1. עסקינן בערעור על החלטת הנאמן לביצוע הסדר נושים, בדחותו תביעת חוב שהגיש בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, בשל הגשתה באיחור.
2. ב"כ המערער התמנה ביום 13.8.03 ככונס נכסים בתיק הוצל"פ 1-02-03096-21 על זכויות החייבים בדירה הנמצאת ברחוב הציפורן 14 בראשל"צ, הידועה כחלקה 35/5 בגוש 5036 (להלן:"הדירה").
3. החייבים הגישו הצעת הסדר נושים לפי סעיף 19א. לפקודת פשיטת הרגל, כונסו בעניינם אספות נושים, וההסדר שהציעו אושר ע"י בית המשפט ביום 13.8.03.
בהחלטה נקבע כי ה- 9.11.03 הוא המועד האחרון להגשת תביעות חוב.
מודעות לנושים פורסמו בשני עיתונים יומיים בימים 22.3.9.03 וב - 23.9.03. זאת ועוד;
הודעה נשלחה למשרדו של ב"כ המערער
, ע"י ב"כ החייבים ביום 22.9.03. במענה למכתב זה מיום 24.9.03 השיב ב"כ המערער בסעיף 4 למכתבו כי
"נראה כי עניין הגשת תביעות החוב אליך אינו רלוונטי לבנק לאומי למשכנתאות בשל קיום החוב המובטח כאמור לעיל"
.
4. ביום
14.1.04, כחודשיים לאחר המועד האחרון להגשת תביעות החוב, נמכרה הדירה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ע"י הנושה המובטח, המערער.
ברם, למרות שנמכרה, נותרה עדיין יתרת חוב למערער העומדת לטענתו ע"ס 72,303 ש"ח.
5. ביום
5.8.04, כ-9 חודשים לאחר המועד האחרון להגשת תביעות החוב, הגיש המערער תביעת חוב לנאמן בגין יתרת החוב. ביום 8.9.04 דחה הנאמן את תביעת החוב, משום שהוגשה באיחור ולא צורפה לה בקשה להארכת מועד להגשתה.
ביום
26.9.04 הגיש המערער בקשה להארכת מועד, אולם, בקשתו זו נדחתה אף היא, ביום 19.10.04, היות ולא נמצא טעם מיוחד לקבלת תביעת החוב באיחור. מכאן הוגש ערעור זה.
6. לטענת המערער, מעמדו כנושה מובטח חל גם על אותה יתרת חוב, שנוצרה לאחר מימוש הדירה, וכי רק לאחר פירעון מלוא חובו ניתן יהיה לפרוע את חובות יתר הנושים, הנמצאים בדרגות נמוכות יותר בסולם הנשייה. זאת הוא מסיק
מתקנה 89(2) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985, בסימן ד' הדן בתביעת נושה מובטח, וזו לשונה:
"89. דין ערובה שמומשה -
(2) רשאי הנושה לתבוע את חובו העודף על סכום הנטו שיתקבל מן המימוש."
לטענתו, במועד בו הגיב למכתבו של ב"כ החייבים, סבר כי יממש את הדירה בסכום שיכסה את מלוא החוב, וכי אולי אף תיוותר יתרת זכות לאחר המכירה. ברם, לא כך אירע בסופו של דבר, ולמערער נותרה יתרת חוב.
7. טרם אמשיך בסקירת יתר טענותיו של המערער יאמר כבר עתה כי
דין הטענה לפיה יתרת החוב לאחר מימוש הבטוחה הינה בגדר חוב מובטח, להידחות.
חוב המובטח בשעבוד ספציפי, זוכה לעדיפות בנשייה אך ורק לגבי הכספים המתקבלים ממימוש הבטוחה. משמומשה הבטוחה, קרי, משנמכרה הדירה, יתרת החוב לא זוכה לעדיפות כלשהי על פני חובות אחרים, ודינה כדין כל חוב אחר שהינו בר תביעה בפשיטת רגל.
8. תקנה 89(2) מאפשרת אמנם לנושה המובטח לתבוע את חובו העודף על סכום הנטו שנתקבל מן המימוש, אך דין תביעת החוב כדין שאר תביעות החוב שהוגשו, ואין לה מעמד של חוב מובטח.
9.
אשר למועד הגשת תביעת החוב
; אין חולק, כי תביעת החוב שהגיש המערער הוגשה באיחור רב. המועד האחרון להגשת תביעות חוב נקבע בהחלטת בית המשפט ליום ה- 9.11.03. תביעת החוב הוגשה ביום 5.8.04, באיחור של כתשעה חודשים, וגם זו הוגשה ללא בקשה להארכת מועד. ביום 26.9.04 הגיש המערער בקשה להארכת מועד, אולם, גם בקשתו זו נדחתה כאמור, היות ולא נמצא טעם מיוחד לקבלתה באיחור.
10. המערער טוען כי לא יכול היה להעריך את שווי הדירה עובר למימושה. לפיכך, המועד האחרון להגשת תביעות החוב, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט, לא חל עליו. לא אוכל לקבל טענה זו. המחוקק קבע הסדר מיוחד לנושה המובטח המאפשר לו להתמודד עם חוסר הוודאות בדבר ערכה של בטוחתו, זאת מבלי לסייג את חובתו להגיש את תביעת החוב במועד.
11. תקנות פשיטת הרגל מעמידות לנושה המובטח מספר חלופות לצורך גביית חובו; הנושה המובטח יכול לסמוך על ערובתו, ולא להשתתף בהליך הגשת תביעות החוב; מאידך גיסא, על פי תקנה 83, יכול הנושה המובטח לוותר על ערובתו לטובת כלל הנושים, ולתבוע את החוב במלואו; כמו כן, לפי תקנות 84 ואילך, יכול הנושה המובטח לשום את ערובתו, ולתבוע את ההפרש בתביעת חוב, בה יציין את פרטי הערובה שבידו, תאריך נתינתה ושוויה לפי שומתו, וזכאי הוא לקבל דיבידנד רק כנושה רגיל בשל סכום החוב העולה על שווי הערובה. אשר לאי הוודאות לעניין שווי הבטוחה, תקנה 87 מאפשרת לנושה המובטח לתקן את שומתו שערך בכל עת, אם הניח דעת הנאמן או בית המשפט שהשומה והתביעה יסודן בטעות שבתום לב, או כי שוויה של הערובה נשתנה מאז שומתו הקודמת.
12. לפיכך, ברי כי על תקנה 89 לדור בכפיפה אחת עם שאר התקנות. דהיינו, תקנה זו מאפשרת תביעת יתרת החוב לאחר המימוש, אך זאת רק אם הוגשה תביעת החוב במועד תוך שומת הנכס.
תביעת החוב הוגשה באיחור של כתשעה חודשים מהמועד האחרון שנקבע להגשת תביעות החוב. הנאמן דחה אותה, משום שלא מצא טעם מיוחד להגשתה באיחור.