בקשת הנושה המובטח להמשך מימוש דירת החייבת
1. לבקשת החייבת הוכרזה היא כפושטת רגל ביום 12.2.13 ולאחר שביום 30.7.12 ניתן צו כינוס.
2. בבעלות החייבת מחצית מדירת מגורים ברח' ארניה 10/22 באשר שבע, גוש 38093 חלקה 27 תת חלקה 21 (להלן: "
הדירה"). הדירה משועבדת לנושה המובטח. מחצית הבעלות השניה בדירה רשומה על שם ישראל רונן שהיה בעלה של החייבת. כעולה מנסח הטאבו שצורף לבקשה, הדירה מעוקלת ע"י נושים שונים וכן יש צו למינוי כונס הנכסים, עו"ד שאול צור (להלן: "
הכונס") בתיק הוצל"פ 22-03294-09-7 בלשכת ההוצל"פ באשקלון. מינוי של הכונס הינו על כל הנכס בשלמות.
3. ביום 5.12.12 הגישה החייבת בקשה למימוש הדירה באמצעותה. הנאמן הגיב לבקשה בכך שהנכס ממושכן, וכי הבעלות של החייבת מתפרסת על מחצית הנכס ושהחייבת לא התייחסה להיקף המשכנתא נכון ליום הגשת הבקשה. לאחר קבלת פרטים נוספים דיווח המנהל המיוחד על סברתו ולפיה הנכס שווה כ - 400,000 ש"ח וכי היקף המשכנתא עומד על כ - 180,000 ש"ח. הנאמן המליץ על מימוש הנכס במסגרת תיק הפש"ר, תוך שעל פני הדברים נראה כי לא היה ער לכך שהכונס מונה לצורך מימוש הנכס בלשכת ההוצל"פ באשקלון. בהחלטה מיום 19.12.12 הוריתי כי בשלב זה, לא מצאתי מקום לקדם את בקשת החייבת, תוך שאפשרתי להעלות הנושא במועד שנקבע לדיון בשאלת הכרזתה כפושטת רגל, כלומר ביום 12.6.13.
4. לקראת מועד הדיון, וחרף העובדה כי הובהר שהנושא לא יקודם עד לדיון, החייבת פעלה לפרסום מכירת הנכס, ואף הגיעה להסכמה עם קונה פוטנציאלי ולפיה הנכס ימכר בסך של 483,000 ש"ח ולדבריה חתמה על זיכרון דברים לצורך כך!
5. הנאמן הגיש את חוות דעתו לבית המשפט ולפיה לחייבת דירת מגורים ממושכנת, תוך שמחוות הדעת עולה כי לא היה ער לכך שעל הדירה מונה כונס נכסים. המנהל המיוחד ביקש אישור לקבל שמאות לנכס על מנת לקדם את מימושו. הנאמן דיווח לבית המשפט כי הבעלות בדירה הינה של החייבת במחצית בלבד, כאשר ישנה התחייבות להעברת המחצית השניה אשר בבעלות גרושה של החייבת לחייבת, אולם זו לא מומשה בשל עיקולים על חלקו של הגרוש.
6. בדיון שנערך ביום 12.6.13 דיווח הנאמן מפיה של החייבת כי ישנה הסכמה של הבנק למימוש הנכס והחייבת אישרה את הצהרת הנאמן. נציג הכונ"ר סבר שמן הראוי שהנאמן יבוא בדברים עם הנושה המובטח על מנת למנוע התנגדויות. החייבת הוכרזה כפושטת רגל וניתן למנהל המיוחד אישור להעסיק שמאי, בהיקף של עד 1,200 ש"ח לצורך בחינת כדאיות העסקה.
7. ימים ספורים לאחר הדיון, ביום 19.6.13 הגיש הכונס מטעם הנושה המובטח, בקשה למימוש הדירה, תוך שציין כי כבר ביום 28.2.11 מונה לצורך מימוש הדירה בתיק ההוצל"פ שנפתח ביום 27.8.09. התבקשה תגובת החייבת והנאמן. החייבת טענה כי הבנק מנסה להפריע למהלך בו החלה ולעשות עושר שלא במשפט. הנאמן טען כי יש לאפשר מימוש הנכס בהליך הפש"ר לחסכון בהוצאות ובשל כך שבית המשפט כבר למעשה הורה על כי יש לאפשר המשך המימוש בהליך הפש"ר. הפנה הכונס להלכה הפסוקה ולפיה דרך כלל, תישמר זכות נושה מובטח לממש את בטוחתו בהוצל"פ, תוך מתן אפשרות פקוח של בית המשפט של פש"ר. הוסיף הכונס כי אם יש קונה פוטנציאלי, הדבר יקל על קידום מימוש הנכס בהוצל"פ שכן הקונה יוכל להגיש הצעה כדין.
8. החייבת בתשובה טענה כי לא ברור הכיצד לא הבין הכונס למרות פניות שונות במהלך הזמן לתיק ההוצל"פ כי הינה בהליכי פש"ר. לטענת החייבת הכונס נקט בפעולות של שב ואל תעשה, על מנת להגדיל החוב ולהגדיל את שכרו. החייבת פירטה את ההסכמים בינה לבין גרושה.
