א.
רקע
בקשה בהתאם לסעיף 149 (3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 (להלן: חסד"פ), לביטול כתב אישום בגין פסול בו.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין המייחס לו סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, תקיפה והיזק לרכוש במזיד, עבירות לפי סעיפים 427 (א) רישא, 428 רישא, 379 ו- 452 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.
כתב האישום הוגש בשם המדינה ע"י לשכת תביעות נגב ביום 5.1.05, בגין עבירות מיום 25.12.04, זאת לאחר קבלת הוראה לכך, יום קודם לכן, ממנהלת המחלקה הפלילית בפרקליטות מחוז דרום - עו"ד חנה מגד.
ב.
טענות הצדדים:
1.
טענות ב"כ הנאשם:
בנוסף לטיעוניהם בפני בע"פ, הגישו ב"כ הנאשם כתב טענות מקיף ומפורט, הנושא בחובו 15 עמודים וכן כתב תשובה נוסף, ובהם היפנו להצעת החוק ודברי ההסבר הנוגעים לעניין זה לרבות תיקוני החוק כפי שהיו מעת לעת, התפתחות הסוגיה מבחינה היסטורית, פרשנות חוקתית, תכליתית, מילולית ומוסקת, וכן לעקרונות מנהליים ופסקי דין שנגעו בסוגיות דנן.
שני פנים לטענת ב"כ הנאשם: האחד הוא, כי פרקליטת המחוז חסרת סמכות להורות על העברת הטיפול בתיקי פשע ללשכת התביעות והשני, כי לשכת התביעות חסרת סמכות לניהול תביעה בעבירות פשע. לטענתם, מוסמכת פרקליטת המחוז להעביר ללשכת התביעות חומר שהושג בחקירת עבירת פשע, אם מצאה כי חומר החקירה שהועבר אליה אינו מגלה עבירת פשע. פרקליט המדינה (להבדיל מפרקליטת המחוז) רשאי לפרסם רשימת עבירת פשע שניתן להעבירן לתביעות.
לענייננו, אכן פורסמה רשימת עבירות פשע כאמור, אשר העבירות נשוא עניננו אינן נמנות בו. ב"כ הנאשם טוענים, כי הואיל ועבירות אלה נופלות לגדר עבירות מסוג פשע, וכי לפי סעיפים 60+ 62 ל
חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, סמכות העמדה לדין על עבירה מסוג פשע, נתונה לפרקליטת המחוז בלבד, ומשלא נמנות העבירות נשוא עניננו ברשימת העבירות הניתנות להעברה, יש להורות על ביטולו של כתב האישום שהוגש ע"י תובע מלשכת התביעות, הואיל והוגש הוא בחוסר סמכות.
טענת משנה לטענה האמורה היא, מקור סמכותה של עו"ד מגד להורות על העברת הטיפול בתיקי פשע לתביעות. לדבריהם, הסמכות האמורה נסמכת על הוראת סעיף 242 לחסד"פ אשר לפי כלליו, דרושים שני תנאים לקיומו: א. הסמכה מאת פרקליט המדינה. ב. אישור היועץ המשפטי לממשלה להסמכה הנ"ל. תנאים אלו יש להוכיח בעניננו.
לעניין הפן השני הנ"ל, היינו כי לשכת התביעות נעדרת סמכות לניהול אישום בעבירת פשע, הרי שנסמכת אף היא על שני אלמנטים: האחד, בהתאם לסעיפים 60 (א) ו - (ב) לחסד"פ עולה, כי המבחן הקובע לזהות התובע המוסמך הוא מבחן סוג העבירה - עבירת פשע לפרקליטות ועבירה שאינה פשע - לתביעות, ובהתאם לסעיף 60 (ג) (1) יועבר אף לתביעות, אישום הכלול בתוספת אותה פרסם פרקליט המדינה. כלומר, תובע מוסמך (קרי לשכת התביעות בעניננו), מוסמך לקבל ולנהל אך עבירות פשע המנויות בתוספת א' לחוק, או עבירות שפרקליטת המחוז מצאה שאינן עבירות פשע. השני, הוא הפן המנהלי ולפיו רשות רשאית לפעול, אך ורק על פי הסמכויות שהעניק לה הדין. בהיות לשכת התביעות רשות מנהלית ובהיות הגשת התביעה וניהול התביעה פעולות מנהליות, חייבות אלו להיות מבוססות על סמכויות סטטוטוריות, קרי מכח החוק. לטענתו, אין כל הוראת חוק המסמיכה את התביעה המשטרתית להגיש כתב אישום ולנהל תיקים מסוג פשע (למעט כאמור לעיל), ועל כן נעשית פעולתה בחוסר סמכות, בניגוד לעקרון חוקיות המנהל. יתרה מכך, הואיל והפעולה המנהלתית הנ"ל כרוכה בפגיעה בזכויות הפרט (חירות, כבוד, קניין וכו') נדרשת לה הסמכה מפורשת בחוק.
