החלטה בתיק פשר 5161/04

1. בפניי מונחת בקשת החייב כי יוכרז הוא כפושט רגל.

2.  ביום 26/04/04 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לפי בקשתו, והכונס הרשמי מונה לכונס נכסיו. על החייב הוטל תשלום חודשי לקופת פשיטת הרגל בסך של 500 ש"ח.

3. בעת הגשת הבקשה למתן צו כינוס הצהיר החייב על חוב בסך 520,000 ש"ח הנובע מחוב לנושה אחד. בפועל הוגשו נגד החייב 2 תביעות חוב בסכום כולל של 571,502 ש"ח, אשר אחת מהם  היא מטעם המוסד לביטוח לאומי על סך של   1,502 ש"ח.

4. החייב ציין כי חובותיו נובעים מפסק דין אשר הפך חלוט, אשר חייב אותו בתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, אותם גרם לחברו, עת היה בן 12. חברו, יצחק טנג'י  (להלן: " טנג'י") הוא הנושה העיקרי.

5. במהלך חקירת כונס הנכסים לא אותרו נכסים השייכים לחייב הניתנים למימוש לטובת הנושים.

6. ביום 29/08/04 התקיימה אסיפת הנושים ובה התנגד הנושה, טנג'י, להכרזתו של החייב כפושט רגל. 

כונס הנכסים, בחוות דעתו מיום 17/11/04 סבר כי יש להיענות לבקשת החייב ולהכריז עליו כפושט רגל.               

7. בדיון שהתקיים בפניי ביום 07/02/05, בבקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל וכן בבקשה להפחתת התשלום החודשי, סבר כונס הנכסים כי יש להכריז על החייב כפושט רגל ולהשית על החייב תשלום חודשי בסך 1,000 ש"ח, זאת לאור גילו הצעיר של החייב, יליד 1978, לאור הכנסותיו, לאור תשלום חודשי בסך 420 ש"ח אותו משלם החייב לכיסוי חובות קודמים מחוץ לתיק פשיטת הרגל וכן לשם העשרת קופת פשיטת הרגל.    

8. ב"כ הנושה דבק בהתנגדותו בנוגע להכרזת החייב כפושט רגל וזאת מאחר ולא הייתה כל הכבדה על החייב בהליכי הוצאה לפועל, היות ונקבעו תשלומים חודשיים על פי יכולתו, אותם הוא נדרש לשלם, הגם שזה יימשך שנים רבות. כמו כן מציין ב"כ הנושה כי החייב  לא עשה דבר כדי לקדם את פירעון החוב אך אין להתעלם מן העובדה כי עודנו צעיר, בריא בגופו וברוחו ויש לו פוטנציאל להכנסה עתידית ועל כן אין להזדרד וליתן לו הגנה של הליכי פשיטת רגל.  טוען הנושה כי, יש לראות ברצונו של החייב להנות מהגנת הליכי פשיטת רגל כי אם  ניסיון הנועד להתחמק מתשלום מלוא החוב בדרך של תשלום נמוך לקופת פשיטת הרגל שלאחריו יזכה להפטר. יתירה מכך גרס  הנושה כי עצם אירוע  הנזק, אשר יצר את החוב, נעשה על ידי החייב שלא בתום לב. ב"כ הנושה הדגיש על סבלו של טנג'י- הנושה, אשר סובל מגיל 8 מהאירועים והטיפולים הרפואיים שבגינו.

9. החייב האריך בדברים אודות ההידרדרות בחייו  מהבחינה הנפשית, הכלכלית והחברתית מאז שהחלו כנגדו הליכי הוצאה לפועל, ושב וביקש להכריז עליו כפושט רגל על מנת שינסה לשלם את חובותיו לנושה.

10. התשתית העובדתית מלמדת כי בשנת 91 רכש החייב (אז בגיל 13) מיכל גז למילוי מצתים ומייד לאחר מכן התיזו על הנושה (אז בגיל 8) והציתו בגפרור. כתוצאה מכך התלקח הנושה וסבל במשך שנים מכויות קשות. הוא נאלץ לעבור ניתוחים קשים  וטיפולים לשם החלמה ושיקום.

בשנת 93 הגיש הנושה תביעה בבית המשפט המחוזי באר - שבע כנגד החייב   (ת.א 46/93) אשר מצא את החייב אחראי לאירוע ההצתה וחייב את החייב בדמי נזק בסך     של 330,000 ש"ח אותם ישלם  בשנת 97,  עת ימלאו לחייב  20 שנה.

11. מסגרת השיקולים להם נדרש בית המשפט בבקשת הכרזת החייב כפושט רגל, מנויה בסעיף  18ה לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש]  הקובעת:

"(א) בית המשפט יחליט, בתום דיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

 (1). להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

 (2). לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה   לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו"

השיקולים המופיעים בסעיף 18ה לפקודה, נגזרים משתי התכליות העומדות בבסיס הליכי פשיטת הרגל: האחת, עניינה בנושים, והיא כינוס נכסי החייב לצורך פירעון החובות, והאחרת עניינה בחייב, ויסודה ברצון ליתן לו הזדמנות "לפתוח דף חדש", לאחר שיופטר מחובותיו (ראו: ע"א 6416/01 בנבנישתי ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי פ"ד נז(4) 197. להלן: עניין בנבנישתי). בעקבות תיקון מספר 3 לפקודה, משנת תשנ"ו, מודגשת, יותר מבעבר, התכלית השנייה שעניינה בחייב.

טרם התיקון, היה בעובדה שהכרזה על פשיטת רגל לא תועיל לנושים ובהתחשב בהליכי ההוצאה לפועל הננקטים ואפשרות מיצויים (ראה ע"א 5503/92 עדה קריצמן נ' כונס הנכסים הרשמי , דינים עליון  כרך לו 993)  כדי להוות עילה עצמאית לדחיית בקשתו של חייב וזאת כדי למנוע תופעה של יצירת "עיר  מקלט" לחייבים. תיקון מספר 3 לפקודה מתווה גישה שונה  וזאת על מנת לאפשר לחייב "לפתוח דף חדש" בחייו בהקדם.

היטיב לומר את הדברים כב' הנשיא השופט ברק בע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי , פ"ד נז(4) 197 בקובעו כי :