ברק בפסק הדין :

" על הטוען לפסלות לבסס קיומו של חשש ממשי מעין זה (ראו ע.א. 6204/96 גל עזר נ. גולדבליט נ (2) 745,747). בנסיבות העניין לא הונחה תשתית לקיומו של חשש ממשי מעין זה. "

17.        בבג"צ 2148/94 גלברט אמנון נ. נשיא בית המשפט העליון פד"י מ"ח (ד) 537 אמר המשנה לנשיא (כתוארו אז) השופט אהרון ברק: