1. בפניי בקשה להורות על מחיקת משכנתא, שנרשמה לטובת מר מיכאל תותרי (להלן: "המשיב") ביום 07/07/05 על זכויותיו של החייב במקרקעין, הידועים כחלקה 11 בגוש 17509, המהווים 1/2 מזכויות במקרקעין, בשטח כולל של 2,956 מ"ר מאדמת כפר ריינה (להלן: "המקרקעין").
2. הנאמן מנמק בקשתו בטענה, כי המשיב הינו חתנו של החייב, ועל כן התחזק הנאמן בחשדו, כי ההלוואה הנטענת הינה פיקטיבית ונועדה למנוע מנושיו של החייב לממש את זכויותיו של החייב במקרקעין, ולחילופין מדובר בהענקה שהינה בטלה כלפי הנאמן, מכוח סעיף 96(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח משולב], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל").
הנאמן הוסיף וטען, כי גם אם מדובר בהלוואה אמיתית, הרי שהסכם ההלוואה אינו עונה על הדרישות המינימאליות, הקבועות בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, תשנ"ג-1993 (להלן: "חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות"), ובהיעדר הסכם הלוואה כתוב, אין המשיב זכאי לקבל מהחייב, גם לא את קרן ההלוואה.
לנוכח כל המקובץ טוען הנאמן, כי יש להורות לרשם המקרקעין בנצרת על מחיקתה של המשכנתא, שנרשמה לטובת המשיב על זכויותיו של החייב במקרקעין.
3. המשיב מתנגד לטענות הנאמן וטען בתגובה שהגיש, כי הוא אמנם חתנו של החייב, ואולם נתן לחייב (חמו) הלוואה בסך של 55,000 ש"ח.
לדברי המשיב, בזמן הרלבנטי חב החייב לחברה של המשיב, בגין עבודות שבוצעו עבורו, סך של 200,000 ש"ח, כאשר החייב ערב אישית לחובות החברה.
המשיב טוען, כי העובדה, שהשעבוד מוגבל לסכום של 55,000 ש"ח, הגם שיכול היה לקבל שעבוד על החוב של העסק, מעידה כי המדובר בהלוואה ושעבוד עצמאי וספציפי, שניתן בגין ההלוואה.
לטענתו, קרבת המשפחה, אין בה כדי להביא למסקנה, שמדובר בעסקה פיקטיבית או בהענקה פסולה.
עוד טען המשיב, כי המקרה אינו עונה על הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות ובכל מקרה, אין בהוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות כדי לשלול את זכויותיו בקרן שניתנה על ידו.
4. בפתח הדיון שהתקיים ביום 05/02/12 הגיש ב"כ המשיב לב"כ הנאמן ולבית המשפט תצהיר של המשיב, לתמיכה בטענות הנטענות בתגובתו.
ב"כ הנאמן הביעה מחאה על המועד בו הוגש התצהיר ולגוף העניין טענה, כי מדברי המשיב בתצהירו ובתגובתו עולה, כי מדובר בשדרוג חוב קיים, לא הומצאו כל מסמכים לגבי החוב, לא ברורה מהות החוב, לא הומצאה כל אסמכתא וערבות אישית של החייב ומדובר בחוב שבין שתי חברות ולכן החוב בטל כלפי הנאמן.
ב"כ הנאמן טענה, כי לעניין שדרוגו של חוב, נפסק ברע"א 6795/06,
שאול קוטלר-עו"ד נ' אמיר גולן-רו"ח (פרסום נבו), 30/05/07 (להלן: "
פסק דין קוטלר"), כי המדובר בהענקה פסולה כלפי הנאמן.
כן ציינה ב"כ הנאמן, כי דרישת הכתב, בכל הנוגע למתן הלוואה, חלה גם על מי שאינו עוסק במתן הלוואות כעיסוק. בהקשר זה הפנתה ב"כ הנאמן לפסק דינו של כב' השופט טובי בת"א (חיפה) 19203/05, 5256/08,
יוסף חמאם נ' אמסלם ניגאר בהאיי (פרסום נבו), 25/01/10, המבסס, לטענתה, את עמדתה.
5. ב"כ המשיב חזר על האמור בבקשה וטען, כי אין המדובר בשדרוג של חוב. לגבי ערבותו האישית של החייב, בגין חוב בין החברות בסך של 200,000 ש"ח, הוגשה תביעת חוב, ואולם, בנסיבות העניין, מדובר בהלוואה בסך של 55,000 ש"ח, שנתן המשיב לחייב, זו הובטחה בשעבוד-משכנתא ולא הוגשה בגינה תביעת חוב.
ב"כ המשיב טען, כי הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות אינן חלות בנסיבות העניין, שכן דרישת הכתב חלה על מי שעוסק במתן הלוואות, ואין זה המקרה.
6. ב"כ הכנ"ר טען, כי עמדת הנאמן נראית לב"כ הכנ"ר סבירה, ואולם הוא מבקש ליתן תגובתו העניינית.
בתגובה שהגיש ב"כ הכנ"ר טען ב"כ הכנ"ר, כי מאחר והמשכנתא על הנכס נשוא הבקשה נרשמה ביום 07/07/05, שטר המשכנתא נחתם ביום 01/07/05 ואילו צו הכינוס ניתן כנגד החייב ביום 10/05/07, בגין מעשה פשיטת רגל, היינו פחות משנתיים לפני מועד מתן צו הכינוס, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.
לחילופין נטען על ידי ב"כ הכנ"ר, כי בנסיבות העניין, מתקיימים גם התנאים לביטול ההענקה, לפי הוראות סעיף 96(ב) לפקודת פשיטת הרגל.
ב"כ הכנ"ר טען, כי המשיב לא עמד בנטל להוכחת החריג, הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודת פשיטת הרגל, ולא המציא ראיה לאישוש טענתו, בדבר מתן הלוואה לחייב.