החלטה בתיק פש"ר 53617-01-12

1.         עיינתי בטענות הצדדים, ואומר כבר כי מקובלת עלי עמדת הכנ"ר על מלוא נימוקיה.

2.         מנספח א' לבקשה עולה כי להבטחת החוב נשוא הבקשה נרשם שעבוד בדרגה שנייה לטובת המבקש - על זכויות החייב ואשתו בנכס.

לימים, הוכרזו החייב ואשתו פושטי רגל (החייב בתיק דנא ואשתו בתיק פש"ר 1304/09). הליכי הפש"ר בתיקה של אשת החייב החלו בשנת 2009 והסתיימו בשנת 2012 עם מתן הפטר חלוט ביום 19.7.12.

צו כינוס לנכסי החייב בתיק דנא ניתן ב- 6.6.12, לאחר שאת הבקשה לקבלת צו כינוס הגיש עוד בינואר 2012.

במקביל להליכי פשיטת הרגל התנהלו הליכי הוצל"פ במסגרתם נמכר הנכס של שני בני הזוג על ידי כונסת נכסים מטעם בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, הוא הנושה המובטח מדרגה ראשונה, כאשר מחצית יתרת התמורה (לאחר תשלום החוב לנושה המבוטח לרבות שכ"ט וכיו"ב) הועברה לקופת הכינוס של אשת החייב. 

המחצית השנייה עדיין מוחזקת אצל כונסת הנכסים מטעם בנק לאומי למשכנתאות בע"מ והמבקש עותר כי מהסכום שבידי הכונסת יועבר לידיו מלוא החוב המתייחס  הן לחוב החייב והן לזה של אשתו ולא רק לחלקו של החייב (מחצית), מאחר שחוב החייב ורעייתו הוא "ביחד ולחוד" ומשכך, סבור המבקש כי הוא רשאי לגבות מהחייב את מלוא החוב מהחייב לרבות החוב שיצרה אשתו בעת החתימה על השעבוד.

3.         אינני מקבלת עמדה זו של המבקש, כאשר מדובר בחייבים המצויים בהליכי פש"ר (גם אם תיק פש"ר של אחד מבני הזוג הסתיים בהפטר). 

במסגרת תיק הפש"ר של אשת החייב לא הגיש המבקש תביעת חוב בגין הסכום נשוא הבקשה דנא (לא בגין מחצית החוב הנטען ולא בגין החוב כולו), אלא הסתפק בהגשת תביעת חוב בסכום של 18,273 ש"ח בלבד ובמסגרתה לא טען המבקש לנשייה מובטחת או לנשייה נוספת בחייבת (ראו תגובת עו"ד יניב אינסל - המנהל המיוחד לנכסי אשת החייב).

בינתיים הסתיים תיק הפש"ר של אשת החייב בהפטר מוחלט של החייבת מחובותיה, והדיבדנד כבר חולק לנושי אשת החייב לרבות למבקש בגין תביעת החוב שהגיש.

עתה מבקש המבקש כי מלוא סכום החוב בגין השעבוד בדרגה שנייה ישולם לו במסגרת תיק החייב מאחר שהחוב הוא "ביחד ולחוד", הגם שהיתה לו אפשרות לגבות את החלק של החוב מאשת החייב אך הוא לא עשה כן. 

4.         הגם שמדובר בחוב שהוא "ביחד ולחוד", וברגיל רשאי המבקש לפנות לכל אחד מבעלי החוב כדי החוב כולו בהיותם אחראים 'ביחד ולחוד', אני סבורה כי עת עסקינן בחייבים בהליכי פש"ר, חלה על הנושה חובה מוגברת, בודאי עת מדובר בבנק שהוא 'נושה מקצועי', והיא לפעול למיצוי הליכי הגבייה נגד שני החייבים - במקרה זה החייב ורעייתו, כדי לא לפגוע בנושים של החייב השני, ובכלל זה היה על המבקש להגיש תביעות חוב בשני התיקים - בתיק דנא ובתיק אשת החייב. רק התנהלות כזו תחשב התנהלות סבירה ובתום לב המתיישבת עם מהות הליכי הפש"ר ועם ההליך הקולקטיבי אותו מכתיב ההליך ובו נאלצים הנושים לקחת חלק בעל כורחם ולגבות את חובותיהם רק בדרך הדיבידנד ובפיקוח בית משפט.

