עסקינן בבקשה כי אורה לכונס הנכסים הקבוע לחברת מיזם קורל השקעות וניהול בע"מ, להמשיך להפעיל ולנהל את המרכז המסחרי "שופינג" (להלן: "המרכז המסחרי"), שברחוב הרוא"ה פינת רחוב הרצל ברמת גן, הידוע כגוש 6126/2,3,4, וזאת עד לסוף שנת 2005.
ביום 6.7.05, מונה עו"ד מור נרדיה לתפקיד כונס נכסים לחברת מיזם קורל השקעות וניהול בע"מ (להלן: "החברה"), לבקשת הנושה המובטח, בנק הפועלים בע"מ. המינוי היה לצורך מימושם של שעבודים קבועים ראשונים בדרגה ולאכיפת שטר משכנתא ראשונה בדרגה אשר יצרה החברה על זכויותיה במרכז המסחרי האמור.
במהלך חודש אוגוסט 2005, לאחר מינויו כאמור, הודיעה החברה לכונס הנכסים על כוונתה לחדול מלהפעיל את המרכז המסחרי, זאת משום שנקלעה לחובות שאין ביכולתה לפורעם.
לטענת הכונס, במטרה לממש את הנכס כ"עסק חי", פנה הוא ביום 30.8.05 במסגרת בש"א 18738/05 בבקשה לאפשר לו להפעיל את הנכס למשך תקופה מוגבלת של חודשיים, עד ליום 10.10.05, תוך קבלת מימון הפעלה מהנושה המובטח בסך 315,000 ש"ח. ביום 11.9.05 הוצא צו כמבוקש בבקשתו (כבוד השופטת קרת). זאת ועוד; במסגרת אותה החלטה, אושר לכונס הנכסים לפנות אל בעלי העסקים ולשוכרים כדי שאלה גם ישתתפו בהוצאות ההפעלה.
לקראת תום תקופת ההפעלה הראשונה, פנה כונס הנכסים בבקשה נוספת, להארכת תקופת הפעלת הנכס ב"עסק חי", במסגרת בש"א 21861/05, הפעם למשך חודש ימים, תוך קבלת מימון נוסף מהנושה המובטח בסך 140,000 ש"ח. גם בקשה זו אושרה על ידי בית המשפט (כבוד השופטת קרת).
בקשה זו המונחת בפני, ועניינה מתן הוראות לכונס הנכסים להמשיך ולהפעיל את הנכס עד לסוף שנת 2005 תוך נשיאתו בכל הוצאות הניהול השוטפות. בקשה זו הוגשה לאור פנייתו של כונס הנכסים לשוכרי הנכס ובעלי העסקים במכתבים אישיים, בהם הודיע כי בכוונתו שלא לעתור לבית המשפט בבקשת הפעלה נוספת. תקופת ההפעלה אמורה להסתיים
היום, יום חמישי ה 10.11.05 . מכאן הבקשה.
לטענת המבקשים, משחדלה חברת הניהול לפעול, ניכנס כונס הנכסים בנעליה, ותפקידו הוא להמשיך לנהל את המרכז המסחרי, ולדאוג לתשלום ההוצאות השוטפות בניהול ואחזקת המקום. במסגרת בקשתם, טענו המבקשים כי שלמו דמי ניהול לחברת הניהול, זו שחדלה מלפעול כאמור. זאת ואף זאת; לטענתם, חלק הארי מהם משלמים דמי ניהול לכונס הנכסים ו/או לבנק הפועלים, הנושה המובטח, ישירות. המבקשים טוענים כי איומיו של הכונס להפסיק את ניהול המרכז המסחרי נעשו בחוסר תום לב בוטה, אשר כל מטרתו יצירת לחץ בלתי הוגן על בעלי העסקים לשלם סכומים שלא חלה עליהם חובה לשלם.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה הברורה, כי דין בקשה זו להידחות, וכי אין לחייב את כונס הנכסים, שמונה לבקשת הנושה המובטח, להמשיך ולהפעיל את המרכז המסחרי, כמו גם לשאת לבדו בכל הוצאות הניהול והאחזקה השוטפות. אומר כבר עתה, כי לא ירדתי לסוף דעתם של המבקשים בבקשה. זאת ועוד; סבורה אני, כי טענת חוסר תום הלב, אותה טענו המבקשים במסגרת בקשתם,דווקא היתה צריכה להיות מופנית אליהם. כל זאת מן הטעמים הבאים;
ההלכה בעניין זה ברורה, והיא כי בהיעדר עילה מפורשת בדין לסתור,הרי שלא ניתן להטיל על נושה פלוני וחיצוני לחברה, את חובותיה של הישות המשפטית חדלת הפירעון. כונס הנכסים מונה לצורך אכיפת שטר משכנתא ראשונה בדרגה אשר יצרה החברה על זכויותיה במרכז המסחרי. זאת לזכור; עסקינן בהליך של כינוס נכסים, בו ממשיכה החברה החייבת לפעול תחת ישותה המשפטית הנפרדת. עצם מינויו ככונס נכסים לנכס, לא מטיל עליו את החובה להפעילו כ"עסק חי". בקשתו להפעיל את הנכס כ"עסק חי" לתקופה מוגבלת, נבעה מאותן נסיבות חדשות שנוצרו, עת הודיעה החברה כי בכוונתה לחדול מניהול המרכז, ומתוך רצון לממש את הנכס, כך סבר לפחות, בערך מקסימאלי.
