עסקינן בערעור על החלטת המנהל המיוחד לנכסי החייב, מר א.ה.(להלן: "החייב"), שדחה תביעת חוב אשר הגישו המערערים מן הטעם שהוגשה באיחור, ובניגוד להוראות סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל.
1. ביום 19.5.03 ניתן צו כינוס לנכסי החייב.
המערערים הם אשת החייב ובנו הקטין. ביום 7.4.05, כשנתיים לערך לאחר מתן צו הכינוס, הגישו המערערים למנהל המיוחד בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב, בצירוף תביעת חוב ע"ס 147,056 ש"ח בגין חוב מזונות. בקשתם נדחתה על ידי המנהל המיוחד, משלא מצא טעמים מיוחדים המצדיקים את קבלת תביעת החוב באיחור. מכאן הערעור;
2. עיון בבקשה מעלה, כי בין המערערת לבין החייב מתנהלים הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה החל משנת 1997. לטענתה, בשנת 2001 ניתן פסק דין למזונות בו חויב החייב במזונות בסך 3,400 ש"ח בתוספת 450$ עבור מדור. על פסק הדין הוגש ערעור, וביום 20.7.04 ניתן פסק דין למזונות כנגד החייב. ביום 17.4.05 פסק כב' השופט שילה גובה סכום המזונות שעל החייב לשלם, סכום אשר אושר על ידי בית משפט זה ביום 17.4.05.
סעיף 26ח. לפסק הדין מיום 20.7.04 התייחס לחוב מזונות העבר של החייב וקבע כי "חוב העבר, אם קיים, ישולם באופן מיידי". אלא מאי; בין לבין, ניתן צו כינוס לנכסי החייב ביום 19.5.03 כאמור.
3. בסעיף 14 לבקשה מודים המערערים
כי ידעו על הליכי פשיטת הרגל
. זאת ועוד; עיון בפסק הדין מיום 20.7.04 מצביע כי במסגרת ההליכים שנוהלו בין הצדדים ידעו המערערים כי החייב נמצא בהליכי פשיטת רגל. אשר על כן, אין מחלוקת על כך כי המערערים ידעו שכנגד החייב ניתן צו כינוס. אלא שבמסגרת הבקשה, טוענים המערערים כי לאור החלטת בית המשפט מיום 20.7.04 אשר קבע כי חוב העבר, אם קיים, ישולם באופן מיידי, סברו הם, כי החלטה זו אשר ניתנה לאחר פתיחת ההליכים גוברת עליהם. טענה נוספת שעלתה במסגרת תשובתם היא כי חלק משמעותי של החוב הינו כלפי קטין, והוא ודאי אינו יכול להיות מוחזק כמי שחלה עליו ידיעה על הצורך בהגשת תביעת חוב.
4. המערערים מעלים שלל טענות בדבר חוסר תום הלב כביכול של החייב, בהיכנסו להליכי חדלות פירעון. לטענתם, מדובר בהליכי סרק אשר נועדו כל כולם לצורך הימנעות מתשלום חובות המזונות. לא ראיתי צורך לפרוס את שלל הטענות שהועלו בדבר התנהגותו של החייב מאותם נימוקים שיפורטו בהמשך. לטענת המערערים, לאור התנהגותו של החייב, מן הצדק לקבל את תביעת החוב שהוגשה באיחור. זאת ועוד; עסקינן לטענתם בחוב במעמד של דין קדימה שאין להקל בו ראש.
5. המנהל המיוחד בהחלטתו לדחות את תביעת החוב שהוגשה באיחור סבר שלא נתקיימו אותם "טעמים מיוחדים שירשמו" המצדיקים קבלת תביעת החוב באיחור. זאת ועוד; לטענתו, קבלת תביעת החוב שהגישו המערערים עלולה למנוע גיבושו ויישומו של הסדר נושים בעניינו של החייב, ובכך, להרע את מצבם של כלל נושי החייב.
עד כאן טענות הצדדים, ומכאן החלטתי
;
המסגרת הנורמטיבית
;
6.
סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל הדן במסגרת הזמנים להגשת תביעות חוב קובע בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים כי;
" 71. חובות בני תביעה -
(ב) נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים,
מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו
כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע.
(ההדגשות שלי - ו.א.)
בעניין זה ידועה ההלכה, כי הגשת תביעות חוב
במועד
נתפסת בידי המחוקק
כעניין עקרוני ומהותי
, ולא פרוצדוראלי גרידא. זאת, באשר לפי ההלכה הנוהגת, קיימת לחייב
ולנושים האחרים
זכות
מהותית
, כי בחלוף המועד להגשת תביעות החוב, ידעו אל נכון את מצבם, ולא יוטרדו חדשות לבקרים בידי נושים אשר "התעוררו" מאוחר. כאמור, סעיף 71(ב) שצוטט לעיל מתיר הארכת מועד להגשת תביעות חוב
"מטעמים מיוחדים שיירשמו"
, אם שוכנעו הנאמן או כונס הנכסים הרשמי כי הנושה
לא יכול היה
להגיש את תביעת החוב במועד שנקבע, תוך ששה חודשים מיום מתן צו הכינוס כאמור.
7. בכל האמור ב"טעמים מיוחדים שיירשמו", חלה גישה נוקשה להארכת מועד. התייחסתי לכך בפש"ר 237/97 לבידי זהב נ' שדה, שם קבעתי באשר לסעיף 71(ב) כי;
"משמעותו של סעיף שה היא קביעת 'רף קשיח' להגשת תביעות חוב, אשר מעבר לו אבדה זכותו של הנושה לתבוע את חובו מהחייב,
אף אם זה מודה בו בפה מלא. יודגש, כי סעיף זה
מכוון קודם כל, ובעיקר, אל חובות 'שאינם שנויים במחלוקת' מהבחינה המהותית, ואשר לא היתה מניעה לאשרם לו היו מוגשים במועד".
(ההדגשות אינן במקור - ו.א.)
8. צו הכינוס ניתן כאמור ביום 19.5.03. לפי סעיף 71(ב) לפקודה, על הנושים, ובכללם המערערים, היה להגיש את תביעות החוב עד ליום 19.11.03, ששה חודשים לאחר מועד צו הכינוס. אלא שבמקרה דנן הגישו המערערים את תביעת החוב בתוספת בקשה להארכת מועד ביום 07.04.05, היינו,
באיחור של כשנה ו 4 חודשים לערך,
מהמועד האחרון להגשת תביעות החוב.