2.
טענות ב"כ המאשימה:
ב"כ המאשימה הגישה תגובתה ובה מסכימה כי קיימים שני מסלולים המקנים סמכות ללשכת התביעות לניהול עבירות מסוג פשע: האחד, עבירות המוגדרות בתוספת ראשונה א' לחסד"פ המועברות ישירות לטיפולה, מסלול שאינו רלוונטי לענייננו. המסלול השני הוא עבירות מסוג פשע המועברות לפרקליטות מכח סעיף 60 (א) לחסד"פ. סעיף 62 (א) (1) לחסד"פ, מסמיך את פרקליטת המחוז להחליט על העמדה לדין או סגירת התיק, ומשהחליטה על העמדה לדין, מוסמכת הוא להעביר את התיק לתובע המוסמך ובכלל זה ללשכת התביעות.
לתמיכה בטענתה, היפנתה לבש"פ 7438/01
אליעזר כהן נ' מדינת ישראל
פ"ד נו (1) 345, בה נידונה שאלה דומה לעניננו ונפסק ע"י כב' השופטת פרוקצ'יה, כי קיימת סמכות לפרקליט המחוז להעביר את המשך הטיפול בהגשת אישום ויצוג המדינה לתביעה המשטרתית, במקום בו קיימת סמכות ענינית של בית משפט השלום. עוד נקבע כי מטרת התיקון לא היתה לשנות מהפרקטיקה שהיתה נוהגת קודם לו.
לפיכך, קיימת סמכות לפרקליטת המחוז להורות על העברת הטיפול בתיק הנדון לידי התביעה המשטרתית. לשאלת המשנה שהעלו הסניגורים בדבר סמכותה של עו"ד מגד הוברר, כי לעו"ד מגד כתב הסמכה מטעם פרקליטת המדינה (דאז), המעניק לה את סמכויות פרקליט המחוז.
ג. דיון
ב"כ הנאשמים ציינו בהגינותם ואף צירפו לכתב טענותיהם, את החלטתו של חברי כב' השופט אבו טהה מיום 7.12.04, אשר ניתנה בשאלות זהות שהועלו על ידם במסגרת ת.פ. 2008/04. מעיון בהחלטתו האמורה של חברי כב' השופט אבו טהה נראה, כי כל הטענות, ללא יוצא מן הכלל, הועלו כבר אחת לאחת על ידי הסניגורים בהליך הנ"ל, נדמה אף שבאותו סדר והרצאת דברים ובאותו היקף ממש, ונדחו על ידו במלואן. בנסיבות אלה, לא ברור לי, מה פשר מצאו הסניגורים מקום להעלותן שוב במסגרת הדיון שבפני (אם כי אין חולק שזכותם לעשות כן), ומה החידוש שמעלים הם בתיק זה להכרעתי, שבו חולקים הם, לא רק על ההחלטה האמורה, אלא לכאורה, גם על החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 7438/01, עליו מסתמך חברי כב' השופט אבו טהה בהחלטתו. בנסיבות אלה, די היה כי אפנה את הצדדים להחלטה האמורה, תוך דחיית טיעוניהם בפני בלא צורך בפירוט נוסף.
ואולם, על מנת שלא ל"דחות בקש" את הסניגורים, אשר ניכר כי השקיעו עמל ומאמץ רב בעריכת והגשת טיעוניהם הנאים והממצים, אבקש להעיר בקיצור דברים, את ההערות הבאות:
א. צודקים ב"כ הנאשמים, כי לא בכדי קבע המחוקק פרוצדורה להגשת כתבי אישום בעבירות מסוג פשע. הפסיקה הרחיבה על כך רבות, (ר' למשל ע"פ (תל-אביב-יפו) 70589/02 -
מדינת ישראל נ' חב' משה
, תק-מח 2002(3), 8552 ). יחד עם זאת ולפי שיבואר להלן, עומד כתב האישום נשוא ענייננו בכללים שנקבעו ע"י המחוקק.
ב. בענייננו, אין מחלוקת כי קיים אישור פרקליטות להעמדת הנאשם לדין, ובהבדל מפרשת נחמני הנ"ל שנידונה בפני חברי כב' השופט אבו טהה בת.פ. 2008/04 שם ניתן האישור בדיעבד, הרי שבענייננו נעשה כן קודם הגשת כתב האישום, דבר שכמובן מעמיד את ענייננו, בעדיפות פרוצדורלית על פני העניין שם.
