החלטה בתיק פ 1033/04

[בעניין ענישה מופחתת]

נגד הנאשם הוגש ביום 6.5.04 כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות:

א.  רצח לפי סעיף 300 [א][2] לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

ב.  עבירות בנשק שלא כדין לפי סעיפים 144[א]+[ב] לחוק הנ"ל.

ג.  נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

בעובדות כתב האישום נטען כי הנאשם הוא אחיו של מונדר אבו ג'בל, אשר היה נשוי למנוחה רולה אבו ג'בל. לבני הזוג נולדו 7 ילדים. בתחילת שנת 2003 נפרדו מונדר והמנוחה עקב סכסוך ביניהם, היא עזבה יחד עם ילדיה את בית המגורים והתגוררה איתם בשכירות בשכונת הפועלים בנצרת. ביום 6.4.04 החליט הנאשם לרצוח את המנוחה בשל חשדו שהיא מתרועעת עם גברים זרים ובשל רצונו לסייע לאחיו מונדר לקבל את משמורת בילדים. לשם ביצוע הרצח הצטייד הנאשם באקדח אותו החזיק ונשא ללא רישיון וכן בתחמושת תואמת.

ביום 6.4.04 יצא הנאשם לכיוון דירתה של המנוחה במטרה לרצוח אותה. הוא נהג במכונית פרטית כשהוא פסול מלהחזיק רישיון נהיגה. תוך כדי נסיעה שתה הנאשם משקאות משכרים. בהגיעו לשיכון הפועלים שם התגוררה המנוחה הסתובב הנאשם במקום ואח"כ המתין לה ליד פתח ביתה במשך מספר שעות. יחד איתו היה במכונית אדם נוסף שזהותו לא התבררה. בסביבות השעה 19:30 יצאה המנוחה מביתה כדי לפגוש את חברתה ולסייע לה לעלות לביתה. המנוחה ירדה במדרגות המובילות מדירתה אל הרחוב, פגשה בחברתה ושתיהן החלו לעלות במדרגות. בשלב זה יצא הנאשם מהמכונית כשהוא אוחז באקדח. הוא התקרב אל המנוחה, שעמדה על אחת המדרגות התחתונות וירה בה מספר יריות מטווח קצר בכוונה להמיתה. תוך כדי הירי דחף הנאשם את החברה ואת בנה שעמדו ליד המנוחה על מנת שלא יפגעו והוסיף לירות במנוחה. המנוחה נפגעה ממספר קליעים שחדרו לפלג גופה העליון ולראשה. היא התמוטטה ומתה במקום. מיד לאחר הירי רץ הנאשם בחזרה אל המכונית ונמלט משם יחד עם האדם הנוסף. הנאשם הסתיר את האקדח ונטש את המכונית בחנייה של מבנה באחת השכונות בנצרת.

במענה לאישום טען הנאשם מפי סניגורו דאז, עו"ד מסאלחה, כי הוא כופר בעובדות אך סירב למסור פירוט נוסף ולא העלה טענת הגנה כלשהי, גם לא אליבי "שבשלב זה" אינה קיימת.  משנקבע התיק לשמיעה הודיע הסניגור בישיבת 19.1.05 על דעת הנאשם כי לאחר שבחן את חומר הראיות מרשו חוזר בו מהכפירה ומודה בכל העובדות והוראות החיקוק. יחד עם זאת ביקש הסניגור שלא לגזור את דינו של הנאשם כעת שכן בדעתו לטעון לאחריות מופחתת ולשם כך  יידרש להגיש ראיות נוספות.

על יסוד הודאתו זו הרשענו את הנאשם בעבירות שיוחסו לו, לאחר שקבלנו מב"כ המאשימה, כמקובל במשפטי רצח, ראיות המאששות את ההודאה בפנינו. מאז נדחה המשך בירור האישום כמה וכמה פעמים בשל קשיים של הסניגוריה לאתר מומחה מטעמה. כעבור זמן התפטר עו"ד מסאלחה מהייצוג והעניין הועבר לטיפולה של הסניגוריה הציבורית. בסופו של דבר הוגשה מטעם הסניגוריה ביום 22.3.06 חוות דעתו של פסיכיאטר מומחה, דר' קראקרה והתיק נקבע לחקירתו הנגדית. ביום 1.5.06 הגיש הסניגור בתיק ב"ש 1873/06 בקשה לבטל את הכרעת הדין בטענה שלאור ממצאי חוות הדעת יש לקבוע כי מצבו הנפשי של הנאשם לא אפשר לו ליצור כוונה תחילה הנדרשת לשם הרשעה בעבירת רצח. ואולם בישיבת ה - 4.6.06 הודיע הסניגור, עו"ד עאתמנה, כי לאחר שיקול נוסף הסניגוריה חוזרת בה מהבקשה לביטול הכרעת הדין, כך שההודאה וההרשעה יישארו על כנן, אך הסניגוריה תבקש לטעון כי הנאשם ראוי לענישה מופחתת.

