בפני חייב יליד 1945, אשר ביום 12.9.10 ניתן בידו צו כינוס לפי בקשתו ובהסכמת כונס הנכסים הרשמי.
עו"ד הלפטר שמונה כמנהל מיוחד, מצא לנכון במסגרת חוות הדעת שהוגשה לקראת הדיון בשאלת ההכרזה, להביע בקול רם ספקות ותמיהות, שלטעמו, מציבים סימן שאלה גדול על יכולתו וזכותו של החייב להיכנס להליך.
בדיון הקודם, על רקע הטענות שנשמעו, ואשר בעיקרן נגעו לחוסר הסבירות בהתנהלות העסקית המתאורת, שלפיה, בתו של החייב, שהיא אישה נשואה ואם לשלושה ילדים קטינים, המתגוררת באופן קבע בת"א ומנהלת עסק של קוסמטיקה, ראתה לנכון להקים במושב פדויים עסק מסוג אטליז, כאשר העסק מופעל על ידי אחיה, ואף אביה, משמש על פי הטענה כמשגיח במקום.
לנוכח טענות אלו, סברתי כי יהיה זה נכון לקיים חקירה של ילדיו של החייב על מנת לנסות באמצעות חקירתם להתחקות אחר מהותו של העסק, והאופן שבו הוא פועל ועד כמה ניתן אם בכלל, לזהות טביעות אצבע משמעותיות יותר של החייב בעסק.
בדיון היום, נחקרו ילדיו של החייב, ובכל הכבוד הראוי, לא מצאתי כיצד בחקירתם היה כדי לחזק את אותם חששות וחשדות שהפריח המנהל המיוחד לחלל האולם.
נכון כי לא בכל יום נתקל בית משפט במציאות שבה מטריח אדם עצמו מאזור המרכז לנהל עסק באזור הדרום, ואולם, לצד זאת, יש לציין, כי רצונה של הבת להקים עסק בתחום הבשר, לא בא מחלל ריק, שהרי, עיסוקו של החייב, מזה שנים רבות הוא בתחומי הבשר, ועיסוק זה הוא שהביא אותו לעברי פי פחת, ועל כן, אך טבעי היה, בעיני, כי ילדיו של החייב, העומדים על דעתם, יבקשו לעשות שימוש בניסיונו, במקצועיותו, גם אם הלכה למעשה, מפאת מצבו הבריאותי, כך על פי הטענה, הוא אינו יכול לעבוד עבודה פיזית בעסק.
העובדה כי לבתו של החייב עסק אחר, גם היא לא נראית תמוה עד למאוד בעיני, כאשר מחקירתו של הבן עולה, כי הוא זה שנמצא בעסק באופן שוטף ויום יומי ומטבעם של עסקים שכאלו, המתנהלים במושבים ולא בעיר, כי מהלך העסקאות איננו כזה המצריך פעילות אינטנסיבית מדי יום של יותר מעובד אחד.
שלא לדבר על כך כי בתו של החייב ואף בנו, ציינו כי מעורבות הבת, היא בעיקר ההקשרים הניהוליים ולו מפאת היותה זו שהעסק רשום על שמה והיא הגורם העומד בפני הרשויות השונות.
נכון כי התנהלות זו על פניה, יכולה להצדיק הרמת גבה. יחד עם זאת, לצורך כניסה להליך פשיטת רגל, או יותר נכון לצורך שלילת כרטיס הכניסה להליך, צריך ביהמ"ש להיווכח בקיומה של מאסה של נתונים, אשר יחד, יוצרים תמונה, אשר מעבר להיותה אבק של חשד, יש בה כדי להצביע על ניסיון אמיתי וממשי להתחמק מהנושים וליצור מסך מדומה של הפרדה עסקית בין החייב, פושט הרגל, לבין העסקים שהוא מנהל אותם הלכה למעשה.
אינני בדעה כי מחקירת החייב ומחקירת ילדיו, נוצרה בפני תמונה היוצרת תשתית, המחייבת מסקנה, כי החייב שבפניי, נהג בחוסר תום לב, במיוחד לנוכח ההשלכות הקשות של מסקנה או ממצא שיפוטי שכזה.
יצויין כי מצבו הבריאותי של החייב כפי העולה מהמסמכים הרפואיים, הוא בכי רע, ויש בהחלט מקום לסברה, כי אדם במצבו הבריאותי של החייב, גם אם ירצה, אינו יכול להקדיש עצמו לניהול פעיל, ושוטף של עסקים, אשר מעבר להיותם דורשים יכולת ניהול, מחייבים גם מאמץ פיזי לא פשוט.
לעניין העולה מהדוחות - אכן ניתן לראות, כי בראשיתו של הליך הכינוס, הצהיר החייב על הכנסות וכאשר בהמשך הדוחות, אותה הכנסה נעלמה. אלא, שכשם שאותה הכנסה נעלמה, הדוחות חוזרים ושונים כי אין לחייב הוצאות לעניין מחייתו, מגוריו, וכיוצא באלו, הוצאות אשר מאפיינות גם חיים של אדם מבוגר החי אצל אחר.
בעניין זה, הסביר עו"ד אלמגור, כי משעלתה האפשרות שהחייב יזכה בקצבת זקנה, פסקה האפשרות כי העסק ישלם לו משכורת. וגם לאחר שהתברר כי טרם אושרה זכאותו לקצבת זקנה, הלכה למעשה, כך על פי הטענה, מצבו הבריאותי של החייב, לא אפשר לו להיות נוכח בעסק, ולו לצרכי השגחה, שכן החייב על פי המסמכים הרפואיים יוצא ובא בשערי בית החולים.
העולה מן המקובץ, כי גם אם ניתן לשאול ולתמוה על אופן ההתנהלות, אין בתמיהות אלו, כדי לבסס כראוי וכנדרש מסקנה, כי החייב שבפניי, נהג בחוסר תום לב, ברמה, בעוצמה ובמידה השוללים זכותו להיכנס להליך של פשיטת רגל.
על כן, אין בדעתי למנוע מהחייב כניסה להליך.
מנגד, סברתי, כי אכן ניתן וצריך להורות על הגדלה של צו התשלומים, שהרי אם לחייב אין הוצאות מחייה ומדור, זולת מימון תרופות, כי אז, מצופה מהחייב כי מירב הכנסתו תוקדש ותיוחד לתשלום חובותיו, במיוחד כאשר מוצעת לו מסגרת מגוננת ומגנה כדוגמת הליך פשיטת רגל.
לפיכך ראיתי לנכון לקבוע כי החל מחודש אוקטובר 2011 יוגדל צו התשלומים ויעמוד על 1,250 ש"ח בחודש.
מכריזה על החייב פושט רגל.
עו"ד הלפטר יתמנה כנאמן לנכסי החייב.