1. ביום 17/12/06 התקבלה בבית המשפט חוו"ד בעניינו של הנאשם, של מנהל ביה"ח אברבנאל ד"ר יהודה ברוך, ביחד עם ד"ר מוטי משיח סגן מנהל ביה"ח, ד"ר עוזי שי פסיכיאטר מחוז ת"א וד"ר נתן כספי פסיכיאטר בכיר (להלן: "חוו"ד האחרונה").
חוו"ד אחרונה זו הוגשה, בעקבות החלטתנו מיום 31/10/06 לקבלת חוו"ד נוספת לאור חומר נוסף שצורף ע"י ב"כ הנאשם מביה"ח אברבנאל וביה"ח איכילוב.
בחוות הדעת האחרונה נקבע ע"י הפאנל הנ"ל, שבמהלך הבדיקה לא ביטא הנאשם תכנים פסיכוטיים או אפקטיבים מג'וריים, בוחן המציאות ושיפוטו של הנאשם תקינים ללא הפרעות בולטות בקוגניציה, הוא מבין את ההליך המשפטי שמתנהל נגדו, את מהות העבירות שמואשם בהן והשלכותיהן ושהנאשם מסוגל להיעזר בעורך דינו.
הרופאים, שהשתתפו בהכנת חווה"ד האחרונה, היו תמימי דעים שהנאשם כשיר לעמוד לדין.
2. בעקבות הגשת חוות הדעת האחרונה, ביקש ב"כ הנאשם בדיון ביום 20/12/06 שנורה על חוו"ד משלימה בשאלת כשרותו הנפשית של הנאשם בזמן ביצוע העבירות, בהעדר התייחסות לכך בחוות הדעת וזאת בניגוד לחווה"ד של המומחה הפרטי המצויה בידו.
ב"כ המאשימה התנגדה לבקשה, כשלטענתה, אין מקום להאחז בטענות הנסמכות על חוות דעת פרטיות, בעיקר שאלה טענות שלא עלו בעבר.
3. אנו סבורים שאין מקום למתן חוות דעת משלימה.
בעניינו של הנאשם הוגשו כבר חוות דעת רבות וניתנו מספר החלטות של בית המשפט המחוזי.
כך, ביום 19/1/05 ניתנה החלטה מפורטת בה נקבע שהנאשם מסוגל לעמוד לדין ונדחתה בקשת הנאשם להפסקת ההליכים נגדו.
כך, ביום 3/11/05 ניתנה החלטה מפורטת נוספת שבה נקבע שוב שהנאשם כשיר לעמוד לדין ונדחתה בקשת הנאשם להפסקת ההליכים נגדו, זאת לאחר שנדחתה על ידי ביהמ"ש קביעת הפסיכאטרים ד"ר שילד וד"ר גוטמן מיום 11/5/05, שהנאשם לא מסוגל לעמוד לדין, למרות שאינו חולה נפש, עקב אי מסוגלותו לעזור ולהיעזר בסניגורו, עקב שכחה רטרוגרדית ממנה אובחן כסובל.
בסופו של דבר, בהחלטות אלו, אומצה חוות הדעת והקביעה הראשונית של הפסיכיאטר המחוזי לפיה הנאשם לא סובל ממחלת נפש והוא מסוגל לעמוד לדין (חוו"ד מ-19/9/04 של הפסיכיאטרית ד"ר שליאפניקוב ושל הקרימינולוגית הקלינית גב' אסולין).
יש לציין ולהדגיש, שבחווה"ד של ד"ר שילד וד"ר גוטמן, נקבע שהנאשם היה מסוגל להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור בעת ביצוע העבירות, כך שבניגוד לטענת ב"כ הנאשם, ישנה התייחסות חד משמעית לכך בחווה"ד.
4. יש לציין, שגם בחוות דעת המומחה שניתנו מטעם הנאשם ע"י הפסיכיאטר ד"ר פלדינגר מיום 28/9/04 ו-3/11/04 נאמר, שהנאשם לא היה ידוע קודם למעצרו כסובל מהפרעה נפשית, בוודאי לא מהפרעה דיסוציאטיבית שהתפתחה במהלך מעצרו והתפתחות מצבו הנפשי הקשה נגרמה כתוצאה ממעצרו וההאשמות בהן הואשם.
גם הפסיכיאטר ד"ר סגל, שהגיש חוו"ד מטעם הנאשם ביום 29/6/04 ציין בה שמצבו הנפשי הקשה התפתח עקב ונוכח כניסתו לבית הסוהר.
דהיינו, גם המומחים מטעם הנאשם לא טענו שהנאשם היה חולה נפש לפני מעצרו, או בזמן ביצוע העבירות המיוחסות לו החל משנת 2001 ועד למעצרו ב-14/3/04, וכן לא הועלתה טענה זו עד היום מפי הנאשם ו/או בא כוחו.
המומחה היחיד שטען שהנאשם היה במצב היפומאני בעת ביצוע העבירות, הוא ד"ר קריגל, שחוות דעתו לא הוצגה לביהמ"ש כחלק מהבקשה להפסקת ההליכים, ובחווה"ד של ד"ר שילד וד"ר גוטמן, בה נקבע שהנאשם היה מסוגל להבדיל בין טוב לרע ובין מותר לאסור בעת ביצוע העבירות, היתה התייחסות אליה.
5. יש להדגיש שהתיק נקבע לשמיעת ראיות עוד ב-2004, ואח"כ ל-2005 ול-2006 ומועדי ההוכחות נדחו שוב שוב עקב בקשות הסניגוריה להפסקת ההליכים כנגד הנאשם בשל אי כשרותו לעמוד לדין, בקשות שנדחו.
6. לאחר שניתנו כבר שתי החלטות מפורטות בעניינו של הנאשם שקבעו שהנאשם אינו חולה נפש וכשיר לעמוד לדין ולאחר שניתנה חוו"ד האחרונה מטעם פאנל של רופאים שקבעה באופן חד משמעי שהנאשם כשיר לעמוד לדין, אין מקום לטעמנו לחוות דעת נוספת, ויש מקום לקבוע את התיק לשמיעת ההוכחות.
7. בנסיבות אלו אנו דוחים את הבקשה.