החלטה בתיק פשר 1216/06

עם הינתן צו הפירוק לחברה, ולאחר שהמפרקים הזמניים מונו כמנהלים המיוחדים, כל שנותר עתה הוא ליתן החלטה בבקשתם למכר רשימת הלקוחות לחברות הביטוח המנויות להלן (להלן: חברות הביטוח), לרבות מכר המידע הממוחשב המצוי במחשבי החברה ביחס ללקוחות אלה, כדלקמן:

א.      מכירה לפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") של רשימת הלקוחות של החברה, המבוטחים אצל הפניקס.

ב.      מכירה לכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל") של רשימת הלקוחות של החברה המבוטחים אצל כלל, לרבות רשימת הלקוחות שבוטחו אצל אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "אריה"), אשר מוזגה לאחרונה לכלל.

ג.        מכירה להכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הכשרת היישוב") של רשימת הלקוחות של החברה המבוטחים אצל הכשרת היישוב.

ויודגש, המכר שאישורו מבוקש על ידי המנהלים המיוחדים, אינו כולל ויתור של החברה ו\או של המנהלים המיוחדים על טענות החברה כנגד כלל והפניקס בקשר עם הסכמים עליהם חתמה החברה עם גורמים אלה .

בקשה זו הוגשה, לאחר הליך בו הוזמנו מציעים על ידי המפרקים הזמניים, כתוארם אז, להציע הצעות לרכישת נכסי החברה. בסופו של הליך זה  עומדות על הפרק הצעותיהן של חברות הביטוח המנויות לעיל, וכן הצעתה של חברת ביטוח ישיר אשר הינה נמוכה ביחס להצעות האחרות, ואף הצעתה של חברת AIG, אשר עשויה אמנם להניב לקופת הפירוק סכום כפול מהצעות חברות הביטוח, אולם תנאי לכך הוא הצלחתה בעתיד של AIG במכירת פוליסות ללקוחות החברה, ואף הסכום המינימאלי המוצע על ידה ישולם על פי הצעתה על פני לא פחות מחמש שנים .

לאור הדברים האמורים, המליצו המנהלים המיוחדים כי יש לקבל את הצעתן של חברות הביטוח. 

על בקשה זו הגישו מר שאול פסטרנק, וגלובוס סוכנות לביטוח בע"מ, הם בעלי המניות בחברה שבפירוק , תגובה ובה מבקשים הם "להביא לידיעת בית המשפט" (כך בלשונם) כי מהותה האמיתי של עסקה זו הינה ויתור מצד המנהלים המיוחדים על זכויות החברה כלפי חברות הביטוח. 

בעקבות תגובה זו ניתנה ביום 24/4/2006 החלטת ביניים, בה קבעתי כי:

"מרגע שמונו המפרקים הזמניים, הופקעה סמכותם של האורגנים הרגילים בחברה, ובכללם בעלי המניות. יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין, תועבר תגובה זו לכנ"ר לצורך מתן תגובתו... בבואי ליתן החלטה בדבר מכר רשימת הלקוחות אשקול אם להתייחס לתגובה זו."

ההדגשות במקור).

הדברים האמורים בהחלטת ביניים זו יפים ביתר שאת עתה, משנכנס לתוקפו צו הפירוק לחברה. אכן ניתן, ונכון לומר, כי מרגע הינתן צו הפירוק, הופקעה החברה מידי בעלי המניות, ואין להם עוד מעמד בדבר רכוש אשר שייך לחברה שבפירוק .

במהלך הדיון אשר נערך בפני הסתבר עוד, כי קיימת הצעה נוספת, היא הצעתו המאוחרת של מר וינר. כבר עתה אומר כי דין הצעתו של מר וינר להידחות. הצעה בלתי מסוימת זו, אשר הוגשה לאחר שיתר ההצעות הפכו גלויות, ומהווה משכך "חוכמה שלאחר מעשה", אינה כוללת כל פירוט והבהרות באשר לנקודות יסודיות ביותר :

א.         לא הובהר האם המחיר המוצע כולל מע"מ.

ב.         לא הובהרה מה היא פריסת התשלומים המוצעת, ולעניין זה אדגיש כי להבדיל, בהסכמי המכר אליהם הגיעו המנהלים המיוחדים מול חברות הביטוח, נקבע כי התשלומים ישולמו במזומן לקופת הפירוק, בתוך 7 ימים מיום אישור המכר, וללא צורך בפריסת תשלומים.

ג.          הצעה מאוחרת זו מצידו של מר וינר, אינה תואמת ומחוברת לתנאי החוזה כפי שהוסכמו בין המנהלים המיוחדים ובין הכשרת היישוב ואריה, ואף לא ניתנה כל הבהרה מצידו האם בכוונתו לצרף להצעתו את החוזה הקיים בשינויים הנדרשים.

די בליקויים יסודיים אלה כדי לדחות את הצעתו של מר וינר, אולם אוסיף כי אף אם היו אותם ליקויים מתוקנים לא היה בכך כדי שאיעתר להצעתו המאוחרת, הגם שהיא גבוהה יותר מהצעותיהן של "אריה" ו"הכשרת הישוב". יפים לעניין זה דברי כבוד השופטת פרוקצ'יה ב ע"א 509/00, אילן לוי נ' מ. ברכה עו"ד נאמן בפשיטת רגל, בו מציינת היא כהאי לישנא:

"בהעדר הסדר סטטוטורי מחייב, רשאי הנאמן לנקוט מלבד בשיטת המיכרז גם בשיטות אחרות שיביאו למימוש אופטימלי של הנכס." (ההדגשה שלי- ו.א).

 ובהמשך: