החלטה בתיק פש"ר 5124-04

1.                 בפני ערעור על החלטת הנאמן להסדר נושים, עו"ד רו"ח שלמה נס, של חברת אריה את עופר בניה והשקעות 97 בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה"). הערעור מופנה כנגד החלטת הנאמן להכיר בחלק מתביעות החוב של המשיבים כנושה מובטח, בהסתמך על שני שעבודים שיצרה החברה לטובתם, בהיותה חדלת פרעון.

הנאמן הכיר בחוב בסך 2,669,350 ש"ח, כנשייה מובטחת משכספים אלה הועברו בסמוך ליצירת השעבודים על ידי המשיבים. הכספים שהועברו לחברה זמן ניכר טרם יצירת השעבוד לא הוכרו כחוב, בנשייה מובטחת.

המשיבים 2 ו-3, מר עקיבא גרשון ומר בן ציון גרשון הם ההורים של מנהלי החברה שבפירוק, עופר גרשון ואריה גרשון.

השעבוד הראשון נוצר ביום 4.2.04 ונרשם ביום 5.2.04 על מניות נאות הפסגה מודיעין עלית בע"מ והשעבוד השני נוצר ביום 29.2.04, אך נרשם ביום 10.3.04. ביום 11.3.04 ניתן צו להקפאת הליכים. המערערת היא חברה שרכשה את פעילותה של החברה שבפירוק.

2.                 בערעור נטען כי השעבודים בטלים, משנרשמו בספרי החברה כהעברת כספים של מנהלי החברה ולא של המשיבים שכאן, מה גם שקיימת זהות מוחלטת של המשיבים עם בניהם, מנהלי החברה.

עוד נטען כי עסקינן בהעדפת נושים, השעבוד אינו פרופורציונאלי לתמורה, שדינו כדין חלוקה אסורה, שמשמעותה ביטול השעבודים וכי השעבודים בטלים בשל תרמית ומימון  דק, שנוצר בחוסר תום לב וככל שקיים חוב, החוב הוא של החברה ולא של המערערת.

3.                 המשיבים טענו כי תביעת החוב היא לנשייה מובטחת של למעלה מ-10 מליון ש"ח ו-1,780,000$ ואילו הנאמן אישר רק סך של 2,669,356 ש"ח כנשייה מובטחת וזאת לאחר בירור מקיף ויסודי, אחרי שהצדדים הביאו עדים שטחו בפניו טענותיהם וראיותיהם. כל שאישר הנאמן הם כספים שניתנו על ידי המשיבים בסמוך ליצירת השעבודים והרישום שנעשה בספרי החברה נעשה על ידי בעלי התפקיד, שמונו ולא על ידי מנהלי החברה ואין מחלוקת שהסכומים הועברו. אין מקום להתערב בהכרעת הנאמן, אלא במקרים של חוסר סבירות קיצונית ו/או פגם מהותי, שאין זה המקרה כאן.

השעבוד תקף משניתנה תמורה על ידי המשיבים כנגד מתן השעבוד. טענות המערערת כי המשיבים ידעו שהחברה מצויה בחדלות פרעון, אינה רלבנטית לתוקף השעבוד, מה גם שאינה נכונה עובדתית. גם לאחר רישום השיעבוד הראשון המשיכו המשיבים להזרים כספים לחברה ולו ידעו, שהיא מצוייה בחדלות פרעון או על סף קריסה, לא היו עושים זאת ואין מדובר בהעדפת נושים, משהזרימו הכסף לחברה כנגד רישום השעבוד.

לטענה שמדובר בשעבוד לא פרופורציונאלי, לא הונחה כל תשתית עובדתית.

תגובת הנאמן

4.                 סכום הנשייה בגין העברות הכספיות, העמדת הבטוחות וערבויות עמד על סכום של למעלה מ-17 מליון ש"ח. לא נטען ולא הוכח שהסכומים שאושרו לא הועברו לחשבון החברה על ידי המשיבים והנאמן הכיר רק בכספים שהוזרמו לחברה סמוך לקריסתה. סמיכות הזמנים של רישום השעבוד לקריסת החברה, לכשעצמו, אין בו כדי לבטל באופן אוטומטי את השעבוד ובנסיבות אלה יש לבדוק תחילה התמורה שניתנה. אין תוקף לעדיפות לנושה מבלי שניתנה תמורה בת ערך, אך משניתנה תמורה בעד ערך, השעבוד בתוקף.

בניגוד לטענת המערערת, המשיבים לא היו בעלי החברה או מנהליה, גם אם הכירו את הפרויקטים של החברה ולא הונחה התשתית הדרושה למעורבותם בפעילות החברה.

אין לייחס חשיבות לאופן הרישום של הכספים שהוזרמו ישירות מחשבונות המשיבים והרישום בספרי החברה אינו משנה המהות.

הכרעה

5.                 בדיון בפני הסכימו הצדדים שההחלטה תינתן לפי סעיף 79א. לחוק בתי המשפט לאחר שהצדדים ישמיעו טענותיהם.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בתגובות הצדדים וטענותיהם בפני, הנני מעמידה את סכום החוב בנשייה מובטחת על סך של 2,150,000 ש"ח, תחת הסכום שנקבע על ידי הנאמן.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב אלול תשע"א, 11 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.