מונח בפני ערעור על החלטת הנאמן לנכסי החייב פייראיזן צבי, שדחה תביעות חוב שהוגשו מטעם המערער. תיאור העובדות נעשה לאור כתבי הטענות של הצדדים. יש לציין, כי המבקש לא צירף לבקשתו תצהיר, אולם בתשובתו הוא מסביר כי אין צורך בתצהיר, שכן אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים.
ביום 9.6.97 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, ובתאריך 10.7.97 הוגשו מטעם המערער ע"י ב"כ ממשרד גלר, האן מרקוביץ, סונדרס ושות', 2 תביעות חוב נגד החייב, בסך כולל של 92,477 ש"ח. תביעות החוב התקבלו במשרדי הכנ"ר.
בתאריך 20.1.03 הוכרז החייב פושט רגל, והמשיב מונה כנאמן לנכסיו.
לטענת המבקש, דבר מינויו של הנאמן הובא לידיעת בא כוחו רק ביום 18.3.03, וזאת ע"י הכנ"ר, בתשובה למכתב אשר נשלח אליו ובו התעניין ב"כ המערער בדבר הכספים שנצברו בקופת הכינוס, במצב הליכי פשיטת הרגל.
המבקש טוען כי ביום 1.4.03, בעקבות תשובת הכנ"ר, התקשרה למשרדי הנאמן מתמחה, דאז, ממשרדו של ב"כ המערער, בכדי לברר את מצב ההליכים והצפי לקבלת כספים בגין חלוקת הדיבידנדים, והנאמן מסר לה פרטים אודות החייב והכספים המצויים בקופה. מאז, לטענת המבקש, לא קיבל הוא כל הודעה מהנאמן.
בשיחת טלפון שקיימה נציגת הבנק עם הנאמן בתאריך 16.11.04, הופתעה זו לגלות, כי הליך אישור תביעות החוב הסתיים זה מכבר, וכי תביעות המערער נדחו ע"י הנאמן עוד במהלך חודש יוני 2004.
כיצד אירע כדבר הזה? כאמור, משרד עוה"ד שהגיש את תביעת החוב לכנ"ר בשם המבקש היה
גלר, האן מרקוביץ, סונדרס ושות'. אלא מאי,
שמשרד זה התפצל, כאשר התיק בעניינו של המבקש נותר בידי משרד חדש,
סונדרס ושות'.
הודעה על פיצול זה לא נמסרה לא לכנ"ר, ולא לנאמן.
הנאמן, לאחר שמונה בתאריך 20.1.03, החל במלאכת בדיקת תביעות החוב. מעיון בתביעות החוב של המערער, מצא הנאמן, כי הן לוקות בחסר. על כן, פנה הנאמן ביום 12.3.04 לב"כ המערער, באמצעות מספר פקס של סניף המשרד בכפר סבא, אשר הופיע במכתב של ב"כ המבקש לכנ"ר בתאריך 8.7.97.
ביום 28.3.04, התקבל במשרדו של הנאמן מכתב בדואר רשום ממשרד גלר, האן מרקוביץ ושות',
הנושא בנדון את שמו של החייב, צבי פייראיזן, ובו מצורף כתב תביעה ופסק דין, אלא שאותו פסק דין לא היה רלוונטי, שכן התייחס לאדם אחר בשם יהושוע פייראיזן. על החתום במכתב הופיע שמו של עו"ד ירון שוואב.
בתאריך 8.4.04 שלח הנאמן מכתב לעו"ד שוואב והודיעו כי המסמכים אשר צורפו למכתבו אינם רלוונטים לחייב, וחזר על בקשתו להמצאת המסמכים. כיוון שהמכתב נותר ללא מענה, הודיע הנאמן ביום 28.6.04, באמצעות אותו מספר פקס, שאושר טלפונית, על דחיית תביעת החוב.
לטענת המבקש, במכתב הנלווה שנשלח עם תביעת החוב, מצויין שמכתב זה נשלח מנתניה, ועל כן הנאמן צריך היה להתכתב עם המשרד בנתניה. משרד אשר לימים הפך למשרדו החדש של עו"ד סונדרס. לטענתו, מדובר בשרשרת של טעויות אשר הראשונה שבהן היתה של הנאמן, ואין בה כדי להצדיק פגיעה בזכות המערער לקבל את המגיע לו לכאורה מכספי קופת הכינוס.
הנאמן טוען מנגד, כי שם המשרד וכתובתו, כפי שמופיע בתביעת החוב, יצר חזקה קונסטיטוטיבית, כלפי צדדים שלישיים, לכך שהנושה מיוצג ולכך שפרטי ב"כ, כתובתו, מספרי הטלפון והפקס, הינם כפי שהם מופיעים בה. בנוסף, בקשותיו של הנאמן אף זכו למענה ממשרד גלר, האן מרקוביץ ושות', הנושא בנידון את שמו של החייב. משכך, משלא טרח המערער לעדכן את פרטי ב"כ העדכני, ואין לו אלא להלין על עצמו.
שקלתי את הדברים, ואין לי אלא להצטרף לטענות הנאמן, שזכו אף לתמיכת ב"כ הכנ"ר. אין זה מעניינו של הנאמן להתערב באופן חלוקת התיקים בעת פיצול השותפות במשרד גלר, האן מרקוביץ, סונדרס ושות'. כל עוד לא נשלחה לנאמן או לכנ"ר,
הודעה מפורשת, על שינוי ייצוג, אין זו חובתם לתור אחר כל נושה ונושה, לבירור זהות בא כוחו בכל רגע נתון. ניתן ללמוד זאת גם מלשון סעיף 237 לפקודת פשיטת הרגל:
"237. המצאת הודעות -
כל הודעה ומסמך שאין הוראה בדבר דרך המצאתם לפלוני, אפשר לשלחם בדואר לפי מענו הידוע
האחרון."
(ההדגשה שלי - ו.א.).
הנאמן פעל באופן סביר וראוי, ואין נפקא מינה שלא שלח את מכתבו לסניף בנתניה, אלא לסניף בכפר סבא, שכן כתובות הסניפים ומספרי הטלפון צוינו על גבי המכתבים ששלח המבקש לכנ"ר בשנת 1997; זאת ועוד; פניות הנאמן זכו למענה, ולא נאמר לו דבר אודות העברת התיק למשרדו של עו"ד סונדרס. הנאמן לא יכול היה, ולא צריך היה לנחש זאת. ככל שישנן לב"כ המערער טענות או תביעות, הרי שעליו להפנותן לשותפיו לשעבר, שלא הודיעו לו אודות ההתכתבות עם הנאמן.
לעניין מועד הגשת הערעור -
כאמור, הנאמן דחה את תביעות המערער ביום 28.6.04. ב"כ המערער גילה זאת בתאריך 16.11.2004, ובתאריך 29.11.04 הוגשה בקשת הערעור, כ 5 חודשים לאחר החלטת הנאמן. ביום 13.10.04 החליט בית המשפט בדבר חלוקת הדיבידנדים לנושים.
תקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה 1985 קובעת כי: