השופט ש' ברוך
:
טענותיו המקדמיות של עו"ד פלדמן, ב"כ נאשם מס' 5 ותגובת המדינה
:
המדינה הגישה כנגד 15 נאשמים כתב אישום מתוקן (להלן: "
כתב האישום") ובו ייחסה להם שורה של עבירות, בראש ובראשונה עבירות הנובעות מהיות הנאשמים קשורים, כל אחד כפי חלקו, בארגון פשיעה, בהתאם להוראות חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: "
חוק המאבק").
מעבר לעבירות הנלמדות מעצם החברות בארגון, יוחסו לנאשמים עבירות ספציפיות שונות, בהתאם לאישומים השונים, כשבכל אחד מהאישומים נכללים חלק מהנאשמים.
לאחר מספר הליכים מקדמיים, התקיים דיון לפנינו ביום 10.9.07, במהלכו העלה סנגורו של הנאשם מס' 5, אברהם גולדנברג (להלן: "
הנאשם"), עו"ד אביגדור פלדמן, טענות מקדמיות מסוימות, בכל הנוגע לכתב האישום, ככל שהוא נוגע למרשו.
לטענת עו"ד פלדמן, כתב האישום, כפי שהוא מנוסח כיום אינו מגלה עבירה ביחס לנאשם, בכל אחד ואחד מהאישומים בהם נזכר שמו.
הנאשם נזכר לראשונה באישום מס' 1, בסעיף 6, הנוגע לפעילות של ארגון הפשיעה שעל חבריו נמנה, כך נטען, וכל שנאמר בכתב האישום ביחס אליו הוא: "
נאשמים 4 ו-5 כיוונו אף הם את פעילות הארגון ותיווכו בין הנאשמים כדי לקדם את פעילותו"
. בהמשך, נזכר הנאשם בסעיף 7 לאישום, שבו נאמר "
הנאשמים 1-5 פעלו בדרך של מתן
הנחיות כלליות לפעילות העבריינית של חברי הארגון, המתוארת לעיל, והותירו את הפעילות הפרטנית לחברי הארגון ולפועלים מטעמו; בחלק מהמקרים ידעו הנאשמים את פרטי הפעולות שבוצעו ונתנו
הנחיות ספציפיות, ובמקרים מסויימים שיפורטו באישומים שלהלן, פעלו באופן ישיר אשר קידם את ביצוע העבירות" (ההדגשות במקור - ש.ב.)
לטענת עו"ד פלדמן, אין מאחורי המילים הללו דבר וחצי דבר. כתב אישום חייב לפרט על אלה מעשים מדובר, על איזו פעילות פשיעה מדובר, הדברים כפי שנכתבו בכתב האישום, הם לא יותר מעננת עשן (או ביטויים ציוריים אחרים מבית מדרשו של הסנגור), ויש למלא אותם במהות, שאם לא כן, תקופח הגנתו של הנאשם והוא לא ידע כנגד מה להתגונן אגב ניהול ההליך, כשהזירה מושארת לידי התביעה להוכיח כל שתחפוץ להוכיח, בלא כל שליטה או פיקוח של ההגנה ובלא כל יכולת התמודדות אמיתית עם הטענות.
דברים דומים טען עו"ד פלדמן, בכל הנוגע לאישום מס' 7.
באישום זה, מופיע הנאשם לראשונה בסעיף 10 שבו נאמר:
"בהמשך, משבחרו הנאשמים שלא לרכוש את דירתו של שלום, מסר שלום לנאשמים 2, 5 ולחקק, סכום של 789,500 ש"ח באמצעות שיקים פתוחים".
הסנגור סבור שאין למצוא במשפט כוללני זה, כל רכיב מתוך רכיבי העבירה של קבלת דבר במירמה, שהיא העבירה המיוחסת לנאשם (ולאחרים) במסגרת אישום מס' 7.
דומים הם פני הדברים בכל הנוגע לאישום מס' 8, שבמסגרתו ייחסה התביעה לנאשם עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות וסחיטה באיומים.
בסעיף זה נזכר הנאשם לראשונה בסעיף 9, לאחר תיאור ארוך ומפורט כיצד הנאשמים הנוספים חברו לבצע את העבירות הנזכרות באותו סעיף וכל שנאמר ביחס לנאשם הוא "
משחזרו הנאשמים ואופיר לישראל, והתברר כי אופיר אינו משלם את מלוא חובו, נסעו אליו לירושלים, ביום 18.10.06, נאשמים 2,5 וחקק, על מנת לפגוש בו באופן אישי ולגרום לו לשלם את החוב, חרף תחנוניו של רפי כי אופיר מאיים להתאבד, בקשותיו כי ימנעו מלהגיע לאופיר והבטחותיו כי החוב ישולם עד למחרת".
לדעת הסנגור, אין באמור בסעיף זה, שממנו לא עולה כל פגישה בין אותו אופיר לנאשם, כדי להניח תשתית לכאורית נטענת לעבירות החמורות המיוחסות למרשו באותו אישום.
האישום האחרון בו נזכר הנאשם, הוא אישום מס' 17, שביחס אליו מסכים הסניגור שקיים קצת יותר פירוט מאשר בסעיפים הקודמים, אך גם כאן הוא סבור שאין פירוט די הצורך, ואין לדעת מנוסח הסעיף איזו מירמה בדיוק מיוחסת למרשו.
נוכח כל אלה, סבר הסניגור שיש להורות על ביטול כתב האישום וזאת מחמת אחת מטענות הסף שבחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), בין אם סעיף 149(3) ובין אם סעיף 149(4).
התביעה ביקשה להשיב על טענותיו של עו"ד פלדמן בכתב ובהתאם לרשות שניתנה לה הגישה טיעוניה.
התביעה סבורה כי לא נפל כל פגם בכתב האישום ולחילופין, ככל שיקבע על ידנו שאכן כתב אישום אינו מגלה עבירה, היא סבורה שיש לאפשר לה לתקן את כתב האישום בנוסח כפי שהוצע על ידה.
לשיטתה, חוק המאבק מקים עבירה נפרדת ומיוחדת של חברות בארגון פשיעה. מדובר בחוק ייחודי וחדש, שדי בניהול פעילות עבריינית באופן המתואר בו, כדי להוות עבירה על פיו, כעבירה עצמאית ונפרדת מיתר העבירות הפליליות ה"רגילות" המוכרות בחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין").