כתב האישום:
1. כתב האישום מייחס לנאשם עשרה אישומים בגין עבירות המיוחסות לנאשם, אותן הוא ביצע, לטענת המאשימה, בין השנים 2001-2004.
על פי המתואר באישום הראשון, בשנת 2001 ביקש הנאשם להקים ארגון ששמו "מדור אחד" ואשר מטרתו פגיעה בערבים המסייעים לטרור. לצורך הגשמת מטרה זו, פנה הנאשם למספר אנשים וניסה לצרפם לפעילות זו. הנאשם פנה לאריה הרפז אשר בתו נרצחה בפיגוע ירי וביקש ממנו לתמוך בארגון זה, שיש ביכולתו, לטענתו, לנקום את הירצחה של בתו. הנאשם נדחה על ידו. הנאשם גם ביקש לקשור קשר עם דני בן ארמון, אשר אחותו טל נרצחה בפיגוע. הנאשם סיפר לו כי הוא מתעסק בחומרי חבלה והציע לפוצץ את ביתו של המחבל שרצח את טל. כמו כן, ביקש ממנו הנאשם כסף, לצורך מימון חומרי החבלה. גם הלה דחה את בקשתו של הנאשם.
בנוסף, פנה הנאשם לאדם בשם ייבגני גרוסמן אותו פגש בקורס מאבטחים וביקש לצרפו לארגון.
בשנת 2003 פנה הנאשם גם לחברו אלכסנדר רבינוביץ (להלן: "אלכס") וסיפר לו על הארגון. במשך כשנה בערך ועל פי בקשתו של הנאשם, סיפק לו אלכס (שהיה חייל באותה העת) חומר נפץ הודף ותחמושת צה"ליים אשר סייעו לו בייצור מטעני חבלה.
בתאריך 3.3.04, החזיק הנאשם בדירת מגוריו, 37 מטעני חבלה מאולתרים שבהם חומר נפיץ שבכוחו להזיק לאדם, רימון יד צה"לי שבכוחו להמית אדם ובו חומר נפץ הודף שבכוחו להזיק לאדם.
2. על פי האישום השני, עובר לתאריך 4.7.01, ייצר הנאשם מטען חבלה מאולתר והטמין אותו מתחת לשולחן המרפסת של בני הזוג עיאד מחאמיד ועליזה פרנקו מחיפה, אשר חשד בהם כי עודדו את ילדם להכות את אחד מאחיו כאשר צעקו "תהרגו את הילד היהודי הזה". בני הזוג גילו את המטען אשר לא התפוצץ.
3. כמתואר באישום השלישי, עובר לתאריך 18.8.01 או בסמוך לכך, במטרה לרצוח את בני משפחת אבו קמיר מחיפה אשר הנאשם חשד בהם כי אירחו בביתם את המחבל שביצע את הפיגוע בבית הקפה "וול סטריט" בקריות, ייצר הנאשם מטען חבלה מאולתר, הטמין אותו מתחת לרכב אשר חנה סמוך לבית המשפחה וחיבר אותו כך שעם תחילת הנסיעה ברכב יתפוצץ המטען וימית את היושבים בו. נ.א.ש (יליד 92') אשר שיחק בסמוך לרכב עם ילד נוסף, הבחין במטען, משך אותו והמטען התפוצץ. כתוצאה מכך נגרמו לו כוויות בדרגה 1-2 באזור הפנים והידיים.
4. על פי האישום הרביעי, בתאריך 24.8.01 או בסמוך לכך, הטמין הנאשם מטען חבלה מאולתר במסגד "אל חאג' עבדאללה" בחיפה אשר חשד כי משמש להסתה. ג'מילה אגבאריה, אשר הגיעה לעזרת הנשים במסגד באותה עת, פתחה את הדלת אותה מילכד הנאשם והמטען התפוצץ.
כתוצאה מהפיצוץ נגרמו לג'מילה כוויות בידיה.
5. על פי האמור באישום החמישי, הטמין הנאשם מטען חבלה מאולתר מתחת לרכבו של חבר הכנסת עיסאם מחול. בתאריך 24.10.03 נכנסה אשתו של חבר הכנסת לרכב המשפחתי וכשהחלה לנסוע התפוצץ המטען והרכב החל לעלות באש.
6. באישום הששי מתואר, כי בתאריך 16.1.04 הניח הנאשם מטען נפץ מאולתר מתחת לרכבו של עיסא גנאיים אשר חשד בו כי הלין בביתו את המחבל אשר ביצע פיגוע בקו 37. עיסא החל לנסוע ברכבו כאשר הבחין במטען הקשור לרכבו. כאשר זרק את המטען הוא התפוצץ.
7. כמפורט באישום השביעי, עובר לתאריך 31.1.04, ייצר הנאשם מטען נפץ מאולתר וחיבר אותו בחדר המדרגות של בנין בסמוך לדירה בה התגוררה מ.ל (ילידת 82'), אשר חשד בה כי היא מקיימת קשרים עם ערבים. אחד הדיירים בבנין (אלכסנדר קאופמן), בעת שחזר לביתו, נתקל בחוט וקרע אותו וכתוצאה מכך התפוצץ המטען וגרם לו לחבלה בלחי שמאל.
8. על פי עובדות האישום השמיני, הטמין הנאשם מטען חבלה מאולתר שהכין בחדר המדרגות של הבניין בו מתגוררת ר.פ (ילידת 87'), מכיוון שחשד בה כי היא נמצאת בקשרים עם בחורים ערבים. בתאריך 23.2.04 מצא אביה של ר.פ את המטען וניתק אותו מבלי שיתפוצץ. כמו כן, השאיר הנאשם ביום 2.3.02 מכתב איום בסמוך לביתה של ר.פ, בו הוא מאיים עליה כי יפגע במשפחתה אם תמשיך לקיים קשר עם ערבים.
9. על פי האישום התשיעי, הטמין הנאשם מטען נפץ מאולתר אותו ייצר בתיבת הדואר של ליאור פליק, אחד ממנהלי החברה בה עבד הנאשם. ליאור לא פתח את החבילה והעבירה אל המשטרה.
10. האישום העשירי מתאר, בהמשך לאישום התשיעי, כי משראה הנאשם שליאור לא נפגע ממטען הנפץ, הטמין מטען נפץ אחר אותו ייצר מתחת לרכבו של ליאור. המטען לא התפוצץ וזאת משהתגלה על ידי ליאור ושכניו.
העבירות המיוחסות לנאשם בכתב האישום, הן עבירות של נסיון לרצח (לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, להלן:"החוק"), עבירות של החזקת נשק שלא כדין (סע' 144(א)-144(ב) לחוק), קשירת קשר לביצוע פשע (סע' 499(א) לחוק), נסיון לקשירת קשר לביצוע פשע (סע' 499(א)(1)+25 לחוק), חבלה בכוונה מחמירה (סע' 329(5) לחוק) ועבירת איומים (סע' 192 לחוק).
11. תשובתה של באת כוח הנאשם לכתב האישום היתה, כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין ואיננו אחראי למעשיו. על פי טענת הסניגורית, הנאשם לוקה במחלת נפש, אשר שוללת ממנו לחלוטין את כשירותו הדיונית לעמוד לדין (על פי סעיף 15(א) לחוק הטיפול בחולי נפש, תשנ"א- 1991) ואת אחריותו הפלילית בעת ביצוע מעשיו (בהתאם לסעיף 34ח לחוק העונשין). לפיכך החלטנו ביום 26.9.04 כי טענה זו תיבדק בתחילת מסכת הראיות של התביעה.
חוות הדעת הפסיכיאטריות:
12. התנאי העיקרי להחלתם הן של סייג אי השפיות והן לעניין אי כשירותו של הנאשם לעמוד לדין, הוא כי הנאשם סובל ממחלת נפש.
במקרה שבפנינו, חלוקים המומחים הפסיכיאטריים בדעותיהם בשאלה זו. הנאשם נבדק ע"י מספר מומחים בתחום הפסיכיאטריה והוגשו בענינו ארבע חוות דעת שונות. חוות הדעת הראשונה, מבחינה כרונולוגית (נ/7), נערכה על ידי הפסיכיאטרית דר' ע. נעון מבית החולים שער מנשה. חוות דעת זו הוכנה על ידה ביום 15.4.04, בהתאם למינויה ע"י הפסיכיאטר המחוזי בחיפה, דר' ד. אנוך (וזאת על פי החלטת בימ"ש השלום בחיפה מיום 15.3.04).
