מבוא
1. בפניי בקשה שהוגשה על ידי מר חן משה (להלן: "המבקש"), לביטול ההחלטה שניתנה ביום 13/12/11, ואשר במסגרתה הורה בית המשפט על ביטול הצעת ההסדר, שהוצעה על ידי המבקש במסגרת סעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל").
2. המבקש טוען, כי הנאמן בתגובתו טעה בהיסח הדעת, עת שהודיע לבית המשפט כי המבקש לא עמד בהצעת ההסדר שהוגשה על ידו, שעה שהמבקש הציע לשלם את יתרת הצעתו בתשלומים חודשיים בסך של 1,500 ש"ח ואף הציע לשפר את הצעתו ולשלם תשלומים חודשיים בסך של 2,500 ש"ח.
לטענת המבקש, היה בדעתו לעמוד בהצעת ההסדר, אלא, משנוספה תביעת בנק לאומי ולא עלה בידי הנאמן לממש כספים שהינם בבעלות המעביד, הרי בנסיבות אלה יש להורות על ביטול פסק הדין, ליתן למבקש את יומו ולאפשר לו להסדיר את חובותיו, שאם לא כן, ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך, וזאת לאחר שהמבקש הפקיד לקופת ההסדר סך של כ-55,000 ש"ח.
3. הנאמן התנגד לבקשה, הן מטעמים דיוניים והן לגופו של עניין.
4. בבקשה נוספת, שהוגשה על ידי המבקש ביום 01/02/12, ביקש המבקש ארכה להגיש את תשובתו לבקשה עד ליום 10/02/12, שכן פנה, לטענתו, למעבידו, בית חולים רמב"ם, על מנת לקבל הלוואה בסך שבין 30,000-50,000 ש"ח, על מנת לעמוד בהצעת ההסדר.
5. ביום 13/02/12, ולאחר שחלף המועד להגשת תשובת המבקש, הוגשה תשובת המבקש, במסגרתה טען המבקש, כי נכון למועד כתיבת שורות אלה קיבל המבקש אישור ממעסיקו, בית החולים הממשלתי רמב"ם, להעביר לקופת הפש"ר סך שבין 30,000 ש"ח עד 50,000 ש"ח במזומן, על חשבון קרן השתלמות, וכן כי אחיו של המבקש מוכן לאפשר לנאמן לממש אצלו סך של 40,000 ש"ח ולהעבירם לטובת חשבון המבקש, כך שהמבקש יפקיד בקופת הפש"ר סכום נוסף שבין 70,000 ל-90,000 ש"ח, כאשר יתרת הצעת ההסדר תשלום בתשלומים שווים ורצופים של 2,500 ש"ח.
בנסיבות אלה טוען המבקש, כי על בית המשפט להידרש לקבל את עמדתם של הנושים אודות הצעתו המשופרת של המבקש, ורק לאחר מכן ליתן החלטה בבקשת המבקש.
התשתית העובדתית הרלבנטית
6. מעיון בתיק עולה, כי בתאריך 06/04/11 הגיש המבקש הצעת הסדר לפי סעיף 19א' לפקודת פשיטת הרגל, ובמסגרתה הציע המבקש לנושים לשלם שיעור של 30% מתביעות החוב הרגילות, כפי שיאושרו על ידי הנאמן, ובתוספת הוצאות ההליך, תוך 45 יום מיום אישור הצעת ההסדר.
7. הצעת ההסדר של המבקש, במתכונתה, לא התקבלה על דעת הנושים באסיפת הנושים.
8. בדיון שהתקיים ביום 16/12/10, ואשר אליו התייצבו הנושים, בנק הפועלים ובנק מזרחי טפחות, הסכים המבקש לשפר את הצעתו, ובאופן שהמבקש יפקיד לטובת נושיו סך של 125,000 ש"ח, בתוספת הוצאות ההליך ושכר טרחת הנאמן, ובפרק זמן שלא יעלה על 60 יום. לנוכח הסכמה זו, הסכימו הנושים להצעת ההסדר של המבקש, וזו אושרה בפרוטוקול הדיון מיום 16/12/10.
9. בתאריך 03/03/11 הוגשה בקשה על ידי בנק לאומי לקבוע, כי הצעת ההסדר לא חלה על חובו של המבקש לבנק לאומי, לאחר שהמבקש לא כלל במסגרת הצעת ההסדר את חובו לבנק לאומי וכתוצאה מכך לא נמסרה כל הודעה לבנק לאומי אודות הצעת ההסדר שהוגשה על ידי המבקש.
בנק לאומי הבהיר בבקשתו, כי רק בתאריך 16/02/11 נודע לבנק לאומי על הצעת ההסדר, וזאת לאחר שניתן צו עיכוב הליכים במסגרת ההליך שנקט בנק לאומי כנגד המבקש במסגרת לשכת ההוצאה לפועל.
10. בקשת בנק לאומי נקבעה לדיון ליום 15/03/11. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 15/03/11 נודע, כי המבקש לא הפקיד את הכספים שאמור היה להפקיד בחשבון הנאמנות, שפתח הנאמן על פי הצעת ההסדר שאושרה ביום 16/12/10. לאחר דיון שנערך בין הצדדים, הסכים המבקש להוסיף להצעתו שיעור תשלום, שמבטיח תשלום לבנק לאומי בגובה הדיבידנד המשולם ליתר הנושים, ובשיעור של 78% נטו. ב"כ המבקש הצהיר, כי המבקש ישלים את יתרת הכספים הדרושה, מעבר לכספים שיופקדו מקופת הגמל של המבקש, תוך 30 יום.
לאור הסכמת הצדדים, הוארך המועד למבקש להפקיד את הכספים לנושיו ב-30 יום וכן נקבע, כי הנאמן יפעל לפדיון הכספים של המבקש במבטחים, לאומי שירותי הון, בנק יהב והראל חברה לביטוח בע"מ.
11. ביום 01/06/11 הוגש דיווח של הנאמן, לפיו עם הצטרפות בנק לאומי, עומדת הצעת ההסדר של המבקש על תשלום של 175,400 ש"ח, בתוספת הוצאות ההליך בסך של 32,362 ש"ח.
הנאמן ציין, כי המבקש הפקיד עד למועד 01/06/11 סך כולל של 50,547 ש"ח, ואולם נתברר, כי חלק מקופות הגמל של המבקש אינן ניתנות למימוש, ומשכך על המבקש לגייס את הכספים, לצורך עמידתו בהצעת ההסדר, בעצמו. לנוכח האמור ביקש הנאמן, לאפשר למבקש ארכה של 30 יום, על מנת לעמוד בהצעת ההסדר.
12. בהחלטה שניתנה ביום 01/06/11 ניתנה למבקש הארכה המבוקשת, להסדיר את יתרת התשלום בגין הצעת ההסדר, והובהר, כי ככל שהמבקש לא ישלים התשלום תוך המועד שנקצב, לא יהיה מנוס מלהורות על ביטול ההליך.