1. כנגד החייבת הוגשה בקשה למתן צו כינוס נכסים. הבקשה הוגשה לאור פסק דין שניתן כנגד החייבת לטובת המבקש.
2. נקבע דיון בבקשה, ולעומת זאת החייבת הגישה בקשה בה נטען כי יש לדחות את הבקשה כנגדה, ולחילופין להמשיך בהליכים אך ורק לצורך מימוש נכס המקרקעין בו יש לחייבת זכויות.
3. המבקש הגיש בקשה לכינוס נכסי החייבת והכרזתה כפושטת רגל, זאת ביום 16.6.13.
4. למעשה, אין מחלוקת בדבר קיומו של חוק הנובע מפסק דין, חוב שלא נפרע עד היום.
5. החייבת מתנגדת לבקשה מאחר שהיא טוענת שאינה תושבת ישראל, ועל כן אינה בגדר חייבת מכוח האמור בסעיף 2(א) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: "
הפקודה"). החייבת טוענת כי היא תושבת זרה שמרכז חייה בארצות הברית מזה עשר שנים, ועל כן אינה עומדת בהגדרה של חייבת לפי סעיף 2(א) לפקודה. החייבת טוענת כי לא היה לה מקום מגורים בישראל בעת מעשה פשיטת הרגל. החייבת אינה מכחישה כי יש לה זכויות בדירה בישראל הנמצאת ביישוב הר אדר, אולם דירה זו מושכרת שנים רבות, ומכאן שלא ניתן לראות בה כמקום מגורים בישראל (ראה ע"א 397/87
גיל נ' בנק דיסקונט, פ"ד מח(29 397 בעמ' 407). החייבת מוסיפה וטוענת, כי אין די בכך שהיא בעלת זכויות בנכס מגורים בישראל, אלא שכדי לקבוע כי היא גרה בישראל, יש צורך להוכיח כי היא משתמשת בנכס בישראל כמקום מגורים בפועל. החייבת גם מפנה להוראות סעיף 7 לפקודה וטוענת, כי סעיף 7(4) לפקודה לא התקיים בעניינה, שכן היא אינה מתגוררת בישראל ואין לה מקום מגורים בישראל.
6. החייבת מסכימה, כי ביחס לנכס המצוי בהר אדר ניתן להיפרע ממנו בגין חובותיה, אולם לאור טענותיה אין מקום להכריז עליה כפושטת רגל.
7. החייבת מוסיפה וטוענת, כי המבקש פועל בחוסר תום לב שכן עולה מטענותיו שכל מטרת הבקשה להכריזה כפושטת רגל היא כדי לאפשר למבקש לפעול מכוח סעיף 96 לפקודה ביחס לנכס המצוי בהר אדר גם מאחר שהמבקש השתהה שנים רבות ולא ביקש להכריז על החייבת כפושטת רגל, סבורה החייבת כי אין להיעתר לבקשה עתה, לאחר שנגרם לה נזק ניכר עקב השיהוי הרב. לטענת החייבת, הנזק מתבטא בכך שהמבקש מנסה לבטל עיקול שהוטל על הנכס לטובת ברוך לוי, בן זוגה לשעבר של החייבת. עיקול זה נרשם בשנת 2004. החייבת טוענת, כי כיום חלפה תקופת ההתיישנות ועל כן המבקש אינו יכול להגיש תביעה לביטול העיקול האמור. יחד עם זאת, מטרת הניסיון להכריז על החייבת כפושטת רגל הוא כדי להתגבר על מכשול ההתיישנות ולפעול לפי סעיף 96 לפקודה. החייבת מפנה לעובדות מהן עולה לטענתה כי המבקש ידע על רישום העיקול בשנת 2004 ועל כך שלמעשה החייבת העניקה את זכויותיה בנכס למר לוי. החייבת סבורה כי העובדה שהמבקש לא נקט שנים ארוכות בהליכים בקשר להסכם שנערך בינה לבין מר לוי מעידה על חוסר תום לב מצדו, כאשר הוא מבקש להכריז עליה כפושטת רגל.
8. מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה כי המבקש הגיש תביעה לבית משפט השלום בירושלים במסגרת ת"א 14069/04, וביום 26.9.05 ניתן כנגד החייבת פסק דין שהוא נשוא החוב בענייננו. החייבת נקטה בהליך של בקשה לביטול פסק הדין (בש"א 5573/06) אולם בקשתה נדחתה על פי החלטת בית משפט השלום מיום 22.2.10 (כב' השופט י' ברקלי). החייבת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אולם ביום 15.11.10 נדחתה בקשתה (רע"א 15060-04-10 כב' השופטת א' אפעל גבאי).
9. עולה, כי הבקשה שלפניי הוגשה כשלוש שנים לאחר החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, דבר המעמיד בספק רב את טענות החייבת לכך שהמבקש השתהה בהגשת הבקשה הנוכחית.
10. עוד עולה מהאמור, כי אין מחלוקת שלחייבת חוב כלפי המבקש הנובע מאותו פסק דין. כנגד החייבת נפתח תיק הוצאה לפועל אולם החייבת לא פרעה את חובה.
11. בנסיבות העניין, קיימת עילה להכרזת החייבת כפושטת רגל.
12. באשר למקום מגוריה של החייבת, סעיף 2(א)(2) לפקודה קובע כי יש צורך שיתקיימו אחד התנאים המפורטים בהמשך בעת מעשה פשיטת הרגל. אחד התנאים המוגדר בס"ק (2) הוא היות אותו אדם גר באופן רגיל בישראל או היה לו בה גם מקום מגורים. אין מחלוקת כי החייבת גרה בעבר בישראל בזמן יצירת החוב. גם אם עזבה את ישראל לפני מספר שנים ועברה להתגורר בארה"ב, הרי שבעבר הייתה גרה באופן רגיל בישראל ומכאן שהתקיימו בעניינה התנאים המפורטים בסעיף 2(א) לפקודה.
13. באשר לטענת החייבת כי לא התקיים התנאי שבסעיף 7(4) לפקודה, אין לקבל טענה זו, שכן לאור לשון הפקודה די בכך כי בשנה שלפני הגשת הבקשה היה לחייבת בית מגורים בישראל. לטעמי, אין צורך להוכיח כלל כי החייבת השתמשה בבית המגורים כמעון בפועל. אמנם, החייבת הפנתה לפסק הדין בעניין יורם גיל, שהוזכר לעיל, אולם באותו עניין נקבע שגם אם אדם הוא תושב קבע בארץ אחרת, אך מחזיק מקום מגורים בישראל, יש לראותו כמי שיש לו מקום מגורים בישראל. אמנם, בפסק דין יורם גיל נקבע כי יש לבחון אם מדובר ב"בית שני" בישראל המשמש בפועל כמגורים, להבדיל מנכס שנרכש לצורכי השקעה בלבד, אולם סבורני כי העניין שלפניי הנוגע לחייבת שונה לחלוטין, שכן מדובר בנכס ששימש בעבר את החייבת לצורכי מגורים, ועל כן נוצרת הזיקה הנדרשת בין החייבת לבין השימוש בנכס בהר אדר למגורים, גם אם כיום טוענת החייבת כי הנכס מושכר והיא אינה עושה שימוש בו למגורים.
14. לאור כל האמור, בקשת החייבת שלא להכריזה כפושטת רגל נדחית וניתן בזה צו כינוס נכסים כנגד החייבת.
15. אני ממנה את עו"ד יוסי ניר כמנהל מיוחד על נכסיה של החייבת. עו"ד ניר יחתום על ערבות בסך 30,000 ש"ח.
16. הכנ"ר יגיש צו פורמאלי לחתימה וייקבע מועד לדיון.
17. באשר לבקשה להורות על עיכוב ביצוע הליכים בנושא הנכס בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים, אני מורה כי בשלב זה יעוכבו כל ההליכים. במידה שהנושה שם מבקש לממש את הנכס, יגיש בקשה נפרדת ומנומקת בעניין זה וכן יבהיר את מעמדו כנושה ויבהיר האם הוא נושה מובטח וכדומה. לאחר שתוגש בקשה תינתן החלטה בהתאם.
ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ד, 28 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|