מונחת בפני בקשת הבנק הבינלאומי (להלן:
"הבנק") ליתן צו כינוס לנכסי המשיבה, הגב' לאה חזות, וזאת בגין חוב על פי פסק דין מיום 9.3.2004, בסך של כ-315,000 ש"ח. לטענת הבנק עשתה המשיבה מעשה פשיטת רגל, כאשר העבירה לבעלה, ללא תמורה, את זכויותיה בדירת המגורים שלהם, וכי הדבר מהווה העברת מרמה.
המשיבה מעלה טענות בשני מישורים:
ראשית
, טוענת המשיבה כי החוב עליו נסמכת הבקשה שנוי במחלוקת, וכי הוגש עליו ערעור. המשיבה טוענת, עוד, כי פסק הדין ניתן בסדר דין מקוצר, ולאחר שנדחתה בקשת רשות להתגונן שהגישה, מבלי שניתנה לה ההזדמנות להתגונן כראוי ולהגיב לטענות הבנק, לגופן. מוסיפה וטוענת המשיבה כי פסה"ד הושג על סמך ציטוט מוטעה מתוך תמליל.
שנית
, טוענת המשיבה כי לא היתה כל העברת מרמה, באשר העברת הזכויות נעשתה על פי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 1.6.2004, ואין בבקשה זו אלא נסיון לערער על החלטת בית המשפט לענייני משפחה. המשיבה טוענת כי זכויותיה בדירה הוקנו לבעלה כבר במסגרת תוספת להסכם ממון שאושרה בשנת 2001, וזאת בגין חובות שחבה לבעלה. תוספת זו להסכם הממון, לטענתה, הקנתה לבעלה זכויות שביושר בדירה (ע"פ הלכת פס"ד
אהרונוב נ' אוצר החייל
).
זו תמצית טענות הצדדים, ולהלן החלטתי:
בפסק הדין בעניין
פריאנטה נ' פניציה מפעלי זכוכית
נדונה השאלה אם יש ליתן צו כינוס כנגד חייב, כאשר החוב עליו מסתמכת בקשת הכינוס עודנו שנוי במחלוקת. באותו מקרה מדובר היה בתביעה ובתביעה שכנגד, כאשר באחת מהן ניתן פסק דין בהעדר רשות להתגונן, בעוד שהתביעה שכנגד המשיכה להתברר.
מכל מקום, הקריטריונים שנקבעו באותו פסק דין יפים גם לעניין פסק דין שערעור עליו תלוי ועומד, וכך נקבע שם:
"כאשר נושה רוצה לפתוח בהליכי פשיטת רגל לאלתר, למרות כי הליכים כספיים עודם תלויים ועומדים בין הצדדים, אינו יכול להסתפק בהצגת פסק הדין נשוא החוב, ולבקש על-בסיסו התראת פשיטת רגל כמובן מאליו. עליו לתת נימוק משכנע, אשר יעורר בלב בית המשפט חשש סביר (להבדיל מהוכחה לפי מאזן הסתברות) כי מתקיים אחד מאלו:
א. החייב מכשיל במזיד את הליכי ההוצאה לפועל.
ב. החייב או אי-מי מטעמו עוסקים בהברחת נכסים.
ג. הערעור או ההליכים האחרים התלויים בין הצדדים אלא אינם הליכי סרק שלא נועדו אלא "לדחות את הקץ" עבור החייב.
ד. החייב מסתיר פרטים מהותיים מבית המשפט, או מגלה חוסר תום-לב בדרכים אחרות, המצדיקות מתן התראה לאלתר.
ה. טעמים אחרים המצדיקים שימוש לאלתר בהליכי פשיטת רגל, בלא להמתין לתוצאות פסק הדין.
ככל שמוכיח הנושה, כי עסקינן בהליכים ארוכים ומסורבלים יותר, אשר קיצם אינו נראה באופק, או כי הוא מתדיין אל מול החייב מזה שנים ארוכות (מאז נקבע כי הלה חב לו כספים) בלא תועלת ובלא לראות אגורה על חשבון חובו, כך תגבר נטייתו של בית המשפט להוציא התראת פשיטת רגל למרות קיומם של הליכים אחרים - ולהיפך. כמו כן, על בית המשפט להקפיד, ככל הניתן, לבל יחסם הבירור המהותי בידי מסך של טענות פורמליות, אשר מכסות, לעיתים קרובות, על חוב שנוי במחלוקת אשר טרם בשל לכדי פתיחת הליכי פשיטת רגל בגינו."
לענייננו, טוען הבנק כי החייבת הבריחה נכסים על ידי העברתם לבעלה. אם יוכח כי אכן מדובר בהעברת מרמה, הרי שלא רק שיש בכך כדי להקים מעשה פשיטת רגל, אלא שיש בכך גם כדי לקיים את התנאי השני שנמנה בפסה"ד בעניין פניציה שצוטט לעיל, שעניינו בהברחת נכסים.
זה המקום לבחון אם אכן יש מקום לטענת הבנק לפיה העברת הדירה הינה נסיון להברחת נכסים:
פסק דינו של בית משפט השלום ניתן כנגד החייבת ביום 9.3.2004. הצדדים לא התייחסו אמנם לתכנו של פסק הדין או לעילות התביעה, אך מעיון בנספחי תגובת המשיבה עולה כי המדובר בתביעת הבנק לתשלום יתרות חובה בחשבונותיה של המשיבה בסך 314,000 ש"ח. המשיבה לא כפרה בקיומו של חוב, אלא העלתה טענות שונות בקשר למעשים של הבנק שהובילו ליצירת החוב. מכל מקום, טענותיה נדחו אחת לאחת בפסק דין מפורט, ובית המשפט קבע כי לא מצא כל הגנה, ולו לכאורה, בבקשת הרשות להתגונן שהונחה בפניו, ולפיכך דחה אותה וקיבל את התביעה. גם בדיון שהתקיים בפני נחקרה המצהירה מטעם הבנק בדבר היחסים שבינה לבין המשיבה, באותו עניין. דא עקא, שההליך שבפני אינו מהווה ערעור על אותה החלטה, וטענות אלו אינן במקומן.
יתרה מכך, נראה כי לאחר שניתן פסק הדין הנ"ל פתחה המשיבה במספר הליכים נוספים שתכליתם ביטול ההחלטה - כל בקשותיה נדחו. כך, בהחלטתו מיום 12.12.2004 קבע כב' השופט מ' יפרח כי תביעה לסעד הצהרתי שהגישה החייבת כנגד הבנק תידחה על הסף, ונדמה כי הדברים מדברים בעד עצמם:
"לטעמי, אין מקום לתובענה דנן. השגות התובעת על פסק הדין שניתן נגדה, מקומה בערעור על פסק הדין, ערעור שאכן הוגש. למען האמת ייאמר כי אין רגלים לסברה כי ענייןלנו בראייה
מזוייפת. כל שניתן לומר הוא כי לגישת התובעת, פירש בית המשפט שלא כהלכה את התמליל. מובן שאין בכך כדי להוות בסיס להגשת תובענה לביטול פסק דין שהושג אגב תרמית או זיוף"