עניין לנו ב"תחרות זכויות" על כספים בקופת גמל
שטרם מומשה בפועל
, ששייכת לחייב שנפטר. תחרות זו נטושה בין מנהלת מיוחדת, המייצגת את הנושים בהליך פשיטת הרגל של המנוח, וכעת של עזבונו; רעייתו לשעבר, שאין חולק כי הינה מוטבת יחידה בקופת הגמל דנן; ומעקל מן העבר, אשר הטיל עיקול אשר מנע מן החייב ליטול את הכספים בעודו בחיים.
המוטבת, שהינה המשיבה בבקשה שבפני, נסמכת על דין מיוחד, שהינו סעיף 147 לחוק הירושה, הקובע כהאי לישנא:
"
סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על-פי חוזה ביטוח, על-פי חברות בקופת קצבה או בקופת תגמולים או עילה דומה, אינם בכלל העיזבון זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון"
1. עניין לנו, כאמור, בתחרות זכויות בין שלושה גורמים שונים, אשר לכל אחד תביעה משל עצמו. למען הדיוק יאמר, כי המעקל מן העבר אינו צד פעיל בדיון היום, אולם המנהלת המיוחדת נסמכת במידה רבה על טענות הנוגעות לזכויותיו; קרי - אם מנע העיקול מן החייב, בעודו בחיים, ליטול את הכספים, הרי שאין ליורשת יותר מאשר היה מגיע למבוטח עצמו, לו היה בחיים.
טיעון זה, במלוא הכבוד הראוי, לא אוכל לקבל.
טיבו של עיקול, הינו שאין הוא אלא זכות דיונית,
להבדיל מזכות מהותית
בכספים. לעניין זה, צודק כונס הנכסים הרשמי, בתהייתו האם אותו עיקול, ישן, הוטל כדין כלל ועיקר. אלא שבנסיבות המקרה, נוכח העובדה כי העיקול נותר כאבן שאין לו הופכין ומעולם לא הושלם, הרי שאף אם בזמנו מנע נסיון משיכה מצד החייב, הרי שבפועל
לא שינה את מצבת הזכויות המהותית בכספים
.
2. מהי מצבת זכויות מהותית זו, אם כן?
מחד גיסא
, אין ספק כי העיקול נדחה מפני זכותה של המנהלת המיוחדת, המייצגת את הנושים בפשיטת רגל.
מאידך גיסא
, הרי שנוכח העובדה כי העיקול לא שינה את מצבת הזכויות, הרי שאין בכוחו אף למנוע את כניסתו לתוקף של סעיף 147 לחוק הירושה, החל מרגע פטירתו של המנוח. יוצא, אם כן, כי לשיטתי העיקול הישן - אף אם בעבר היתה לו השפעה
מול המנוח
, כיום אין לו נפקות כלשהי על תחרות הזכויות, אשר נטושה למעשה בין הנושים בפשיטת הרגל של המנוח, לבין המוטבת בכספים.
3. סעיף 147 הינו דין ספציפי, לשיטתי, אשר פועל באורח דומה לסעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, ואף מיועד לתכלית דומה. עניין לנו בסעיף סוציאלי במובהק, בו הביע המחוקק כוונה מפורשת להעדיף את המוטב בנכס ספציפי ומיוחד - הן על פני היורשים הרגילים, והן על-פני נושים אפשריים של העזבון, וזאת על-ידי
הוצאה מפורשת של הנכס מכלל מצבת נכסי העזבון
. זאת, ממש כשם שהדין מוציא פיצויי פיטורין ממצבת נכסיו של מעביד, היה והמעביד מסובך בחובות או נקלע לחדלות פרעון.
ספק גדול בעיני, אם ניתן לעקוף או לצמצם סעיף זה על-ידי פרשנות, שבמלוא הכבוד לעמדת כונס הנכסים הרשמי, הינה מלאכותית למדי.
4. אכן, מקום בו מתמודדת קופת פשיטת הרגל אל מול חייב "רגיל" (להבדיל מעזבון), הרי חלה מערכת דינים המקימה לנאמן יכולת ליטול כספי קופות מסויימות, מקום בו החייב עצמו יכול היה לממשן. אלא מאי? מרגע בו מת החייב, והתקיימו בקופה פלונית תנאים המכניסים אותה לדלת אמותיו של סעיף 147 לחוק הירושה, הרי שהמצב המשפטי משתנה. העובדה, כי קודם לכן עמדה לנאמן, באורח תאורטי, היכולת לבקש את משיכת הקופות והפיכתן לנכס מנכסי קופת פשיטת הרגל, אינו מונע את יצירת השינוי, החל מכאן ואילך, מוציא את הנכס מתחום העזבון ומעדיף - ביודעין - את המוטב על-פני הנאמן והנושים.
יוצא, כי אף אם למבקשת עמדה בעניינו זכות לתבוע את שחרור הקופות טרם פטירת החייב, הרי משהדבר לא נעשה, והנכס נותר בדמות "כספים בקופה" שחל עליהם סעיף 147, הרי שהפטירה הפקיעה זכות זאת. דין אחר, משמעו יהא הכנסה "בדלת האחורית" של סייג מהותי לסעיף 147, אשר יוציא מתחולתו כספים שהחייב יכול היה לפדותם קודם לכן, לו רצה בכך. סייג זה לא הוכנס לסעיף, וככל הנראה לא בכדי.
5. אי לכך, אין מנוס מדחיית הבקשה, וזאת נוכח העובדה שכספי הקופות שבמחלוקת שייכים למוטבת, ואינם עוד חלק מנכסי העזבון שניתן לממשם ולחלקם בין הנושים.
בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לפגוע בנושים פגיעה כספית נוספת, ועל כן אינני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, כ' שבט תשע"ב, 13 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.