1. מונחת בפני בקשתם של מר גד זאבי ושתי חברות בבעלותו שנקלעו לכינוס נכסים, זאבי תקשורת - מימון וניהול בע"מ, וזאבי תקשורת אחזקות בע"מ (להלן: "המבקשים"), כי אחייב את כונס הנכסים שמונה לחברות לנקוט באמצעים מתאימים להגשת תביעה כנגד מדינת ישראל - רשות החברות הממשלתיות. זאת, בגין שורה נטענת של מחדלים ומצגי שווא לכאורה, אשר גרמו להם נזקים כבדים, והובילו בסופו של דבר את החברות לחוסר יכולת לפרוע את ההלוואות שנטלו מהבנקים, ואי לכך לכינוס נכסים.
2. יסודם של דברים הינו בהלוואה של סכום עתק אשר נטלו החברות מקונסורציום של בנקים, בכדי לרכוש נתח ממניות בזק. זאת, לאור ולפי תוכניתה של המדינה להפריט את החברה דנן.
במסגרת זאת, התבקשו המבקשים, להסכים להיוון רווחים של בזק, אשר לשיטתם מנע חלוקת דיבידנד שהיה מאפשר להם לפרוע את חובם לבנקים. לטענת המבקשים, נעשה דבר זה אף נוכח מצגים מפורשים כי ההפרטה קרובה להתבצע. המבקשים תומכים את בקשתם, בין היתר, בדו"ח מבקר המדינה אשר מתח ביקורת חריפה על מהלכים הנוגעים להפרטת בזק, תוך הצבעה על כך כי העיכובים בהפרטה לא היו מוצדקים.
המדינה מתנגדת לבקשה, ועיקר טענותיה הן כי אין לתביעה העתידית על מה שתסמוך, באשר למבקשים לא ניתנה מעולם הבטחה מפורשת בשאלת מועד ההפרטה, והעיכובים נעשו בגין אילוצים אובייקטיבים או בגין הצורך לשמור על אינטרסים לגיטימיים של המדינה. כונס הנכסים, מצידו, אינו שולל באורח עקרוני הגשת תביעה, אולם טענתו היא כי אין כל סיבה להגישה באורח חפוז, ואין המבקשים רשאים לאלצו לכך, באשר עליו לפעול לפי שיקול דעתו ולקידום האינטרסים של הנושה המובטח.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין עמדת הכונס להתקבל.
3. ראשית אעיר; אין כל מקום, או צורך, כי אכריע או אקבע ממצאים עובדתיים ומשפטיים בכל האמור בסוגיות שיעמדו למחלוקת בתביעה כנגד המדינה, אם וכאשר תוגש. הלכה פסוקה היא, כי המסגרת של בקשת היתר להגשת תביעה, בין אם מיוזמת בעל התפקיד ובין אם מיוזמת צד ג' הקשור בחברה,
אינה הזירה ההולמת לבירור המחלוקת לגופה, ואי לכך, אין כל מקום ליתן לנתבע הפוטנציאלי (או לצד מעוניין אחר)
, אפשרות להפוך את השלב המקדמי לזירה להשמעת הגנתו לגופו של עניין (וכך למעשה לגרום לכפל התדיינות, בעניין זה ראה בין היתר פש"ר 590/97 בש"א 26776/00 ארז נ' וולובסקי).
בכל האמור במחלוקת הנוכחית, די אם אעיר, כי אין ספק שעניין לנו במחלוקת מורכבת, שיש לה פנים לכאן ולכאן. אף
אם
נפלו פגמים בהתנהלות המדינה שגרמו לעיכוב בלתי מוצדק בהפרטת החברה (ואין אני קובעת דבר בעניין זה), הרי שיהיה על המשיבים ככל הנראה להוכיח כי ניתנה להם
הבטחה מנהלית מחייבת
שהופרה. או למצער כי התנהגות המדינה לקתה ברשלנות גסה, אשר חרגה באורח בלתי סביר משמירה על אינטרסים לגיטימיים של המדינה ובזק (אשר אין ספק כי הם עשויים להיות שונים, או אף סותרים את האינטרס של המבקשים). רשלנות אשר קיים קשר סיבתי מספיק בינה לבין נזקם של המבקשים. עסקינן בתביעה מורכבת אשר עשויה להתארך, ולהיות כרוכה בבדיקת חוות דעת כלכליות לא מעטות, אשר ניתנות למספר פרשנויות - דבר אשר נרמז בעקיפין גם בבקשה עצמה.