אלא מאי? וכפי שטוען הכונס, במהלך חודשי ההפעלה, עת פרסם הוא הזמנות להציע הצעות לרכישת הנכס, התקבלה הצעה אחת בלבד, הנמוכה בלמעלה מ 60% מאומדן שווי הנכס למימוש מהיר אשר נערך בידי שמאי מוסמך, לבקשת הנושה המובטח, בחודש פבואר 2005. זאת ועוד; בקשתו השנייה להארכת מועד ההפעלה נבעה מתוך רצונו למצות את ניסיונותיו למימוש הנכס כ"עסק חי", אולם, גם אלה לא צלחו, ומידי חודש מפסיד הנושה המובטח סכומי כסף גדולים, המוערכים בלמעלה מ 500,000 ש"ח לשלושת החודשים.
לטענת כונס הנכסים, הרי שבניגוד לטענת המבקשים, נמנעו האחרונים מלהכניס יד לכיסם ולשלם לו דמי ניהול כלשהם בגין ניהול הנכס. זה המקום לציין, כי המבקשים לא צירפו לבקשתם כל אסמכתא המוכיחה כי שילמו דמי שכירות או דמי ניהול כלשהם לכונס הנכסים. לא זו בלבד, אלא שבמסגרת תצהירם השמיטו טענה זו. מכיוון שכך, הרי שאין לייחס לה משקל כלשהו. גם את טענתם כאילו תשלומים ששילמו לחברת הניהול בעבר, פוטרים אותם מהשתתפות בתשלומי הניהול כעת יש לדחות. כאמור, חברת הניהול חדלה מלפעול, ורצונו של הנושה המובטח להפעיל את העסק לתקופה מוגבלת תוך נשיאה בעלויות התחזוקה התבצעה משיקוליו הוא, ללא כל חובה שבדין, ואין לראות בו כמי שנכנס בנעלי החברה. חובותיה אינם חובותיו. לזאת יש להוסיף, כי בית המשפט בעצמו אישר לכונס הנכסים כי תקופת ההפעלה תהא מוגבלת בזמן.
זאת ואף זאת; ביום 17.8.05 כינס כונס הנכסים אסיפת דיירים בנכס, במהלכה הודיע לשוכרים כי הנושה המובטח לא ישא במימון הפעלת הנכס לאורך זמן וכי על השוכרים ובעלי העסקים להשתתף בעלויות הפעלתו. אלא מאי? אותה אסיפה זכתה לא זכתה להיענות כלשהי מצד השוכרים ובעלי העסקים, שרבים מהם, ובכללם חלק ממבקשי בקשה זו, אף לא טרחו להגיע אליה.
הנה כי כן, לפנינו סיטואציה, בה נושא הנושה המובטח, החיצוני לחברה, והוא לבדו, בעלויות ניהול ותחזוקת המרכז המסחרי, כל זאת בהיעדר כל עילה שבדין לחייבו לעשות כן, מתוך רצונו להשאת תמורת המימוש, זאת בעוד ששאר בעלי העסקים והשוכרים בנכס, לא עושים מאומה, לא נותנים מכיסם, ובכך פועלים לכאורה בניגוד לאינטרסים שלהם עצמם. ברי, כי לזאת לא אתן את ידי; את טענותיהם של המבקשים בדבר התנהגות חסרת תום הלב הבוטה שייחסו לכונס הנכסים יש לדחות בשתי ידיים. ההיפך הוא הנכון; כונס הנכסים נשא לבדו בעלויות הניהול, לטובת כלל בעלי העסקים, תוך שאלה מסבות לו נזקים כספיים רבים. החלטתו לחדול מלשאת בעלויות אלה לבדו, לאחר תקופה של 3 חודשים, נראית לי סבירה בהחלט. כונס הנכסים, הרואה בפניו את שיקוליו הכלכליים של הנושה המובטח, שיקול דעת לעשות כן, כל עוד הוא פועל בתום לב.
זאת ועוד; כונס הנכסים הרבה לעדכן הן את המבקשים, בדבר כוונתו להפסיק בנשיאת הוצאות הניהול לבדו, והן את בית המשפט במסגרת בקשותיו להפעלת העסק, כוונות שזכו אף לגיבוי בהחלטות שיפוטיות. דווקא התנהלות המבקשים, בהגישם בקשה ללא אסמכתאות, בהשמטת טענות מהתצהיר כמו גם אי צירוף תצהיר לתשובתם וחוסר רצונם לתת יד להצלת המרכז המסחרי על ידי תשלום דמי ניהול, יש בה משום חוסר תום לב.
אשר על כן, החלטתי לדחות את הבקשה, לאור כל אותם נימוקים שציינתי. כמו כן, בנסיבות העניין ולאור התנהלותם של המבקשים, שפורטה כאמור, ישאו הם, כולם יחד וכ"א לחוד, בהוצאות הכונס, זאת בנוסף לשכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כדין, צמוד מהיום עד ליום התשלום בפועל.
המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.
היום ח' בחשון, תשס"ו (10 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.