החלטה בתיק פש"ר 4322-07

ביום 18.7.07 ניתן צו כינוס לחייב. במסגרת בקשתו הוא הצהיר על חובות בסדר גודל של למעלה מ-5,700,000 ש"ח ל-10 נושים. בפועל הוגשו 7 תביעות חוב בסך כולל של למעלה מ-9,000,000 ש"ח. מתוכם אושרו 5 תביעות חוב בסך כולל של כ-5,000,000 ש"ח, ביניהם תביעתו של אחיו של החייב רוני (להלן: "האח") על סך של כ-2,000,000 ש"ח בגין הלוואות שהעניק לחייב ביום 16.8.95 וביום 31.3.96. ביום 10.4.08 הציע החייב הסדר נושים לפיו, מאחר ולו ולאח היו זכויות בדירה ברח' ניסנבאום בירושלים, זכויותיו בדירה תירכשנה על ידי האח תמורת 200,000 ש"ח, אותם התחייב להעמיד לטובת הנושים. סכום זה התווסף לסכום המצוי בקופת הכינוס וכלל שכ"ט בעלי תפקידים והוצאות. ביום 15.6.10 התקיימה אסיפת נושים וההצעה זכתה לרוב הדרוש לשם אישורה לפי פקודת פשיטת הרגל (נוסח משולב), תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"). ההסדר אושר בבית המשפט ביום 21.2.11 לאחר שהאח אף וויתר על חלקו בדיבידנד באופן שהנושים האחרים זכו בדיבדנד גבוה יותר. לאחר שהחייב עמד בהסדר, ביום 4.5.11 ניתן לו הפטר.

ברם, נתברר לכנ"ר כי ביום 3.8.11, כשלושה חודשים בלבד לאחר מתן ההפטר הוגשו בקשות למתן צווי ירושה לעיזבון אימו ואביו המנוחים של החייב אשר נפטרו ביום 17.2.00 וביום 1.10.96 בהתאמה. החייב לא ציין את זכאותו כיורש 1/7 מעיזבון הוריו, לא בפני הכנ"ר ולא בפני הנאמן ולא בבקשתו למתן צו כינוס למרות שבטופס 5 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 היה עליו לציין הכנסות מירושה. בבקשות למתן צווי הירושה החייב אף ביקש להסתלק ממלוא חלקו בעיזבונות לטובת האח. מאחר, אפוא, ששני ההורים נפטרו לפני כניסתו של החייב להליך פשיטת הרגל, חלקו של החייב בעיזבון הוריו נכלל במסת הנכסים אשר הוקנו לנאמן לטובת נושיו. לפיכך, סבר הכנ"ר כי החייב פעל בחוסר תום לב עת נמנע מלדווח כי הוא יורש בעיזבון הוריו ולכן נתבקש לבטל את צו ההפטר ולהורות על מינויו החדש של הנאמן על מנת שיפעל לתפיסת הנכסים המגיעים לחייב מהעיזבונות.

בקליפת האגוז, טענתו של החייב שנתמך בתצהירו ובתצהיר האח הייתה כי כל מה שעשה, עשה בתום לב. את חלקו בעיזבונות העביר לאח כבר ביום 24.3.00 בשל חובותיו כלפיו. העברה זו נעשתה על ידו במסמך בכתב ידו אותו צירף לתצהירו (נספח א'). החייב ערך טבלה ובה פירט את מכלול נכסי עיזבון הוריו שערכם הגיע לסך כולל של 1,214,382 ש"ח כך שחלקו שלו בשיעור 1/7 מהעיזבונות הגיע אך לכדי 173,483 ש"ח. ברם, חובותיו כלפי אחיו עלו בהרבה על סכום זה, אך חובות אלו שוויתר עליהם האח לא נכללו בתביעת החוב של האח שאושרה על ידי הנאמן, כאמור. עוד לטענתו, לא הייתה לו כל שליטה על המועד שבו הוגשו הבקשות למתן צווי ירושת הוריו ומועד זה לא תואם עמו.  

