מבוא
1. בפניי התנגדותה של גב' גרינברג שושנה (להלן:
"המשיבה") להתראת פשיטת רגל, שניתנה לבקשת נפקו סטאר בע"מ (להלן:
"המבקשת"), בגין חוב בסך של 5,582,465.42 ש"ח מכוח פסק דין שניתן נגד המשיבה ונתבעים נוספים בתא"ק 2277-09-11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.
2. מקור החוב שבבסיס הבקשה הינו בהלוואה שנתנה המבקשת לחברת איי טי אס התמחויות (ישראל) בע"מ (להלן:
"החברה"), בגינה ערבים המשיבה ושבעה אנשים נוספים מבני משפחתה. ההלוואה האמורה ניתנה עבור הקמת מיזם בתחום אנרגיית רוח. משלא יצא המיזם לפועל הועמדה ההלוואה לפירעון ומשזו לא נפרעה הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתא"ק 2244-09-11 נפקו סטאר בע"מ נ' איי טי אס התמחויות (ישראל) בע"מ (להלן:
"פסק הדין"), נגד החברה והערבים. במהלך דיון שהתקיים ביום 09/01/12 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה ישלמו הנתבעים, והמשיבה ביניהם, את הסך של 4,850,855 ש"ח בתשלומים כפי שפורטו שם. לטענת המבקשת, שילמו המשיבה ויתר הנתבעים רק 6 תשלומים מתוך כלל התשלומים שנקבעו בפסק הדין.
3. הצדדים הגישו טענותיהם בכתב ונקבע דיון ליום 11/03/13. בפתח הדיון, הודיע ב"כ המשיבה כי המשיבה לא תוכל להגיע לדיון משום שהיא חולה בדלקת ריאות ומרותקת למיטתה והציג אישור רפואי. ב"כ המשיבה סבר כי מן הראוי שהמשיבה תהיה נוכחת בדיון והשאיר זאת לשיקול דעת בית המשפט. ב"כ המבקשת סבר כי אין מניעה לקיים את הדיון בהיעדרה של המשיבה. משהמשיבה הינה מיוצגת על ידי עורך דין שנכח בדיון ומשבא כוח המבקשת לא ביקש לחקור אותה, ראיתי לנכון לקיים את הדיון במועדו.
טענות הצדדים בתמצית
4. בפתח התנגדותה ביקשה המשיבה ארכה להגשתה וזאת בשל מחלה אשר פקדה אותה ולא אפשרה לה להגיע למשרד בא כוחה על מנת לחתום על תצהיר כנדרש. המשיבה מציינת כי הינה בת 84 חולה וכבדת ראיה וכי היא זקוקה לסיוע צמוד ואיננה יוצאת מביתה.
לגופו של עניין, טענה המשיבה טענה אחת בלבד והיא כי פסק הדין עליו מבוססת בקשת המבקשת להמצאת התראה איננו חלוט, באשר בימים אלו מתנהל הליך לביטולו של פסק הדין, אשר נפתח על ידי המשיבה וביתה, הגב' שוהם דאו, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת.א. 16576-12-12 ביום 09/12/12. במסגרת תביעה זו התבקש בית המשפט להצהיר על בטלותו של הסכם הפשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 09/01/12, משום שהוא מבוסס על הסכמות שניתנו בחוסר סמכות, ללא ידיעת המשיבה ובתה וללא הסכמתן. המשיבה הדגישה כי מדובר במיוחד באותן הסכמות לכאורה למינויו של ב"כ המבקשת ככונס נכסים על הבית ולוויתור מצד המשיבה וביתה על זכויות המגיעות להן על פי דין כדוגמת דיירות מוגנת מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר וזכות לדיור חלוף מכוח סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל.
לאור כל האמור לעיל טענה המשיבה כי נשמטה הקרקע תחת בקשת המבקשת להמצאת התראת פשיטת רגל וכי יש לדחותה.
5. המבקשת טענה כי התראת פשיטת הרגל הומצאה למשיבה כבר ביום 09/01/13, כך שהמועד האחרון להגשת ההתנגדות חלף ביום 16/1/13. מאחר והמשיבה הגישה התנגדותה רק ביום 27/01/13, ללא קבלת ארכה להגשתה, ביצעה היא מעשה פשיטת רגל שלא ניתן לבטלו רטרואקטיבית. בשל כך, ומשום שאין בפני בית המשפט נימוקים כבדי משקל או נימוקים כלשהם למתן ארכה וכן משום שהמשיבה לא צירפה אסמכתאות לנטען על ידה בהתנגדות, כאשר מדובר במועד שהארכתו טעונה "טעמים מיוחדים שירשמו", טוענת המבקשת כי יש לדחות את הבקשה להארכת מועד וכן את התנגדותה של המשיבה.
