החלטה בתיק פ 11000/03

שמואל ירושלמי יליד 1965 (להלן: " הנאשם") ומר אילון רוזן (להלן: " המתלונן") התגוררו באותו בניין ברחוב ורבורג 6 הרצליה (להלן: " בניין המגורים"). הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון שבתאריכים 28.2.02 ו- 16.11.02,  , דחף את המתלונן מספר פעמים וזרק עליו מכתב שהוציא מידיו. רק התערבותו של שכן שלישי הפסיקה את התקיפה. בהזדמנות השנייה היכה הנאשם את המתלונן באגרופו בחלקי גוף שונים (כולל בפניו) וכתוצאה מכך נגרמה למתלונן שריטה על עפעף עינו השמאלית.

לנאשם מיוחסות עבירות על סעיפים 379, 380 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " החוק").

בהתאם להסדר, בטרם הרשעת הנאשם הוזמן בעניינו תסקיר משירות המבחן.

שירות המבחן, התייחס כמקובל לנסיבותיו האישיות של הנאשם ולהשפעת הרשעה על עתידו. מתסקיר מיום 17.4.05 עולה שהנאשם, נשוי ואב לשלושה ילדים בגילאי 6-12 ממתין להולדת ילד נוסף, עובד מזה כעשר שנים כמהנדס בחברת "איסטרוניקס". בתסקיר התייחסות לעברו הנקי של הנאשם, לחרטה שהביע על העבירות נשוא הדיון ולעובדה שכיום חלה רגיעה ביחסי הנאשם והמתלונן.

שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעת הנאשם ולהסתפק בהטלת 100 שעות של"צ.

התובעת -  עו"ד ישרים, התנגדה להמלצת שירות המבחן והדגישה את חומרתן של עבירות האלימות בהן הודה, שכתוצאה מאחת מהן נגרמה למתלונן חבלה בפניו המשתקפת בתצלום במ/1. לטענתה לא ברור כיצד תפגע הרשעה בעתידו של הנאשם ובפרנסתו, משכך המלצת שירות המבחן לא עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה, בעניין הימנעות מהרשעה. התובעת ביקשה להרשיע את הנאשם ולגזור עליו מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

הסנגור - עו"ד גולן, ביקש באופן טבעי לקבל את המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעת הנאשם. כמו כן ביקש הסנגור להתחשב בתרומתו של המתלונן להסלמת האלימות, ולחבלות שגרם לנאשם כעולה מהתמונות במ/2, הגם שהודה שהנאשם החל בקטטה. לטענתו הרשעת הנאשם תפגע קשות בעבודתו כמהנדס ועלולה, ברמת ודאות גבוהה, לגרום לפיטוריו.

הסנגור הדגיש את החרטה שהביע הנאשם על מעשיו וביקש להימנע מהרשעתו.

הנאשם - פנה לבית המשפט בפניה נרגשת, הביע חרטה וביקש לקבל שהסכסוך עם המתלונן, שהיה לקוח מרכזי בחברה שבה הוא עובד, גרם לו לאבד שיקול דעתו. הנאשם הדגיש את חוסר היציבות בשוק התעסוקה בעולם ההיי-טק ואת הפגיעה שתפגע בו הרשעתו בפלילים.

לאחר ששמעתי הטיעונים, עיינתי בתסקיר ובמוצגים שהובאו בפניי ונדרשתי למכלול הנסיבות, הגעתי למסקנות כדלקמן:

1.         ככלל, מי שהודה בביצוע עבירה פלילית או שאשמתו הוכחה כנדרש במשפט פלילי, יורשע בדינו וזאת כמתחייב ממהותו של ההליך הפלילי שעיקרו אכיפת חוק שוויונית, שבה מביעה החברה סלידתה ממעשה העבירה שביצע הנאשם ומקווה להשיג הרתעה אישית וכללית, ראו ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 644.

2.         יחד עם זאת, בסעיפים 71א(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977 ובסעיף 1 לפקודת המבחן (נוסח חדש) תש"ט-1969 הסמיך המחוקק את ביהמ"ש להימנע מהרשעת נאשם במידה והשתכנע שראוי במקרה מסוים לעשות כן, ולהשית על אותו נאשם שירות לתועלת הציבור (בנוסף למבחן ללא הרשעה או בלעדיו). ראו לענין זה ספרו של כב' השופט קדמי "על סדר הדין בפלילים", מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ג-2003 עמ' 1106.

3.         בית המשפט נדרש לשיקולי הפרט העומד לדין, שעיקרם בדיקת אפשרות להימנע מהטבעת אות קין של פליליות על מצחו, כדי לאפשר לו להמשיך בתפקוד נורמטיבי בחברה, ושוקל אותם מול שיקולי הכלל, שעיקרם חומרת העבירה ונפיצותה, חומרת הפגיעה במתלונן, קיומו של סיכון לשלומו בעתיד והשימוש בהרשעה ככלי הרתעתי שבאמצעותו תשוש התופעה העבריינית.

4.         במקרה שפניי למרות חומרת העבירותשמקבלת, לדעתי, משנה חומרה בהתחשב בנתוניו האישיים הגבוהים של הנאשם, שהוא אדם משכיל, שניתן לראותו כאחד "הארזים" בחברה. אם אדם כמותו איננו מסוגל לרסן עצמו, להפעיל בלמים נפשיים ולהימנע מתקיפות, מה יגידו אלו שנתוניהם פחותים.

5.         ואף על פי כן, בחינת נסיבות העבירות ונסיבות ביצועןוההמלצות שבתסקיר, מביאים אותי למסקנה שהנאשם עומד במירב הפרמטרים המתיישבים עם אי הרשעתו כפי שנקבעו בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337. עברו של הנאשם נקי והוא איש משפחה, מתפקד נורמטיבית ומאז ביצוע העבירות ב- 2002 לא הסתבך בעבירות פליליות, הוא לוקח אחריות על המעשים הפליליים החמורים שעשה ומתחרט עליהם.

6.         כל אלו מבססים מסקנה שהנאשם לא יחזור על מעשיו ועל מנת לעודדו להמשך תיפקוד חיובי ומועיל לחברה ופתיחת דף חדש עם שכנו אני מחליטה לקבל המלצות שירות המבחן, נמנעת מהרשעתו ומחייבת הנאשם כדלקמן:

א.        לשלם למתלונן פיצוי בסך 1,000 ש"ח, שיופקד לזכות המתלונן בקופת בית המשפט
       תוך 30 מהיום.

ב.         לבצע עבודות של"צ בהיקף של 150 שעות, בהתאם לתוכנית שיכין שירות
       המבחן.

הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.