החלטה בתיק פ 1133/05

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע שש עבירות מין (אינוס, מעשה מגונה, מעשה סדום, ניסיון לאינוס במרמה) בשש מתלוננות.

2.         בתגובתו בכתב לאישומים הכחיש הנאשם את המיוחס לו באישום השלישי, הודה בקיום מגע מיני חלקי ובקיום מגעים מיניים מלאים בהסכמת המתלוננות באישומים הראשון והשני, וכפר בביצוע המעשים המיניים באשר לאישומים הרביעי, החמישי והשישי.

3.         בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן נכתב כדלקמן:

"2.         במועדים שונים ובהזדמנויות שונות, כמפורט באישומים שלהלן, במסגרת תפקידו כמורה למשחק, ו/או תוך ניצול מעמדו כלפי תלמידותיו, או קטינות ונשים שפנו אליו לשם התייעצות לקראת מבחני במה ("אודישנים"), ביצע בהן הנאשם עבירות מין.

3.           ברובם המכריע של המקרים נקט הנאשם בשיטה של השגת הסכמתן של הבנות עימן היה בקשר, לקיים עמו מגעים מיניים שונים, בטענות שאינן אמת ובידעו כי אינן אמת, לפיהן הוא צופה להן עתיד בתחום המשחק ומבקש לאמן אותן לקראת מבחני במה לתפקידים של צעירות המפתות גברים מבוגרים מהן, בטלנובלות פרי עטו.

4.           הנאשם נהג להזהיר את הבנות לבל יספרו לאיש על דרישותיו מהן, בטענה השקרית כי מחד, מי שאיננו מצוי בתחום המשחק לא יבין את חשיבות ומהות הדברים ומאידך מי שמצוי בתחום זה, יכחיש כי כך נהוג לעשות גם במקומות אחרים".

4.         הנאשם, אשר לא ביקש למחוק מכתב האישום את הסעיפים הנ"ל, התייחס אליהם במפורש בסעיף 3 לתגובתו לחלק הכללי כדלקמן:

"כמו כן מאשר כי לאורך כל שנות פעילותו המקצועית נהג להעלות במחשבותיו, ובמספר הזדמנויות אף בכתב, רעיונות לתסריטים, מחזות, מופעי בידור, ספרים וכדומה, וכן כי נהג לשתף את הסובבים אותו במחשבותיו אלה".

(סעיף 3, חלק כללי - תגובת הנאשם לכתב האישום).

5.         המאשימה מבקשת להזמין למתן עדות 5 נשים (להלן: " העדות הנוספות") שעפ"י הנטען הנאשם ביצע גם בהן מעשים מיניים דומים באופיים ובנסיבותיהם במהלך השנים 1993-1985.

אין מחלוקת שעל המעשים נשוא עדויותיהן של העדות הנוספות חלה התיישנות.

טענות הנאשם

6.         באי כח הנאשם מתנגדים לשמיעת עדויותיהן של העדות הנוספות וסומכים התנגדותם על הוראות סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982 (להלן: " חסד"פ"), שמטיל איסור רחב על העמדת אדם לדין בגין ביצוע עבירות שהתיישנו.

ב"כ הנאשם טוענים שאם ביהמ"ש ייעתר לבקשה, הוא יידרש באופן מעשי להכריע את הדין באשר למעשים שהתיישנו, כדי לקבוע אם הוא מקבל את גירסת המאשימה או את גירסת הנאשם לגבי כל אותם מעשים שהתיישנו, ובכך תסוכל תכלית ההתיישנות בפלילים.

ב"כ הנאשם טוענים כי גם אם המאשימה מתכוונת להוכיח באמצעות עדויותיהן של העדות הנוספות שיטה ומעשים דומים של הנאשם, היא לא תוכל לעשות כן מאחר ולא ניתן לעקוף הוראת חוק מפורשת שקבועה בסעיף 9 לחסד"פ באמצעות חריג לכלל ראייתי יציר הפסיקה.

לטענת ב"כ הנאשם היה על המאשימה לפרט בכתב האישום כי ברצונה לעשות שימוש בראיות שנועדו להצביע על שיטה ומעשים דומים, ומשלא עשתה כן היא מנועה מלהביא ראיות בקשר לכך.

בסיפא טענותיהם בכתב טוענים ב"כ הנאשם שהמאשימה לא תוכל לעשות שימוש בעדויותיהן של העדות הנוספות כ"עדות שיטה", שנועדה להוכיח את זהותו של מבצע המעשים, שכן הנאשם אינו מכחיש את הכרותו עם המתלוננות. כמו כן, לא תוכל המאשימה להביא באמצעותן ראיות על "מעשים דומים" שנעשו ע"י הנאשם, שכן הוא לא טוען שטעה בהבנת מצבן או רצונן של המתלוננות או טענה אחרת שמשמעותה טעות או תום לב.

תגובת המאשימה

7.         לטענת המאשימה, מטרת הכללתן של העדות הנוספות ברשימת העדים היא להוכיח את האמור בסעיפים 4-2 לחלק הכללי של כתב האישום, דהיינו, כי עוד לפני 20 שנה נהג הנאשם כלפיהן כפי שנהג כלפי המתלוננות בתיק זה, זאת לשם ניצולן המיני' ולא "לשם שיתופן בהגיגיו המקצועיים", כפי שטען בחקירותיו במשטרה ובתגובתו לחלק הכללי של כתב האישום.