החייבת, כבת 50, אם לשלושה ילדים קטינים מתוכם שניים הלוקים בהפרעות תקשורת ומוכרים על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כנכים הסובלים מתסמונת אספרגר. החייבת הגישה בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתה פושטת רגל וביום 18.10.10 ניתןלגביה צו כינוס והושת עליה תשלום חודשי על סך של 400 ש"ח. החייבת הצהירה על חובות בסך של כ- 150,000 ש"ח ל-15 נושים. בפועל הוגשו תביעות חוב על סך של כ-75,000 ש"ח מטעם 8 נושים. חובותיה של החייבת נוצרו לאחר שנת 1997, אז נישאה לבעלה, עת הקימו השניים עסק בתחום מיזוג האוויר. בשנת 2001 החלו להיווצר חובות כאשר היא התמסרה לגידול הילדים ובעלה לא הצליח לנהל את העסק לבדו. לטענתה, בשנת 2004 נפרץ מחסן שהיה בבעלותם ונגנבו ממנו מחשבי העסק, סחורה שהייתה שם ואף תוכנה ייחודית שבעלה פיתח. בעקבות כך קרס העסק והמשפחה עברה להתגורר ביישוב נוקדים שבגוש עציון. בשנים 2004-2007 עסקה החייבת בשיווק של מוצרי חברת "הרבלייף", ובזמנו גם הצליחה בתחום זה. ברם, בשל חשש שילדיה יילקחו ממנה על ידי לשכת הרווחה ולאחר מאבק מצידה להשאירם בחזקתה, הפסיקה לעבוד והיא כיום מחנכת אותם בבית באישור המתחדש מידי שנה ומקיימת את עצמה ואת ילדיה מקצבאות המל"ל. בשנים אלו יצרה חובות לגופים פרטיים ומוסדיים כאחד. לדוגמא, היא חייבת סכום של 25,000 ש"ח לעיריית ירושלים עבור דו"חות חנייה ולהנהלת בתי המשפט סכום של 11,000 ש"ח בשל אי תשלום דוחות.
ב"כ הכנ"ר המליץ לדחות את בקשתה של החייבת להכריזה פושטת רגל ולבטל את צו הכינוס שניתן לנכסיה בשל ניצול לרעה של ההליך והתנהגות שלא בתום לב של החייבת. לדבריו, מאז מתן צו הכינוס הסתירה החייבת הכנסות, שכן אף שהחייבת עומדת בדרך כלל בתשלום החודשי וצברה רק שני פיגורים ובהגשת הדוחות הכספיים החודשיים, נכון ליום הדיון, היא עודנה מסתירה מידע מהכנ"ר ואינה מציגה תמונה מלאה אודות הכנסותיה והוצאותיה. למשל, הכנ"ר מצא כי החייבת הסתירה את הכנסותיה מקצבת הילדים של אחד מילדיה המתקבלת מהמל"ל על סך של 3,600 ש"ח במשך מספר חודשים. היא גם הסתירה כי קיבלה סכום של 30,000 ש"ח כתשלום רטרואקטיבי מהמל"ל ומאוחר יותר טענה כי השתמשה בכספים אלו כדי לרכוש מכונת כביסה לבית, ביגוד לילדים וכן לנופש באילת והפלגה אל מחוץ לגבולות ישראל (כך!). בבקשתה להתלות את צו עיכוב יציאה מהארץ על מנת לאפשר לה לצאת עם ילדיה לחו"ל היא טענה כי לא ראתה את אימה המתגוררת במוסקבה כבר 14 שנים, כאשר התברר כי השתיים נפגשו בחודש יוני 2005. כן התברר כי המכתב שהציגה ואשר נשלח כביכול מאימה ועל פיו תשא האם בעלויות הנסיעה, נשלח למעשה מכתובת הדוא"ל של בנה הבכור. לטענת הכנ"ר החייבת גם יצרה חובות חדשים והשתמשה בכרטיס אשראי תוך הפרת תנאי צו הכינוס. בנוסף, החייבת, שהיא בעלת תואר ראשון ושני בהיסטוריה, אינה עובדת כיום ואינה מממשת את פוטנציאל השתכרותה.
מנגד, לטענת בא כוח החייבת, החייבת אינה מנצלת לרעה את ההליך וככל שנפלו אי דיוקים בדיווחיה, אין זאת כי אם טעות שבתום לב. לעניין התשלום שהועבר לה מהמל"ל על סך של 30,000 ש"ח טענה כי מדובר בכספים שיועדו לילדים וכששאלה את הכנ"ר אודותם, נענתה כי לא ייעשה שימוש אחר בכספים המיועדים לילדים, זולת לצרכיהם. לעניין יציאתה את הארץ היא אכן הודתה כי נפגשה בשנת 2005 עם אימה אך היה זה לזמן קצר, ולעניין המכתב שנשלח כביכול מהאם, טענה כי לא ידעה כי הוא נשלח מכתובת הדוא"ל של בנה. לשאלה איך אימה, אותה תיארה כחולה מאוד וחסרת נכסים, תוכל לשלם בעבור נסיעת המשפחה, השיבה כי אחיותיה התכוונו לשלם עבור הנסיעה. בנוגע ליצירת חובות תחת צו הכינוס ולשימוש בכרטיס האשראי, ענתה כי היא אינה משתמשת בכרטיס שברשותה כבר ארבעה חודשים (כך בסעיף 7 לתצהיר שהגישה) וכי היו תשלומים מהעבר אשר נגבו באמצעות כרטיס האשראי לחברת הסלולר והאינטרנט, אולם היא הפסיקה את התשלום דרכם. לטענת הכנ"ר כי אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה, ענתה כי בנסיבות חייה, כמטפלת יחידה בשלושה ילדים אשר שניים מהם לוקים בהפרעות תקשורת, אין היא יכולה למצוא עבודה במסגרת כלשהי. היא ביקשה כי יינתן משקל נכבד לנסיבותיה האישיות ולמצבם הבריאותי של ילדיה בקבלת ההחלטה. אי לכך ביקשה שלא לאמץ את המלצת הכנ"ר לבטל את ההליך בעניינה, או לחילופין לאפשר לה ארכה בת חצי שנה בה ייבחן האם היא עומדת בהתחייבויותיה.