דיון
דין בקשת הנושה המובטח להתקבל, ואני מתיר לו להמשיך בהליכי המימוש בתיק ההוצל"פ.
9. הדירה בבעלות החייבת וגרושה בחלקים שווים. ההסכם בין החייבת לגרוש להעברת המחצית אליה אינו מחייב אלא אותם. לא נרשמה הערת אזהרה על הסכמתם. לפיכך, לעת הזו, הבעלות בדירה הינה במחצית שלא ניתן לממש במסגרת תיק הפש"ר. על מחצית הגרוש רשום עיקול.
10. בדיון שהתקיים בפני ביום 12.6.13 כפי שפורט בפרוטוקול, הצהיר הנאמן כי לדברי החייבת הבנק מסכים שהיא תממש את הנכס בעצמה. החייבת אישרה את הדברים. למעשה, אף אחד מהצדדים לא העלה את הבעייתיות ולפיה אין מבוקש לממש רק את חלקה של החייבת אלא גם את חלקו של הגרוש. בדיעבד התברר כי ההצהרה על הסכמת הנושה המובטח, לא היתה במקומה. החייבת לא נתנה הסבר בתגובותיה לענין זה.
11. האישור העקרוני שניתן לקדם את הליכי המימוש בפש"ר, שכן לכאורה החוב לנושה המובטח נמוך מגובה הנכס, ניתן לאור נתונים שאילו בית המשפט היה יודע אותם לאשורם, הייתה ניתנת החלטה שונה ואף הייתה נחסכת לקופת הפש"ר ההוצאה עבור השמאי.
12. יש להוסיף כי כאשר בית המשפט הורה ביום 19.12.12 על כי אין לקדם את הטיפול במימוש הדירה, לא היה מקום לכך שהחייבת תפעל למימוש הדירה, תפרסם הדירה ואף תחתום כדבריה על זכרון דברים עם קונה פוטנציאלי!
13. אמנם, עולה קושי בדבר ההליכים בהוצל"פ וקידומם. לכאורה ובלשון המעטה, הכונס לא פעל באופן נמרץ למילוי תפקידו ככונס נכסים למימוש הדירה. יחד עם זאת, צפוי כי כעת, לאור כך שהנאמן בתפקידו יפקח בסיוע בית המשפט על הכונס, ההליכים בהוצל"פ יכנסו להילוך גבוה.
14. כאמור ונכון למצב המשפטי כעולה מנסח הטאבו, גם אם בית המשפט ירצה לקדם את הצעת החייבת, לא ניתן יהיה ליתן כל הוראות באשר למחצית הדירה שבבעלות החייב, ובטרם נקיטה בהליכים משפטיים נוספים באשר למחצית הדירה הרשומה בבעלות הגרוש. יש להוסיף כי בכול מהלך הדברים, טרם ניתנה הזדמנות לגרוש להשמיע עמדתו. זאת, לעומת הליך בהוצל"פ בו כבר מונה כונס הנכסים על מלוא הנכס.
15. בהתאם להלכה הפסוקה, נושה מובטח שבידו שעבוד קנייני להבטחת חוב, יכול להיפרע מחייב באמצעות מימוש הנכס המשועבד במנותק מההליכים האחרים, לרבות הליכי פשיטת הרגל, (ראו: רע"א 102/00
קוזצ'י נ' בנק עצמאות
, פ"ד נד(4) 761, (30.10.00, כב' השופטת פרוקצ'יה) וכן רע"א 8122/08
ריקי ישראלי נ' עו"ד פביאן סלמן
(17.10.08, כב' השופט מלצר)). זכותו של הנושה אינה שוללת באופן אוטומטי את הפקוח מבית המשפט של פשיטת רגל על הליכי המימוש וזאת על מנת להבטיח את איזון האינטרסים שבין הנושה המובטח, להיפרע מהחייב באמצעות הערובה, אך גם של הנושים הבלתי מובטחים להיפרע ולו את מקצת חובם מנכסי החייב, ושל החייב לזכות בהפטר, באמצעות פירעון חלק מהחובות. דרך כלל ימומש נכס משועבד בהליכי ההוצאה לפועל כאשר פקוח בית המשפט של פשיטת הרגל, יעשה באופן מצומצם ובעיקר לשם מניעת פגיעה שאינה מחויבת באינטרסים של החייב והנושים הבלתי מובטחים או ניצול כוח הנושה המובטח ונשייתו לרעה.
16. בנסיבות שפורטו, אין מנוס מביטול ההחלטה מיום הדיון, 12.6.13 באשר לקידום הליכי המימוש ישירות בידי החייבת בפקוח הנאמן מבוטלת.
ניתן בזאת אישור לכונס להמשיך בהליכי מימוש הדירה בתיק ההוצל"פ בו מונה כונס הנכסים (
22-03294-09-7). על הכונס לעשות כל מאמץ לקידום טיפולו במימוש הדירה. כאשר יגיש בקשה למימוש הנכס, עותק הימנה יועבר, גם לנאמן אשר יוכל להתייחס אם יחפוץ בכך. בכול מקרה, כונס הנכסים ישתף פעולה עם הנאמן ככול שידרש, ובהתאם, ככול שיהיה צורך, נשמרת זכות הנאמן לבקש הוראות מבית משפט