מבוא
1. בפניי בקשת החייב למתן צו הפטר מחובותיו, לפי הוראת סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, במסגרתה ביקש החייב, כי יינתן לו הפטר, לאחר השלמת סך של 350,000 ש"ח לקופת פשיטת הרגל.
2. מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי ביום 20/06/12 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, לבקשת בנק הפועלים בע"מ, בגין חוב בסך של 136,916 ש"ח, והושת על החייב תשלום חודשי בסך של 500 ש"ח, החל מיום 01/07/12.
3. ביום 24/06/12 מונה עו"ד עמיד מח'ול (להלן: "הנאמן") כמנהל מיוחד לנכסי החייב.
4. ביום 23/05/13 הוכרז החייב כפושט רגל ועו"ד עמיד מחו'ל מונה כנאמן לנכסי החייב.
5. כנגד החייב הוגשו 16 תביעות חוב בסך כולל של 2,564,629 ש"ח, מתוכם סך של 9,181 ש"ח נתבע בדין קדימה על ידי הנושה, רשות המסים. בכלל תביעות החוב נמנית גם תביעה של בנק מזרחי טפחות בע"מ על סך של 597,597 ש"ח, שהינה תביעה בגין חוב משכנתא, אשר שולם לבנק לאחר מכירת נכסו של החייב. לפיכך, לאחר הפחתת תביעת החוב מטעם בנק מזרחי טפחות בע"מ, סך תביעות החוב אשר הוגשו כנגד החייב עומד על סך של 1,369,435 ש"ח ל-14 נושים.
6. בסמוך לאחר חקירתו הראשונה של החייב אצל הנאמן, ביקש החייב לקדם את הליכי פשיטת הרגל על ידי מימוש זכויותיו בנכס מגורים, שהיה מצוי ברחוב ארלוזרוב 5 בנהרייה, בו התגוררו החייב, אשתו ושלושת ילדיהם הקטינים, במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ושעה שבנק מזרחי טפחות בע"מ פעל כבר באותה העת למימוש הזכויות בנכס.
בעקבות שיתוף פעולה מצדו של החייב ואשתו (גרושתו כיום) למכירת הזכויות, עוכב הליך המימוש על ידי בנק מזרחי טפחות בע"מ והמכירה בוצעה על ידי הנאמן.
לאחר התמחרות שערך הנאמן, נמכר הנכס בסך של 1,400,000 ש"ח, במחיר גבוה מערכו של הנכס, על פי חוות הדעת השמאית.
בפועל, העביר החייב את מלוא חלקו ממכירת בית המגורים, למעט סך של 35,000 ש"ח, כאשר החייב, אשתו וילדיו ויתרו, לצורך הגדלת התמורה שתשולם לנושים, על טענות, לרבות טענות על פי חוק הגנת הדייר ו/או לדיור חלוף.
7. החייב טוען, כי הסתבכותו בחובות הייתה בתום לב, כי גם במהלך ניהול ההליך התנהל בתום לב, כי משאין לחייב רכוש כלשהו, זולת הכספים ממכירת הדירה שהועברו על ידו לקופת פשיטת הרגל, תוך ויתורים מפליגים מצדו ומצד ילדיו, אין תועלת בהמשך ניהול ההליך, לאור גם גילו ופוטנציאל השתכרותו, וכי יש מקום להיעתר לבקשתו למתן הפטר חלוט, בהתבסס על הכספים המצויים בקופת פשיטת הרגל.
8. עובר לדיון הוגשה התנגדותו של הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ. לטענת הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, משנכרת בשנת 2004, לפני הנישואין, הסכם ממון בין החייב וגרושתו, הרי חלקו של החייב מתמורת מכירת הנכס אמורה להיות גבוהה ב-80,000$ מחלקה של גרושתו. על כן טוען הנושה, כי החייב לא מציע את מלוא הכספים אשר התקבלו בגין מכירת זכויותיו בדירת המגורים.
עוד נטען על ידי הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, כי שיעור הדיבידנד הנמוך שישולם לנושים, אף הוא מהווה שיקול על מנת שלא להיעתר לבקשת החייב. קבלת הפטר, כך נטען על ידי הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, תהווה דוגמה רעה לכל חייב, המבקש לחמוק מחובותיו ונמצא בהליך פשיטת רגל כפתרון קל ונוח.
9. מתגובת הנאמן ומתסקיר הכנ"ר עולה, כי הנאמן והכנ"ר סבורים, כי יש מקום לקבל את בקשת החייב למתן הפטר, על רקע שיתוף הפעולה של החייב וגרושתו מראשית ההליך ובמהלך ההליכים שנגעו למכירת הבית, לאחר שהחייב סייע במקסום התמורה שנתקבלה ושעה שהנאמן והכנ"ר סבורים, כי אין לחייב נכסים נוספים, אשר מצדיקים את המשך ניהול הליך פשיטת הרגל כנגד החייב.
10. במסגרת הדיון שהתקיים בבקשת ההפטר, נשמעו טענות הצדדים בהרחבה.
ב"כ הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ שבה וטענה, לעניין חלקו של החייב במכר דירת המגורים, ואילו ב"כ הנושה, תרנגולות הצפון בע"מ, טען, כי יש להורות על כך שהחייב יעביר בעתיד כספים מירושת הוריו, הגם שאמו של החייב מצויה בחיים ואביו הוריש את רכושו במסגרת צוואתו לאחיות החייב.
11. גם לאחר משמע עמדות הנושים, סברו הנאמן והכנ"ר, כי יש לקבל את בקשת החייב למתן הפטר, והנאמן השיב בהרחבה לכל אחת מטענותיהם של הנושים המתנגדים.
12. לאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, סבורני, כי ניתן ליתן לחייב צו הפטר, בתמורה לסכום, המצוי אצל הנאמן ואשר יש בו כדי להשלים את הסכום המופקד על ידי החייב לטובת נושיו לסך של 350,000 ש"ח.
מדברי הנאמן עולה, כי לא אותרו אצל החייב רכוש ו/או נכסים כלשהם, שמימושם עשוי להביא להגדלת שיעור הדיבידנד אשר יחולק לנושים. כמו כן, עולה מטיעוני החייב, שמקובלים גם על הנאמן, כי לנוכח גילו של החייב והכשרתו המקצועית, לא מסתמנת אפשרות לשיפור פוטנציאל השתכרותו של החייב, מה גם שלחייב שלושה ילדים קטינים, שהחייב חב במזונותיהם.