לגופו של עניין, טענה המבקשת כי פסק הדין הינו חלוט באשר לא הוגש עליו כל ערעור וכי על פי ההלכה הפסוקה, בקשה לביטול פסק הדין איננה משנה סטטוס זה. מעבר לאמור, טוענת המבקשת כי במסגרת התביעה לביטול אין כפירה בעצם קיומו של החוב הכספי, אלא ישנן טענות באשר לאופן מימוש הנכס המשועבד. יתרה מכך, במסגרת תביעתן של המשיבה ובתה לביטול פסק הדין המשיבה מודה כי חתמה על מסמכי הערבות וכי הכספים שהעבירה המבקשת הועברו בחלקם לצורך פירעון חובותיה של המשיבה עצמה. לאור האמור, טוענת המבקשת כי הנושאים בהם דנה תביעת המשיבה ובתה לביטול פסק הדין אינם רלוונטיים להתראת פשיטת הרגל אשר נפתחה בגין החיוב הכספי שאיננו שנוי במחלוקת.
הוסיפה המבקשת וטענה, כי במסגרת ההליך לביטול פסק הדין נדחתה בקשתן של המשיבה וביתה לקבלת צו מניעה זמני תוך שבית המשפט קובע כי מדובר בתביעה שסיכויה אינם גבוהים.
עוד טענה המבקשת כי, התביעה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף שנה מהיום בו הוא ניתן, לאחר שכבר שולמו ששה מתוך התשלומים אשר נקבעו בפסק הדין, ורק לאחר תחילת נקיטת הליכי המימוש כתוצאה מהפרת הסכם הפשרה, תוך העלאת טענות בדבר חריגת בא כוחה מסמכותו לייצגה לראשונה.
עוד טענה המבקשת, כי על פי ההלכה בית המשפט ידחה בקשה להמצאת פשיטת רגל על אף קיומו של פסק דין חלוט, רק במקרים חריגים בהם יש לאפשר לחייב תם לב החולק על החוב למצות את זכויותיו המשפטיות וכן על מנת למנוע שימוש בהתראות פשיטת רגל כאמצעי טקטי להפעלת לחץ פסול על החייב על מנת לגרום לו לוותר על זכויות המוקנות לו בדין. בנסיבות רגילות, טענה המבקשת, לא יטה בית המשפט לעכב הליכי פשיטת רגל בשל בקשה לביטול פסק דין. המבקשת סבורה כי המקרה שבפנינו איננו נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם לא ייעתר בית המשפט לבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל.
6. במהלך הדיון בהתנגדות הוסיף ב"כ המבקשת וטען כי בידי עו"ד גזית אשר ייצג את המשיבה ויתר הנתבעים בתא"ק 2244-09-11 היה יפוי כוח לא מוגבל בשום צורה לייצג את הנתבעים באותו הליך. ב"כ המבקשת אף הציג את יפוי הכוח במהלך הדיון.
7. ב"כ המשיבה חזר במהלך הדיון וטען כי אין המדובר בבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל בהסתמך על כתב הערבות אלא בהסתמך על פסק הדין שלטענת המשיבה איננו חלוט. במצב דברים זה, טען ב"כ המשיבה, לא יתכן מבחינה אופרטיבית להיעתר לבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל שעה שיתכן כי פסק הדין יבוטל.
דיון
8. המשיבה הגישה בקשה להארכת מועד להגשת התנגדותה אשר אין חולק כי הוגשה באיחור. ואולם, משסבורני כי יש לדחות את התנגדות המשיבה לגופו של עניין, כפי שיובהר בהמשך, מתייתר הצורך לדון בבקשת המשיבה להארכת מועד.
9. לגופו של עניין, התראת פשיטת רגל ניתן לשלוח לחייב, על פי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן:
"הפקודה"), משנתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, דהיינו כאשר יש נגד החייב פסק דין חלוט, אשר לא עוכב ביצועו.
"נושה שהשיג נגד חייב פסק דין חלוט לתשלום סכום כסף, והוצאתו לפועל לא עוכבה כדין, זכאי לבקש להמציא לחייב בישראל, או ברשות בית המשפט בחוץ לארץ, התראת פשיטת רגל..."