1. בפני בקשת נושה מיום 18.5.05 להורות על מתן צו כינוס ולהכריז כי המשיב פושט רגל, בטענה כי המשיב ביצע מעשה פשיטת רגל בכך שלא מילא אחר הדרישות בהתראת פשיטת רגל שנמסרה לו ביום 10.4.05, לא הגיש תגובה או התנגדות להתראה, ולא שילם למבקש את חובו,העומד על סך העולה על 100,147 ש"ח.
2. הבקשה נקבע לדיון ביום 27.4.06 עוד על ידי כב' הש' סעב, ונשמעה בפניי. בדיון טען המשיב כי הגיב להתראה, וזאת בניגוד לאמור בבקשת הנושה, והגיש תגובה, שאינה נושאת חותמת בית המשפט, ואשר הוגשה על ידי המשיב באמצעות עו"ד, אשר לא ייצג אותו בדיון.
מכל מקום, המשיב לא חלק בתגובתו בכתב או בעל פה, על קיומו של החוב ושל פסק דין חלוט, אך טען כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב קיצוני, מאחר שהוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים, וכי הוא משלם 1,000 ש"ח בחודש במסגרת תיק איחוד בהוצל"פ. לטענתו, די בעמידתו בצו התשלומים כדי לדחות את התראת פשיטת הרגל שנמסרה לו.
לאור טענות המשיב, תידון התנגדותו של המשיב תחילה.
3. לאחר שנשמעו דברי הצדדים, הורה ביהמ"ש לצדדים להגיש סיכומיהם. המבקש הגיש סיכומיו ואילו המשיב לא עשה כן. המועד להגשת סיכומי המשיב הוארך, והובהר לו כי אם לא יגיש סיכומיו ייחשב כמסכים לטענות המבקש. המשיב לא הגיש סיכומים עד עצם היום הזה.
למעשה, די באמור לעיל כדי לדחות את התנגדות המשיב.
4. גם לגופו של עניין, אין ממש בהתנגדות החייב.
סעיף 3 לפקודה קובע:
" נושה שהגיש נגד חייב פסק דין חלוט לתשלום סכום כסף, והוצאתו לפועל לא עוכבה כדין רשאי לבקש להמציא לחייב בישראל או ברשות ביהמ"ש בחוץ לארץ התראת פשיטת רגל..."
הכלל הוא כי
"נושה הנוקט בהליכי הוצאה לפועל אינו מנוע מלפעול לפי הפקודה" (ראה לוין וגרוניס,
פשיטת רגל, מהד' שנייה עמוד 72). כן נפסק כי צו תשלומים שניתן כנגד החייב בלשכת ההוצל"פ אינו מהווה עיכוב ההוצאה לפועל של פסק הדין אלא הינו דרך לביצועו. ראה: גרוניס ולוין לעיל, וכן ע"א 353/69
צרפתי נ' שטרסמן, פ"ד כ"ג(2) 8, 9(כב' השופט ברנזון):
"הכנסת פסק הדין להוצאה לפועל וקביעת תשלומים לפרעונו, לא זו בלבד שאינה מעכבת את ההוצאה לפועל, כי אם להיפך. זה מהווה צעד ממשי להוצאה לפועל של פסק הדין. ואם צעד זה מוכיח את עצמו כבלתי מספיק בעיני הנושה, ניתן לו לנקוט בכל צעד נוסף בהוצאה לפועל או מחוצה לו כדי לבוא על סיפוקו....
סיכומו של דבר: צעדי הוצאה לפועל של פסק דין שנושה נוקט בהם אין בכוחם לרפות את ידי בית המשפט הדן בבקשת פשיטת רגל נגד החייב ולחייבו להימנע מלהכריז על פשיטת רגלו של החייב על פי פסק הדין, אף שזה עומד בתנאי ההוצאה לפועל, ובלבד שההוצאה לפועל של פסק הדין לא עוכבה".
(כן ראה פש"ר (באר-שבע) 9029/99 בנק הפועלים בע"מ נ' בן ברוך
, תק-מח 99 (3) 7215, פש"ר (חיפה) 202/05 ראייק דיבי נ' עטייה נאג'יב, (פורסם בנבו), בש"א 11245/03 אלנקווה שם טוב נ' אור אלום בע"מ (טרם פורסם), ועוד).
5. מכאן כי עמידתו של המשיב בצו החיוב בתשלומים אשר ניתן נגדו במסגרת תיק האיחוד בלשכת ההוצאה לפועל, אינה מהווה הגנה בפני התראת פשיטת רגל, והנושה רשאי לפעול לגביית חובו גם במסגרת הליכי פשיטת הרגל.
6. בהעדר כל נימוק נוסף להתנגדות החייב להתראה, אני רואה לדחותה.
סעיף 5(6) לפקודה קובע כי אדם שלא מילא אחר הדרישות שבהתראת פשיטת רגל בתוך 7 ימים לאחר שהומצאה לו, ולא הניח את דעת ביהמ"ש כי יש לו תביעה שכנגד או קיזוז או דרישה שכנגד שאינם פחותים מסך החוב הפסוק, עשה מעשה פשיטת רגל.
משנדחתה התנגדותו של החייב, אני מאפשרת לו לקיים את הדרישות שבהתראה בתוך 7 ימים. אם לא יעשה כן במועד שנקבע, יינתן צו לכינוס נכסיו.
7. המשיב ישא בהוצאות הנושה ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.