פש"ר
בית המשפט המחוזי נצרת
|
43292-07-11
31/01/2012
|
בפני השופט:
יוסף בן-חמו
|
| - נגד - |
התובע:
ריאד עתאמלה
|
הנתבע:
כונס הנכסים הרשמי
|
| החלטה |
החייב הגיש בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל.
הכנ"ר מתנגד לבקשה .
נימוקי ההתנגדות
:
נגד החייב התנהל הליך קודם - פש"ר 247/06. בקשתו הקודמת נדחתה בפסק דין מיום 11/8/09 כשבית המשפט מציין כי החייב ניצל לרעה באופן בוטה את הליך הפש"ר. על כן, קיים בעניינו של החייב פס"ד חלוט, מעשה בי-דין, וזאת בכל הנוגע לחובותיו שנוצרו עד ליום מתן צו הכינוס בהליך הקודם. הבקשה הנוכחית מתייחסת לאותם חובות.
בניגוד לטענת החייב, ההליך הקודם לא בוטל רק בשל התנהלות שלא בתום לב במהלך ניהול ההליך, אלא גם בשל יצירת החובות.
תגובת החייב
:
- מאז ההליך הקודם לא יצר החייב חובות חדשים.
- כיום הוא עובד ומשתכר סך של 3,700 ש"ח לחודש.
- אחת הסיבות לדחיית בקשתו הקודמת היתה אי שיתוף פעולה בינו לבין בא כוחו.
- הנסיבות השתנו באופן המצדיק פתיחת הליך חדש.
- בניגוד לטענת הכנ"ר, החייב פעל בתום לב, לעניין התקופה שקדמה להגשת בקשתו וביצירת חובותיו. החייב נתן בחקירתו אז בפני המנהל המיוחד והכנ"ר הסבר מניח את הדעת לסיבת היווצרות חובותיו.
דיון
:
לצורך החלטה בבקשה, יש לבחון את סיבת דחייתה של הבקשה הקודמת. האם אכן החייב פעל בתום לב, כטענת בא כוחו.
בפסה"ד מיום 11/8/09 בתיק פש"ר 247/06 מציין בית המשפט כי עמדת הכנ"ר שביקש לדחות את בקשת החייב להכרזה ניתנה מאחר והחייב לא שיתף פעולה עם הכנ"ר ולא התייצב לחקירה כמתחייב מהוראות הפקודה. החייב גם לא התייצב לדיון שנקבע. ניתנה לחייב ארכה, לפנים משורת הדין, כדי שיסיר את מחדליו, אלא שהחייב שוב לא התייצב לחקירה במשרדי הכנ"ר ולא שילם את עיקר תשלומיו. בסופו של דבר, התייצב החייב בפני המנהל המיוחד. בחקירתו מסר החייב גרסה הסותרת את הצהרותיו באשר לעבודה ולהכנסה שלו ושל אשתו.
בית המשפט מציין כי בדוח המנהל המיוחד ובעמדת הכנ"ר ישנן טענות כבדות משקל כנגד התנהלותו חסרת תום הלב של החייב הן בדרך יצירת החובות והן בהתנהלותו לאחר מתן צו כינוס הנכסים. החייב פיגר בתשלומים, לא הגיש דוחות מגובים באסמכתאות.
החייב ייסד חברה אחר חברה. את החברה האחרונה ייסד על שם אשתו לאחר שהוכרז כמוגבל באמצעים ומכאן חוסר תום הלב במהלך יצירת החובות.
החייב עובד ואינו מדווח על הכנסותיו ולא שיתף פעולה. גם בהליך הקודם טען החייב כי התנהלותו לאורך כל הדרך היתה התנהגות בתום לב.
מסקנתו של בית המשפט בהליך הקודם היא שהחייב לא שיתף פעולה, לא מילא אחר הוראות הפקודה, לא עמד בצו התשלומים ודרך התנהלותו מעידה על ניצול לרעה של הליך הפש"ר. קיימים ספקות ממשיים בנוגע להתנהלות העסקית של החייב בעבר ובהווה. גרסת החייב באשר לנסיבות הסתבכותו מעלה חשש ממשי שהוא התנהל בחוסר תום לב. החייב ניהל עסק עצמאי וכשנקלע לחובות כבדים בחר להקים חברה חדשה כדי להעמיד את נושיו בפני שוקת שבורה. גם החברה הנוספת צברה חובות וגרמה לפגיעה בנושים נוספים. לאחר מכן, הקים החייב חברה שלישית על שם אשתו והצהיר כי הוא עובד שכיר, וכל זה במטרה לרמות ולהציג מצג שווא בפני צדדי ג'. בדיעבד התברר שהחייב הוא זה שניהל את החברה שעל שם אשתו, כשבכל פעם החייב נטל על עצמו התחייבויות וערבויות תוך יצירת חובות חדשים. בית המשפט מצא חומרה מיוחדת בעובדה שהתבררה שהחייב המשיך להפעיל את העסק - מסגרייה, למרות צו הכינוס.
בית המשפט הגדיר התנהגות זו כ"חוסר תום לב משווע" בניהול ההליך. בנוסף לכך החייב הורשע בפלילים, בין היתר, באי הגשת דוחות מלאים למע"מ. חלק ניכר מהחובות הן לשלטונות המס ובדין קדימה.