5.         מקובלת עלי עמדת הכנ"ר שבקשת הבנק, 'שזנח' למעשה את הזכות להפרע מהאשה, לא יפרע את מלוא החוב מחלקו של החייב בלבד (לאחר שלא הגיש תביעת חוב מתאימה במסגרת תיק אשת החייב) שכן התנהלות כזו פוגעת פגיעה מהותית בנושי החייב, בלי שיהא בידם כל אפשרות לפעולה איזושהי שיהיה בה למנוע את הפגיעה בהם ומנגד למבקש עמדו הדרכים לגבות במועד את החוב מהחייבת 'בחלקים שווים' לזה של החייב, אך הוא בחר שלא לעשות כך;  למעשה כלל לא דיווח לבעל התפקיד בתיק האשה על החוב המובטח, ורק עתה 'התעורר' ומבקש לממש זכותו למלוא החוב מהחייב בלבד, באופן הפוגע בנושי החייב. אדגיש כי לא מצאתי כל נימוק ענייני לכך שהמבקש לא תבע את החוב במסגרת תיק הפש"ר של אשת החייב.

"נימוקי" הנושה לפיהם במועד מתן צו הכינוס לנכסי אשת החייב טרם נוצר חובו של החייב אינם ברורים ואינם רלבנטיים נוכח העובדה שהנכס נשוא הבקשה נמכר במהלך הליכי הפש"ר של אשת החייב ותמורתו הועברה לקופת הכינוס שם במהלך שנת 2012 ולמצער היה על המבקש להודיע למנהל המיוחד שם דבר קיומו של חוב נוסף על זה שהגיש כתביעת חוב ובודאי היה עליו לדווח על היותו נושה מובטח.

6.         המבקש לא עשה כן, ולא ראיתי להכשיר את מחדלו ולהתיר לו לגבות את החוב המיוחס לחלקה של אשת החייב במסגרת ההליך דנא, הליך המתייחס לחייב בלבד, ובהחלט מקובלת עלי העמדה כי משמעות מתן היתר שכזה הינה פגיעה מהותית בנושי החייב ומתן עדיפות לנושי אשת החייב שכן הדיבידנד שחולק לנושי האשה לא הושפע במאומה מתביעת החוב של הבנק המבקש ושמטבע הדברים, ככל שהמבקש היה פועל באופן סביר כפי שציינתי לעיל, ומגיש את תביעת החוב בתיק האשה, היה נגרע הדיבידנד שחולק לנושי האשה. אין ספק כי משמעות מתן היתר למבקש לגבות את כל חלקו מהחייב הוא מתן הכשר להתנהלות זו שתוצאתה כי הוא עצמו לא יפגע כלל ויגבה את כל חובו, ולמעשה רק הנושים של החייב הם שיפגעו פגיעה משמעותית, כאמור על לא עוול בכפם ורק בגלל שהמבקש החליט מטעמיו, "לוותר" על גביית החוב מתיק האשה, ובכך להעניק לנושיה דיבידנד גבוה יותר ומאידך לעמוד על מלוא החוב בתיק זה ובכך לפגוע בנושי החייב. 

סוגית חובת הזהירות המוגברת החלה על הבנק כנושה נזכרה רבות בפסיקה שבעתיים התייחסה הפסיקה לבנק כנושה שבידיו אפשרויות נשייה מקבילות וכי עליו למצות את דרך הנשייה ולהתחשב בנושים האחרים בשל היות ההליך הליך קולקטיבי.

בענייננו לא ראיתי לפגוע בנושי החייב שכאמור אין להם ולא כלום עם המחדל של הבנק אך התוצאה תהיה קשה כלפיהם שכן מדובר בהליך קולקטיבי.     

סיכומו של דבר, לא ראיתי להורות לשלם למבקש מעבר למחצית סכום החוב (שבהחלטותיי הקודמות כבר הוריתי להעביר למבקש).

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ג, 29 יוני 2013, בהעדר הצדדים.