1. ביום 25.5.09 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, לבקשת הנושה, והוטל עליו תשלום חודשי בסך 1,000 ש"ח וביום 15.3.10 הוכרז החייב פושט רגל וצו התשלומים הופחת לסך של 350 ש"ח.
כבר בדו"ח שהגיש המנהל המיוחד לקראת הדיון בבקשת הנושה להכריז על החייב פושט רגל, הוא התנגד להכרזת החייב, שכן החייב לא שילם ולו תשלום אחד לקופת פשיטת הרגל ולא הגיש דוחות חודשיים כלשהם.
2. בדיון שנערך בפני כב' השופטת נצר ביום 15.3.10, חזר בו המנהל המיוחד מהתנגדותו, לאחר שהנושה ציין כי לאחר הכרזת החייב ניתן יהיה להעביר מידע רלבנטי למנהל המיוחד, ביחס לנכסיו של החייב, אשר יצדיק קיום הליך פשיטת הרגל. לאור זאת הוכרז החייב כפושט רגל, כאשר כב' השופטת נצר ציינה כי יתכן ובעקבות ההכרזה ניתן יהיה לשים יד על רכוש ונכסים של החייב, גם כאלה שיצאו משליטתו. באשר לטענת החייב כי הוא אינו משלם שכן אין ביכולתו לעשות כן, קבעה כי התשלום החודשי יופחת לסך של 350 ש"ח, ובנוסף החייב יוכל להגיש בכל שלב בקשה להפחתת התשלום החודשי.
3. ביום 1.11.10 הגיש המנהל המיוחד בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל, בשל כך שהחייב אינו משתף עימו פעולה, אינו מגיש דוחות חודשיים, אינו משלם התשלום החודשי, ואינו מקיים אחר חיוביו כפושט רגל. עוד צוין בבקשה, כי למרות דברי ב"כ הנושה במעמד ההכרזה, לא הועבר למנהל המיוחד כל מידע מן הנושה אודות נכסים ברי מימוש, כאשר חקירת המנהל המיוחד העלתה כי למעט סך של 42,184 ש"ח, שהועבר לקופת פשיטת הרגל מתיק הוצל"פ ומפוליסת ביטוח של החייב בחברת מגדל, לא נמצאו כספים או נכסים נוספים. מנגד, כנגד החייב הוגשו תביעות חוב בסך כולל של 30 מיליון ש"ח ולפיכך, משאין נכסים למימוש והתשלומים החודשיים קבועים לשיעור זניל והחייב אף אינו משלם את התשלום החודשי, אין טעם בהמשך הליך פשיטת הרגל, כאשר בסופו יום לאור עמדת הנושה שפתח בהליך- מס הכנסה, לא עמד על הבקשה.
ביום 8.1.12 הגיש המנהל המיוחד בקשה נוספת לביטול הליכים, בה חזר המנהל המיוחד על בקשתו לביטול ההליכים בשל אי שיתוף פעולה של החייב, אי הגשת דוחות חודשיים, חוסר עמידה בצו התשלומים, כאשר החייב צבר חוב פיגורים בסך 17,350 ש"ח, ואי הגשת דין וחשבון על חובות ונכסים ואי התייצבות לאסיפת הנושים.
ביום 12.1.12 הגיש הנושה תגובה בה הודיע כי הוא תומך בבקשת ביטול ההליכים, שכן התנהגותו של החייב מהווה ניצול לרעה של הליך פשיטת הרגל.
ביום 1.2.12 הגיש החייב תגובתו, בה ביקש כי תינתן לו הזדמנות נוספת לתקן דרכיו. החייב ציין כי אי עמידתו בחיוביו לא נבעה מזלזול בבית המשפט, אלא עקב מצוקתו הכלכלית הקשה ומצבו הרפואי הקשה. עוד צוין כי החייב מיוצג עתה על ידי משרד עו"ד ללא תמורה, והתחייב בפניהם לעמוד בכל חיוביו. כן נתבקשה ארכה בת 10 ימים, על מנת שהחייב ייתן הצעה להסדר חוב הפיגורים שצבר.ביום 13.2.12 ביקש החייב ארכה נוספת, כאשר ציין כי הצליח לגייס סך של 1,050 ש"ח עבור 3 חודשי תשלום, אשר ישולמו עד יום 14.2.12 והוא עושה מאמצים לגייס סכום נוסף. עוד צוין כי החייב עבר בתקופה האחרונה טיפולים כימותראפיים, נותח ואושפז לתקופה ארוכה, מה שהקשה עליו לקיים אחר חיוביו.
ביום 23.2.12 הגיש החייב תגובה נוספת בה ציין כי הפקיד סך של 1,050 ש"ח והוא עושה מאמצים לגייס סכום נוסף, מצבו הרפואי והכלכלי של החייב בכי רע, הוא הוכר כנכה 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי. החייב הוסיף כי הוא מתחייב לשלם את התשלום החודשי באופן סדיר ואילו את חוב הפיגורים הוא מבקש לשלם בתשלום חודשי של 350 ש"ח לחודש, בנוסף על התשלום החודשי השוטף.
4. בעקבות תגובת החייב ניתנה החלטה, לפיה הצעתו להסדרת חוב הפיגורים משמעותה כי החוב יסולק בעוד 5 שנים, ולפיכך על החייב להגיש הצעה משופרת, לסילוק החוב בתקופה קצרה יותר, וכן להסביר מדוע לא קיים חיוביו משך תקופה ארוכה כל כך. לאחר בקשת ארכה נוספת, הגיש החייב ביום 13.3.12 תגובתו, ממנה עולה כי אין ביכולתו להציע מעבר להצעתו , לפיה, ישלם סך של 350 ש"ח בחודש על חשבון חוב הפיגורים, כאשר הוא שב וציין כי יעשה מאמץ לגייס סכום נוסף. באשר לסיבה בשלה לא קיים חיוביו, שב החייב וטען כי מצבו הכלכלי והרפואי הם שהביאו אותו לעשות כן, כאשר הוא חזר ביקש כי ההליך לא יבוטל וכי תינתן לו הזדמנות נוספת לקיים אחר חיוביו, כאשר בהמשך התקבלה הודעה כי העביר 3 דוחות חודשיים.
ביום 19.3.12 התקבלה תגובת הנושה- מס הכנסה, לפיה חזר על עמדתו כי יש לבטל ההליכים בעניינו של החייב, זאת שכן מאמציו של החייב היום הם בבחינת מעט מידי ומאוחר מידי, ואילו התנהלותו לאורך ההליך כולו הינה בבחינת חוסר תום לב וניצול לרעה של הליך פשיטת הרגל.
5. המנהל המיוחד בתגובתו מיום 25.3.12 חזר על בקשתו לביטול הליכים תוך שציין כי הודעת החייב אין בה די כדי לרפא חוסר תום ליבו והתנהלותו משך שלוש שנים, ולפיכך יש לבטל ההליכים, זאת אף נוכח עמדת הנושה, אשר הוא שביקש להכריז על החייב פושט רגל, והיום הוא מבקש לבטל ההליכים.
6. לאחר שבחנתי האמור בבקשה, עמדת המנהל המיוחד, עמדת הנושה אשר לבקשתו הוכרז החייב כפושט רגל וכל האמור בתגובות החייב, מצאתי כי אין אין מנוס אלא להורות על ביטול הליכי פשיטת הרגל.
השתלשלות הדברים כפי שפורטה לעיל, מעלה כי החייב לא קיים אחר חיוביו למן תחילת ההליך, לא שילם כלל התשלומים החודשיים ולא הגיש דוחות חודשיים - זאת
משך שלוש שנים.
7. עם כל ההבנה למצוקתו של החייב ולטיפולים הקשים שעבר, טענת החייב, כי לא שילם התשלום החודשי עקב מצוקה כלכלית ורפואית אין בה די, שכן כבר בדיון על הכרזתו כפושט רגל ציינה כב' השופטת נצר במפורש,כי ככל שיסבור החייב כי הוא אינו יכול לעמוד בתשלום החודשי, יגיש בקשה מתאימה, זאת בנוסף להפחתת התשלום שנעשתה באותו מעמד מ-1,000 ש"ח ל-350 ש"ח.
במקום להגיש בקשה כאמור, בחר החייב לעשות דין לעצמו ולא לשלם דבר. החייב אף לא טרח לשלם ולו סכום מינימאלי משך כל התקופה, כאשר ברי כי ידע שהיה עליו לשלם לקופת פשיטת הרגל, שאם לא כן אין כל טעם בהליך כולו. יתרה מכך, החייב אף לא הגיש דוחות חודשיים משך כל השנים, כך שלא ניתן ללמוד על הכנסותיו והוצאותיו, כאשר גם עתה, כאשר הוא יודע שבקשות לביטול הליכים תלויות ועומדות בפני בית המשפט בעניינו, לא הגיש אלא שלושה דוחות, כאשר אף אליהם לא צורפו אסמכתאות על הוצאותיו, שכן לא זכר, לדבריו, לשמור קבלות בגין הוצאותיו בחודשים האחרונים.
התנהלותו של החייב כמתואר לעיל , עולה כדי חוסר תום לב וניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל, ומכאן אין הצדקה כי ימשיך ליהנות מן ההגנה שניתנה לו במסגרת הליך פשיטת הרגל.
יתרה מזאת, גם במועד הכרזת החייב כפושט רגל, התנגד המנהל המיוחד תחילה להכרזתו, אך סופו של דבר הסיר התנגדותו לאור דברי מס הכנסה כי קיים מידע על נכסי החייב ומכאן הכרזתו תאפשר לשים יד על רכוש ונכסים של החייב באופן שיועיל לכלל הנושים.
בסופו של יום, כעולה מבקשת המנהל המיוחד ומתגובת מס הכנסה, לא אותרו נכסים או כספים אותם ניתן לממש, למעט כספים שהועברו מתיק הוצל"פ ומפוליסת ביטוח של החייב, כאשר מדובר בסכומים זניחים לעומת סך תביעות החוב שהוגשו כנגד החייב, העומד על סך של 30 מליון ש"ח.
8. מכל האמור לעיל עולה כי אין כל תועלת לנושים בהמשך הליכי פשיטת הרגל, כאשר אף הטעם בגינו הוכרז החייב כפושט רגל, לבקשת הנושה, אינו קיים עוד, וכאשר אף עמדת הנושה אשר לבקשתו הוכרז החייב כפושט רגל, הינה כי יש מקום להורות על ביטול ההליכים. מכאן אף טעם זה מצדיק ביטול ההליכים.