סעיף 18ה(א)(2) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 קובע כי בית המשפט יחליט בתום הדיון בבקשת החייב לפשיטת רגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת כונס הנכסים הרשמי, כי ניתן לדחות את הבקשה אם שוכנע כי היא הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו. תום לבו של החייב נמדד בין היתר, לא רק לאחר שניתן נגדו צו כינוס, אלא יש לבחון גם אם פעל באופן הוגן והגון ונקלע בתום לב לחובות שהוא אינו מסוגל לפורעם (ש' לוין, א' גרוניס,
פשיטת רגל, מהדורה שלישית, תש"ע-2010, 171).אין כל הצדקה להכניס בגדר הליך פשיטת הרגל, הליך שנועד להשיא את קופת הכינוס לטובת הנושים ולסייע לחייב לפתוח דף חדש, חייב אשר בא לבית המשפט בידיים שאינן נקיות, או אינו משתף פעולה עם הכנ"ר או עם הנאמן שמונה על נכסיו או אינו עומד בתנאי צו הכינוס בעניינו. אין גם מקום או הצדקה לפגוע בנושים כדי לסייע למי שאינו ממלא אחר צו הכינוס ככתבו וכלשונו ונוהג בחוסר הגינות ובחוסר יושר (ע"א 7113/06
ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [20.11.08]; ע"א 8937/05
תבין נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [22.1.07]; ע"א 6416/01
בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז (4) 197). כמו כן, חייב אשר אינו מציג תמונה מלאה כנ"ר, גם באשר להתנהלותו, הרי שהוא נוהג שלא בתום לב (ע"א 7994/08
גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי , פורסם במאגרים [1.02.11]; ע"א 6021/06
פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [9.08.09]). בית המשפט גם ציין לא פעם את החומרה בה יש לראות העלמת פרטים על ידי חייב, מפני שאי שיתוף פעולה עם הכנ"ר מונע ממנו להתחקות אחר רמת החיים האמיתית שהוא מנהל (פש"ר (מחוזי-י-ם) 5316/08
מלכה נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [21.09.10]). כך יראו מסירת גרסה כוזבת כהתנהגות שלא בתום לב ואף ניצול לרעה של ההליך (פש"ר (חי') 983/08
עטיה נ' כונס הנכסים הרשמי, מחוז חיפה, פורסם במאגרים [23.09.09]; פש"ר (י-ם) 1576-08-10
פרץ נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [9.11.11]).
במקרה זה, כאמור, החייבת לא הציגה תמונה מלאה ואמיתית לפני הכנ"ר ודיווחיה מלאים בסתירות ובאי דיוקים, בלשון המעטה. כך בעניין המכתב שנשלח, כביכול מאמה, מתיבת הדוא"ל של הבן וכך בעניין מימון הנסיעה בידי האם או אחיותיה של החייבת. אך יתר על כן, נוסף על אלה החייבת מתנהלת בפזרנות וחייה ברמת חיים שאינה הולמת כלל אדם המעוניין ליהנות מהגנת הליך פשיטת רגל. ההלכה היא כי חייב אשר מתנהל ברמת חיים אשר אינה הולמת את מצבו הכלכלי ייחשב כמי שנוהג שלא בתום לב ומנצל לרעה את הליך פשיטת הרגל (פש"ר (חי') 230/01
אגא עלי נ' הכנ"ר, פורסם במאגרים [30.01.02]; פש"ר (חי') 602/06
ברונפמן נ' כונס הנכסים הרשמי, מחוז חיפה, פורסם במאגרים[14.12.09]; פש"ר (חי') 36645-05-10
זוזוט (אוחנה) נ' כונס הנכסים הרשמי, מחוז חיפה, פורסם במאגרים [06.11.11]).במקרה זה, החייבת מצאה לנכון לצאת לשייט עם ילדיה כשהיא בהליך פשיטת רגל ונכסיה תחת צו כינוס. לאחר שחזרו מההפלגה, התקבל חיוב באמצעות כרטיס האשראי על לינה במלון הנסיכה באילת בסך של 3,250 ש"ח. בתשובה לכך החייבת טענה בחקירתה כי היא נוהגת בדרך כלל בחופשות ללון בחוף אלמוג באילת באוהל, אך הפעם היא לנה בבית מלון לילה אחד בלבד כיוון שבנה חלה. ברם תשובתה לשאלת חוקר מטעם הכנ"ר מדוע אם כן חויבה בעבור שלושה לילות, השיבה כי "לא הייתי ולא שילמתי ואני אלך לשאול מי ועל מה", תשובה שבעליל אינה מניחה את הדעת בלשון המעטה.
סופו של יום, אפוא, בשל התנהלותה של החייבת שלא בתום לב ותוך ניצול לרעה של ההליך, אני מאמץ את המלצת הכנ"ר ומבטל את ההליך בעניינה.
מתוך הכספים שהצטברו בקופת הכינוס ינוכה שכ"ט הכנ"ר והיתרה תועבר ללשכת ההוצאה לפועל. צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד החייבת יבוטל בעוד 14 יום.
ניתנה היום, ל' בכסלו תשע"ב, 26 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.