4. עולה מכאן, כי אין ספק שתביעה כגון זו תדרוש השקעת זמן ומשאבים בלתי מבוטלים מטעם הצד אשר יגיש אותן, תהיה זהותו אשר תהיה. נקל לראות, כי נוכח עניין זה, הרי שכל תובע סביר היה רואה לעצמו חובה לערוך מאזן מושכל וזהיר של סיכויים וסיכונים בטרם יכניס את עצמו ל"הרפתקאה" מעין זו, שהוצאותיה גבוהות, ותוצאתה אינה מובטחת, וזאת בלשון המעטה.
מן הראוי להדגיש; אין עסקינן במצב מן הסוג שנידון בעניין פש"ר 1415/00 בש"א 21961/01 הבנק הבינלאומי נ' חברת האחים בנדיקט, בו מבקשים בעלי השליטה לשעבר בחברה חדלת פרעון לנהל את התביעה בעצמם ועל חשבונם, וקובלים על העובדה כי נושה מובטח מבקש לשים מחסום על דרכם מטעמים שאינם ענייניים. עסקינן במצב הדומה לעניין טיטן-בנץ שהוזכר בידי הכונס, בו מבקשים בעלי השליטה
מהכונס לנהל את התביעה - קרי, להשקיע בה זמן ומשאבים אשר יבואו למעשה על חשבון הנושה המובטח.
אי לכך, חלות בנושא זה השלכותיה של אותה פסיקה, ולא מצאתי כל מקום לסטות מהן בנסיבות המקרה דנן; זכותו וחובתו של הכונס
להפעיל שיקול דעת עצמאי, זהיר ומושכל
(כולל לשקול היטב את הדברים בדעתו ולערוך מאזן סיכויים וסיכונים משל עצמו) טרם שהוא מגיש תביעה כזו או מוציא הוצאות לשם כך. יהיו טענותיהם של המבקשים כאשר יהיו, אין הם יכולים ואין הם זכאים להחליף את שיקול דעתו של הכונס בשיקול דעתם שלהם.
זאת ואף זאת; בנסיבות המקרה, אין ספק כי לנושים המובטחים קיים אינטרס למקסם ככל האפשר את הערך המצוי בקופת הכינוס, באשר לפי מצב הדברים דהיום, ספק גדול אם מימוש הנכסים המשועבדים, לכשעצמם, די יהיה בו בכדי לכסות את החוב המובטח. אין עסקינן (ולמצער לא הוכח כי עסקינן) במצב בו קם לנושים המובטחים אינטרס נסתר המביא אותם להעדיף את חסימת התביעה ממניעים שאינם לגיטימיים.
5. אי לכך, ואף לאור האמור ביתרת נימוקיו של הכונס, לא מצאתי כל מקום להתערב וליתן הוראות כפי שנתבקשו. אמנם, יתכן כי יוכח בעתיד שהמבקשים נפגעו מדרך התנהלותו של הכונס - אלא שכל עוד לא חרג הלה מסמכותו ומחובת תום הלב המוטלת עליו, אין פסול בכך שהעדיף את אינטרס הנושה המובטח (כפי שהוא רואה אותו) על האינטרס של בעלי השליטה בחברה חדלת הפרעון. בשולי הדברים יוער, כי קיים הבדל מהותי בין בעלי שליטה כאלו, שעניינם נידון בפרשת טיטן-בנץ, לבין
נושים בלתי מובטחים
, אשר לא היו שותפים לניהול החברה, ולא נהנו מתוחלת הרווח שנשאו הסיכונים שלקחה הנהלתה. בנסיבות המקרה, אין ספק כי המבקשים (אשר הינם צדדים מתוחכמים, בעלי ממון רב ויכולת להעזר בסיוע משפטי וכלכלי מיטבי), אשר נשאו עיניהם אל רווחי עתק הכרוכים בהפרטת בזק, נטלו על עצמם אף את הסיכונים הלא מבוטלים הכרוכים בכך. כעת, משהתממשו הסיכונים דנן, אין הם רשאים או יכולים לגלגלם על צדדי ג', או לדרוש מהנושים המובטחים לקבל על עצמם סיכונים שאין הם מחוייבים להם על פי דין או חוזה.
6. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להדחות, וזאת בלא שתהיה בכך כל קביעה לגופו של עניין בשאלת סיכויי התביעה והמחלוקת המהותית בין המבקשים למדינה. בנסיבות המקרה ישאו המבקשים, ביחד ולחוד, בהוצאות הכונס ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 25,000 ש"ח בצירוף מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.
היום כ"ז ב אדר א, תשס"ה (8 במרץ 2005) בהעדר הצדדים.
קלדנית: תפארת