1. לקראת סיום פרשת התביעה עתרה המאשימה בבקשה להתיר לה לתקן את כתב האישום על ידי הוספת שני עדי תביעה, דר' סרחאן ראיק, רופא בקופ"ח כללית מחוז צפון ומשהור בן מוסא נעראן מכפר יפיע.
2. החלטה זו נוגעת אך ורק לבקשה לתיקון כתב האישום על ידי הוספת העד, משהור נעראן (להלן:
"משהור"). כפי שהוסכם בישיבה שנערכה ביום 19/04/07, תידון הבקשה ביחס לעדותו של דר' סרחאן בעתיד, באם יהא בכך צורך.
3. כאמור, מבקשת המאשימה לתקן את כתב האישום כדי לצרף לרשימת עדי התביעה את שמו של משהור, אחיו של הנאשם, שהוא אחד מקורבנות מעשי העבירה המפורטים בכתב האישום.
הבקשה הוגשה בשלב מאוחר של ההליך, לאחר שנשמעו מרבית עדי התביעה, ובשעה שהנאשם נתון במעצר מזה חודשים רבים.
ב"כ המאשימה מבקשת לזמן את משהור למתן עדות, כך לטענתה, לצורך חקירתו אודות הגרסה שנרשמה כביכול מפיו, בתעודה הרפואית, המתארת את מצבו הרפואי. מלכתחילה לא סברה המאשימה כי עדותו הינה חיונית ונחוצה, והיא מודה כי בכך טעתה. עם זאת, מבקשת המאשימה לאור חשיבות העדות לאפשר זימונו של העד, שכל חומר החקירה המתייחס אליו הועבר לסניגוריה עוד בראשית ההליך.
4. הסניגור מתנגד לתיקון כתב האישום ומדגיש את העוול העלול להגרם לנאשם אם יהא צורך לחקור שוב את עדי התביעה המהותיים שכבר נחקרו.
5. תיקון כתב האישום לאחר תחילת המשפט, יכול להעשות בכל שלב משלבי המשפט, ברשות בית המשפט, מכוח סעיף 92 (א) לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח חדש) התשמ"ב - 1982, ובלבד שתינתן לנאשם הזדמנות נאותה להתגונן, והתיקון לא יקפח את הגנתו.
ככלל, כאשר מדובר בעדות הנחוצה להירור האמת, הנטיה היא להענות לבקשה, גם אם תיקון כתב האישום גורר אחריו חקירה מחודשת של העדים והארכת המשפט. למרות האמור, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה דנן תיקון כתב האישום, ע"י הוספת עד מרכזי, שהוא קורבן אחת מן העבירות החמורות ביותר המיוחסות לנאשם, בשלב זה של הדיון, עלול לפגוע בהגנת הנאשם, ויגרום להתמשכות ההליך ללא צידוק מספיק, זאת שעה שהנאשם נתון במעצר.
6. משהור נחקר במשטרה, גרסתו היתה ידועה למאשימה כבר במהלך החקירה, לרבות הגרסה שהובאה בתעודה הרפואית, כביכול מפיו של משהור. אין חולק כי לא היתה מניעה לזמנו למתן עדות כבר מלכתחילה, וכי אי צירופו לרשימת עדי התביעה נעוץ בשיקול מוטעה של המאשימה.
מרבית עדי התביעה כבר העידו ונחקרו, למעשה פרט לאמו של הנאשם, העידו כל עדי התביעה המהותיים וזימונו של עד התביעה הנוסף, מחייב בהכרח מתן אפשרות לסניגור לחוקרם שוב.
העובדה שגרסתו של משהור ידועה היתה להגנה, וניתן היה לחקור את העדים אודותיה, איננה משנה דבר, שכן, כל עוד לא נכלל משהור בין עדי התביעה, לא עמד הנאשם בסיכון שגרסתו המפלילה (אם יש כזו) תובא בפני בית המשפט, ולא היתה כל סיבה שיעמת את עדי התביעה עם גרסה כזו.
בהסתמך על רשימת העדים רשאי הנאשם לתכנן הגנתו מתוך ציפיה כי עד מהותי ומרכזי שלא נכלל בה, לא יזומן למתן עדות, ובהתאם לכך לחקור את עדי התביעה.
במקרה הנוכחי, לא מדובר בהשמטה או בטעות, אלא בשיקול שגוי שעשתה התביעה וכעת היא מבקשת לתקן את טעותה. ככלל, השיקול המרכזי בהחלטה האם להעתר לבקשה לתיקון כתב האישום הינו החשש כי תקופח הגנת הנאשם וכי יגרם לו עוול. בנסיבות בהן מבקשת המאשימה לתקון שיקול דעת שגוי יש הצדקה מלאה להבטיח כי לנאשם לא יגרם עוול, גם מתוך כך שמשפטו יתארך מעבר לנדרש. הכוונה איננה להארכת המשפט לשם שמיעת עדותו של העד הנוסף, אלא להארכה הנגרמת מתוך כך שנדרשת השלמת חקירתם של כל עדי התביעה המהותיים שכבר נחקרו.
העובדה שנתגלה קושי בזימון המתלוננת, (אמו של הנאשם), למתן עדות, איננו מטה את הכף לטובת קבלת הבקשה. ראשית, המאשימה לא הסבירה כלל איך יש בנתון זה כדי להשפיע על החלטתה הנוכחית לזמן את משהור כעד תביעה. שנית, למקרא כתב האישום ברור כי המתלוננת לא נכחה בזירה בעת שמשהור נדקר, ועדותה ממילא לא יכולה היתה להתייחס לחלק זה של האישום.
7. פתיחת פרשת התביעה מחדש, בנסיבות המפורטות לעיל, על כל הכרוך בכך, היא צעד בלתי סביר בשעה שהנאשם נתון במעצר חודשים ארוכים, ומעצרו הוארך כבר מעבר ל - 9 החודשים.
לאור האמור, אני דוחה את הבקשה לתיקון כתב האישום על ידי הוספת עד התביעה משהור.
המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים בהקדם.
ניתנה היום, י"א באייר, תשס"ז (29 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.
