החלטה בתיק פשר 1398/02

מונחת בפני בקשתם של בני הזוג דליה ויעקב בראלי (להלן: "המבקשים") במסגרתה עותרים הם להורות על הארכת המועד להגשת תביעת חוב במסגרת הליך הפירוק של בנק למסחר בע"מ- בפירוק (להלן: "הבנק").

1.         בקשתם הנוכחית של המבקשים הונחה בפני ביום 26/9/2006, לאחר שבהחלטה קודמת בעניינם של המבקשים מיום 8/8/2006 במסגרתה של בש"א 24680/05, נדחתה בקשתם בה עתרו כי יותר להם להגיש תובענה נזיקית כנגד הבנק. החלטתי הקודמת בעניינם של המבקשים קבעה:

"היעתרות לבקשתם תעמוד בניגוד לכלל המהותי בהליכי פירוק, לפיו כלל נושיה של החברה (להוציא נושים מובטחים) מחויבים להגיש תביעת חוב בתוך שישה חודשים מיום מתן צו הפירוק. ויודגש; הנושה הנזיקי אינו יכול לעשות דין לעצמו. כלל מהותי זה, המחייב נושה להגיש תביעת חוב, חל אף אם עסקינן בנושה נזיקי הסבור כי תביעתו אינה מתאימה להידון בפני בעל תפקיד אשר מונה במסגרת הליכי הפירוק."

(ההדגשות במקור- ו.א).

2.         אלא שעתה, וחרף האמור בהחלטתי הקודמת, טוענים המבקשים כי למרות שהיה עליהם להגיש תביעת חוב לא יאוחר מיום 2/3/2003 , קרי, שישה חודשים מיום מתן צו הפירוק, הרי שבפועל, כך לטענתם, נחשפו המבקשים להסכם הליווי והשעבוד אשר רובץ על דירתם רק בשלהי שנת 2004. אי לכך טוענים המבקשים כי לא יכלו לנקוט בהליכים הנדרשים אלא לאחר מועד זה, שכן גילויו של הסכם הליווי, הוא אשר מבסס את תביעת החוב אשר ברצונם להגיש. לא למותר לציין כי בקשתם זו של  המבקשים הונחה בפני כשלוש שנים וחצי לאחר שחלף המועד האחרון להגשת תביעת חוב.

3.         לאחר שעיינתי בטענותיהם החדשות של המבקשים,  סבורה אני כי דין בקשתם זו להידחות, וזאת ממספר טעמים;

ראשית ;בקשה זו אינה אלא ניסיון ללכת בנתיב אחר, לאחר שבקשתם הקודמת, בה עתרו בעניין הגשת תובענה נזיקית, נדחתה, ואף נאמר בה כי המבקשים לא עמדו בדרישת הדין להגשת תביעת חוב במועד הקבוע .

שנית ;צודק המנהל המיוחד בתגובתו, בה טוען הוא כי אי גילוי עובדת קיומו של השעבוד על דירתם אינו מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד. קיימת לנושיו האחרים של הבנק זכות מהותית כי לא "יוטרדו" בהגשת תביעת חוב נוספות לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק ובודאי לא באחור כה משמעותי בן למעלה משלוש שנים, ועל כן קיימת גישה נוקשה בכל האמור בעניין "טעמים מיוחדים" לפי סעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל (וראה פש"ר 237/99 לבידי זהב נ' שדה). אשר על כן קובעת הפסיקה כי אי ידיעה בתום לב או טעות אנוש גרידא אינן מהוות "טעם מיוחד". ודוק; עובדת קיומו של השעבוד על דירתם של המבקשים ניתנת הייתה לגילוי בקלות על ידי בדיקה במרשם המקרקעין. זאת ואף זאת; המבקשים עצמם מציינים כי גילו את דבר קיומו של השעבוד עוד בשלהי שנת 2004, ודי בהשתהותם מאז הגילוי אודות קיומם של השעבוד ושל הסכם הליווי, ועד להגשת בקשתם הראשונה בשלהי שנת 2005,  על מנת לדחות את בקשתם .

שלישית ; דין טענותיהם של המבקשים בדבר העדר ידיעה קונסטרוקטיבית אודות הליכי הפירוק בהם נתון הבנק להידחות. בעניין זה נתתי דעתי זה מכבר במסגרת החלטתי בעניין הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' עו"ד ערן קאופמן (פש"ר 1021/98, בש"א 5844/04), בה ציינתי כי "טעם מיוחד" בסוגיית העדר הידיעה הקונסטרוקטיבית עשוי להתעורר כאשר עסקינן ב:

" מעשה הטעיה פוזיטיבי מצד החייב, ממנו יכול הנושה להסיק באורח סביר כי עודו סולבנטי."

(ההדגשה במקור-ו.א)

ברי כי אין זה המקרה, ואף המבקשים עצמם אינם טוענים כי הוטעו על ידי הבנק. זאת ואף זאת; איני סבורה כי פסקי הדין אליהם מפנים המבקשים כתמיכה בטענותיהם, אכן מסייעים להם בחיזוקן. פסקי דין אלו מדגישים לכל היותר את תקפותה של חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית, כאשר עסקינן בנושה מוסדי כגון בנק, או גוף גדול אחר, אולם אין בהם כדי לייתר חזקה זו בכל הקשור לנושים "רגילים". כלשון כבוד השופטת דורנר במסגרת החלטתה ברע"א 6610/97 בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי:

"פרסום ההודעה ברשומות מקבלת משנה תוקף כפי שקבע בצדק בית המשפט המחוזי, כאשר הגוף לו מיוחסת חזקת הידיעה הוא גוף גדול, חזק ומאורגן המשתמש בעורכי-דין."

דא עקא; בניגוד לעמדת המבקשים, אין באמירה זו כדי לשלול את תוקפו של הפרסום כאשר אין עסקינן בגוף גדול כאמור. לא למותר לציין כי פרשה זו, של קריסת הבנק למסחר נודעה ברבים ואף זכתה לכיסוי תקשורתי נרחב, ועל כן איני מוצאת ממש בטענותיהם של המבקשים בדבר העדר ידיעה. 

            יצוין עוד כי בפסק הדין ברע"א 6610/97, שבה כב' השופטת דורנר ומציינת כי החובה היחידה שמטיל החוק היא פרסום הודעה על הכרזת פשיטת הרגל בעיתון וברשומות. לפיכך, אף טענותיהם של המבקשים בדבר חובת מסירה להידחות, וזאת ביתר שאת כאשר עסקינן בדבר פירוקה של חברה , לעומת מסירת הודעה בדבר מתן צו כינוס כאשר עסקינן בחייב.

סוף דבר;

4.         הבקשה נדחית. אשר לסוגיית ההוצאות; אמנם, בהחלטתי הקודמת לא סברתי כי יש מקום להטיל הוצאות, אולם בנסיבות העניין, ומכיוון שזו היא בקשתם השניה של המבקשים באותו עניין, ישאו המבקשים בהוצאות המנהל המיוחד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין, צמוד מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום י"ח בשבט, תשס"ז (6 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.