ייאמר מיד כי במסגרת החלטה זו אין מקום להידרש לתוקפו המשפטי הפורמאלי של הוויתור של החייב בעיזבון הוריו כלפי האח ועמידתו של כתב הוויתור (נספח א' לתצהיר) בתנאי סעיף 6(א) לחוק הירושה, התשכ"ח-1965, הקובע כי וויתור על ירושה יכול להיעשות אך ורק לאחר פטירת המוריש בהודעה בכתב לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט. השאלה במקרה זה היא האם החייב פעל בתום לב והאם סבר באופן סובייקטיבי שהיה תוקף להסתלקותו בעיזבונות לטובת האח ביום 24.3.00 ולכן לא ראה צורך לדווח על ההסתלקות לבעלי התפקידים או לבית המשפט, לא עם הגשת בקשתו למתן צו כינוס ולא בכל מועד לאחר מכן. כמו כן, אין מקום להידרש לשאלת תוקפה של ההסתלקות והיותה הענקה פסולה לפי סעיף 96 לפקודה, שכן לא זו בלבד ששאלה זו לא הועלתה על ידי הכנ"ר בבקשתו, אלא שעל פניו אין המדובר בהענקה מעין זו, אלא בהעברה הנכנסת לגדרה של סעיף 96(ג)(2) לפקודה שהייתה לטובת אחיו בתום לב ובתמורה בת ערך.

עיון בראיות שהונחו לפני בית המשפט מעורר דיון בשתי שאלות. האחת, משמעות המועד שבו הוגשו הבקשות למתן צווי הירושה של ההורים לאחר מתן צו ההפטר, דבר העשוי להצביע על ניסיונו של החייב להצניע את זכאותו בירושה בעיזבון הוריו עד אשר זכה לסיים את הליך פשיטת הרגל. והשנייה, היקף וויתורו של האח על חובות החייב כלפיו בשנת 2000 אל מול אישור תביעת החוב שלו בגין חובות של החייב כלפיו משנים 1995, 1996. משמעות וויתורו של האח על מלוא חובותיו של החייב כלפיו היה מונע ממנו הגשת תביעת חוב לנאמן, וממילא וויתור על הדיבידנד שהגיע לו לאחר אישור תביעתו לא היה וויתור אמיתי, ומהווה אינדיקציה משמעותית לקיומה של קנוניה בין שני האחים.  

בעניין המועד של הגשת הבקשות לצווי הירושה, החייב טען כאמור כי לא הייתה לו כל שליטה על המועד והוא נקבע על ידי אחיו ללא התחשבות בהליך פשיטת הרגל. הוא גם לא פנה למי מאחיו האחרים, היורשים גם הם חלקים בעיזבונות, כדי שיימנעו מהגשת הבקשות עד לתום הליכי פשיטת הרגל. האח הסביר בתצהירו כי המועד נקבע על ידו כדי להגן על האינטרסים של שני ילדיו של אח אחר שנפטר מכיוון שהילדים היו קטינים עד סמוך למועד הגשת הבקשות. על אף שהחייב עשה עלי רושם של אדם מתוחכם ואינני נוטה ליתן בו אמון בקלות, אינני רואה מקום לפקפק בעדותו של האח שעשה עלי רושם של אדם ישר דרך אשר במרוצת השנים נחלץ לעזור לבני משפחתו בעת צרה וצוקה. היה זה האח אשר החליט על המועד של הגשת הבקשות למתן צווי הירושה והמועד שנבחר אכן הרים גבה אצל הכנ"ר ובצדק, אך לא יותר מכך. אדרבה, לו היו לאח כוונות זדון, ההיגיון מחייב כי היה מגיש את הבקשות לצווי הירושה מיד לאחר וויתור החייב מחלקו בעיזבונות לפי נספח א', שנים מספר לפני פתיחת הליך פשיטת הרגל.

הוא הדין לגבי היקף החובות של החייב כלפי האח שהאח וויתר עליהם בשנת 2000. ראשית מקובלת עלי עדותו של האח כי הוא לא וויתר על החובות של החייב כלפיו בגין שתי ההלוואות שניתנו לו בשנים 1995 ו-1996. ושנית, מסמך זה מהווה וויתור של החייב כלפי האח בעיזבון הוריו, אך אין בו התחייבות או וויתור כלשהם של האח כלפי החייב על חובותיו של זה כלפיו. משכך, רשאי היה האח להגיש תביעת חוב לנאמן בשל אי פירעון שתי ההלוואות שנתן לחייב, כאמור לעיל, ולא נראה כי נרקמה קנוניה בין החייב ובין אחיו. 

סופו של יום, לא ראיתי חוסר תום לב בהתנהלות החייב ואין מקום לבטל את הפטרו.

בקשת הכנ"ר נדחית, אפוא, אך בנסיבות העניין כפי שפורטו, אין צו להוצאות.    

ניתנה היום,  י' טבת תשע"ב, 05 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.