החלטה בתיק פשר 2061/03

עסקינן בבקשה להורות כי בית המשפט השלום הוא הפורום המתאים לדיון בת.א. 49134/03 איילון חברה לביטוח נ' משה שניידר בע"מ, העוסק בתביעת שיבוב בגין נזקים שנגרמו למבוטחי המבקשת, עקב הצפה במבנה שהוקם בעבר על ידי המשיבה.

ביום 18.9.2003 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד המשיבה, משה שניידר חברה קבלנית בע"מ (להלן: "החברה"). בנוסף, נקבע כי על נושי החברה היה להגיש תביעות חוב לנאמן עד ליום 1.2.2004.

ביום 1.6.2004 אישר בית המשפט את הסדר הנושים של החברה וזאת לאחר כינוס 2 אסיפות נושים בלתי מובטחים.  

עובר למתן צו הקפאת ההליכים, ביום 11.8.2003, הגישה המבקשת תביעת שיבוב על סך 78,808 ש"ח כנגד המשיבה בגין נזקים שנגרמו למבוטחיה עקב הצפה שאירעה במבנה אשר הוקם בשעתו על ידי החברה.

בסמוך לאחר שניתן צו הקפאת ההליכים, פנה הנאמן לבית המשפט השלום שדן בתביעת המבקשת, בבקשה לעיכוב הליכים כנגד החברה בטענה כי המשך ניהול ההליכים כנגדה דורש את אישור בית המשפט של פירוק.  

ביום 23.01.2005 יצאה החלטה מפי כבוד השופטת חנה פלינר בבית המשפט השלום בתל אביב, לפיה התקבלה בקשת החברה לעיכוב ההליכים כאמור.

 בסעיף 8 להחלטתה כתבה כבוד השופטת:

"...בית המשפט של פירוק הוא זה שישקול את השיקולים לגבי קביעת הפורום המתאים לבירור התביעה, ולא בית המשפט האזרחי אליו הוגשה התביעה - ובפניו מעוכבים ההליכים עד להחלטה אחרת!"

ובהמשך, בסעיף 13 להחלטתה הוסיפה השופטת כי:

"לאור האמור לעיל, טענות תום הלב המכוונות כנגד המבקשת אינן ברורות כלל ועיקר, ואת התשובות יהיה צורך ליתן לבית המשפט המחוזי בתל אביב, לכשתוגש בקשה מתאימה להארכת מועד להגשת הוכחת חוב ו/או לאפשר ניהול ההליך שבפני".

(ההדגשות שלי - ו.א.).

כאמור, לאחר מועד מתן צו הקפאת ההליכים נקבע כי על נושי החברה היה להגיש תביעות חוב לנאמן עד ליום 1.2.2004. המבקשת לא פנתה לנאמן על מנת להצטרף להסדר הנושים, ולא הגישה כל תביעת חוב. לטענתה, תביעתה הינה תביעה נזיקית, אשר על פי סעיף 71-72 לפקודת פשיטת הרגל, אינה ברת תביעה על פי סעיפים 353-352 לפקודת החברות (נוסח חדש).

המבקשת מוסיפה, כי לאור אופיין המיוחד של תביעות נזיקיות, כגון תביעתה שלה כנגד החברה, הרי שהפורום המתאים לדון בתיקי נזיקין הינו ערכאה רגילה של בית המשפט המוסמך, בידיו קיימים הכלים לעשות לבירור המחלוקות, לחקור עדים, למנות מומחים, וכיוצ"ב.

מנגד, מתנגד הנאמן לבקשת המבקשת. ראשית, טוען הוא כי הבקשה אינה תואמת את החלטת בית המשפט השלום, משום שבקשת המבקשת נוסחה כבקשה לקביעת הפורום המתאים, זאת במקום בקשה להארכת מועד להגשת חוב, ו/או בקשה לאפשר המשך ניהול ההליך בת.א. 49134/03.

בנוסף, טוען הנאמן כי המבקשת מנסה לעקוף את כל דיני הפש"ר, באמצעות פרשנות מטעה להחלטת בית המשפט השלום. לטענתו, היה על המבקשת  להגיש לו בתקופת הקפאת ההליכים תביעת חוב בגין הטענות הנטענות על ידה בכתבי התביעה, כדין כל נושה אחר, אולם היא בחרה שלא לעשות כן. זאת ואף זאת; בניגוד להוראות סעיף 267 לפקודת החברות, אף לא פנתה לבית המשפט של פירוק בכדי לקבל את אישורו להמשך ניהול ההליכים בבית המשפט השלום.

גם אני סבורה, כי יכולה היתה המבקשת לייתר את הצורך בדיון המקדמי אשר התנהל בבית המשפט השלום. המבקשת מצטטת אמנם את דבריה המלומדים של פרופ' ציפורה כהן בעמוד 266 בספרה, "פירוק חברות":

"תביעות נזיקיות אינן בנות הוכחת חוב בפירוק, אלא אם כן התגבשו לסכום קצוב באמצעות הסכם או באמצעות פסק דין. ההיגיון העומד, כנראה, מאחורי חריג זה הוא שבתביעה כזו יש להכריע הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הפיצוי - הכרעה שעשויה להיות סבוכה..."

ובהמשך:

"במצב המשפטי הנוכחי, כשתביעת נזיקין אינה בת הוכחה בפירוק בפני המפרק, על הנושה הנזיקי לתבוע את החברה בערכאות הרגילות. כאן עלול הוא להיתקל במחסום, שקובע סעיף 267 לפקודת החברות, ולפיו אין להמשיך או לפתוח בשום הליך אלא ברשות בית המשפט... המסקנה היא איפוא, שעל הנושה הנזיקי לבקש מבית המשפט לפתוח בהליכים או להמשיך בהם, וזה ייעתר, בדרך כלל, לבקשתו." (ההדגשה שלי - ו.א.)