המומחה נחקר בידי התובעת. זו האחרונה הגישה לבית המשפט את המסמכים עליהם הסתמך המומחה וכן את קלטות ההודיה והשחזור של הנאשם אך לא הגישה חוות דעת מטעמה.

הסנגוריה טוענת כי על פי חוות דעת הפסיכיאטרית, בשל מצבו הנפשי של הנאשם בעת ביצוע המעשה לא היה יכול ליצור כוונת קטילה שהיא אחד היסודות הדרושים לקיומה של כוונה תחילה. הסניגור טוען עוד כי בעת התרחשות המעשים היה הנאשם נתון להשפעתם של משקאות משכרים ועל כן הוא פעל באופן ספונטני ללא יכולת לממש כוונה פלילית.

בהסתמך על הוראות סעיף 300א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 טוען הסניגור כי כדי שיחולו הוראות הסעיף יש להוכיח כי הרצח בוצע בשל הפרעה נפשית חמורה שהביאה לידי הגבלת יכולתו של הנאשם במידה ניכרת, אך לא עד כדי חוסר יכולת של ממש כאמור בסעיף 34ח להבין את אשר הוא עושה או את הפסול במעשהו או להימנע מעשיית המעשה. לאור חוות הדעת טוען הסניגור כי קיומה של הפרעת אישיות מספיק כדי לקבוע שמדובר בהפרעה נפשית חמורה. לטענת הסניגור על פי פסיקת בית המשפט העליון עצם קיומה של הפרעת אישיות יש בו משום קיום התנאי של הפרעה נפשית חמורה.

הדרישה השניה שמקים סעיף 300א היא שההפרעה הנפשית החמורה הגבילה את יכולתו של הנאשם במידה ניכרת וכו' כאמור לעיל. בעניין זה טוען הסניגור כי יכולתו של הנאשם להבין את טיב מעשיו ולגבש את החלטותיו באשר לדרך התנהלותו, נפגעה כאשר היה נתון להשפעת משקאות משכרים על רקע קיומה של הפרעת אישיות חמורה. זאת ועוד: השפעת משקאות משכרים והפרעת האישיות עלולות לגרום לפגיעה בכושר השליטה הפיזי על מעשיו.

בסיכומים טוען הסניגור כי גם אם בית המשפט יגיע למסקנה שהתגבשה אצל הנאשם כוונת תחילה לביצוע עבירת הרצח, עדיין אין בכך כדי לשלול את זכותו להסתמך על הוראות סעיף 300א לחוק העונשין ולעתור להפחתה בעונש.

את מסקנותיו המשפטיות הללו משתית הסניגור על שני אלה:

א.  עדותו של ד"ר קראקרה על פיה הנאשם סובל מהפרעת אישיות וכי לא קיימות דרגות שונות של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית;

ב. עדותו של ד"ר קראקרה לפיה אנשים הסובלים מהפרעת אישיות מתאפיינים באימפולסיביות ובחוסר היכולת להבדיל בין טוב לרע;

ג.  אמרותיו של הנאשם בסמוך לרצח כאשר נחקר על ידי המשטרה בהן טען שצרך לפני הרצח כמות נכבדה של משקאות משכרים. טענה זו לא נבדקה על ידי המשטרה שלא ערכה לנאשם בדיקת דם. בנסיבות כאלה על בית המשפט להניח שאילו בוצעה אותה בדיקה, הייתה מניבה את התוצאה הנוחה יותר לנאשם. המבחן הקובע לגבי מחדל בחקירה, הוא מבחן יכולתו של הנאשם להתגונן.

לאור כל זאת טוען הסניגור כי הנאשם סובל מהפרעת אישיות חמורה המתאפיינת בחוסר יכולת להבין את טיב מעשיו ומשמעותם ופוגמת בכושר השליטה הפיזית שלו.