1. בפניי בקשה, שהוגשה על ידי עיריית חיפה (להלן: "המבקשת"), לפיה יבהיר בית המשפט את החלטתו שניתנה ביום 19/02/12, באם מוסמך הוא לדון בשאלת חוב הארנונה המיוחס לנכס נשוא המחלוקת בגין תקופת חזקת כונס הנכסים, עו"ד אסף קליין, בנכס.
כן עתרה המבקשת בבקשתה, כי בית המשפט יעכב את ההליכים בתיק עד להכרעת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור על ההחלטה, שתוגש תוך 10 ימים ממועד ההחלטה שתינתן.
המבקשת מציינת, כי עיקר נימוקי בקשת רשות הערעור שבדעתה להגיש מפורטים בבקשה דנא.
2. במסגרת הבקשה מפרטת המבקשת את ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, לרבות הליכי משא ומתן לפשרה, וכן טיעוני הצדדים לגופו של עניין במחלוקת הניטשת בין הצדדים.
3. לטענת המבקשת, החלטת בית המשפט, לפיה מסורה בידי בית משפט של פשיטת רגל הסמכות לדון בבקשת הכונס, יצרה אי בהירות, שכן לטענת המבקשת
"קיימת אבחנה בין חובות ארנונה שנוצרו
לחייב בנכס
עובר להליך כינוס הנכסים בפש"ר,
לבין חובות החלים על כונס הנכסים שמונה לנכס מובטח במשכנתה לאחר מינויו ותפיסת החזקה בנכס".
המבקשת מציינת בבקשה, כי במסגרת הדיון שניהלו הצדדים נדון בעיקר העניין השני, ואילו החלטת בית המשפט לעניין "חובות ארנונה" ניתנה
"ללא אבחנה ברורה באם החלטתו נוגעת לחובות ארנונה עובר להליך הכינוס בפש"ר או לחובות ארנונה הנוגעים לתקופת חזקתו של הכונס בנכס או לשניהם".
משהמבקשת סבורה, כי בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בטענות הכונס, באשר לחוב הארנונה הנוגע לתקופת חזקתו, הרי ככל שיובהר כי החלטת בית המשפט באשר לסוגיית הסמכות העניינית נוגעת לחובות אלה, מבקשת המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ומכאן הסעד המפורט במבוא לבקשה.
עוד טוענת המבקשת, כי בין הצדדים קיימת מחלוקת באשר למועד תפיסת החזקה בנכס על ידי הכונס, ולעמדת המבקשת סוגיה זו אינה בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט.
4. הבקשה הועברה לתגובת כונס הנכסים, אשר בתגובתו טען, כי יש לדחות את הבקשה על הסף והן מנימוקים לגופו של עניין.
כונס הנכסים ציין בתגובתו, כי החלטת בית המשפט ברורה ואינה מצריכה פירוש או בירור. יתר על כן נטען על ידי כונס הנכסים, כי על פי הדין אין בית משפט רשאי להבהיר החלטותיו ובכל מקרה, אין המדובר בהבהרה, אלא בניסיון להביא לשינוי ההחלטה שניתנה שלא באמצעות הגשת ערעור.
כונס הנכסים מוסיף ומציין, כי בקשת המבקשת עצמה מעידה על כך שאינה אלא ניסיון לשינוי החלטה, שכן המבקשת מציינת בעצמה, כי ככל שבית המשפט לא ייעתר לבקשת ההבהרה, תיאלץ המבקשת להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, ומוסיפה ומציינת,
"שעיקר נימוקיה בבקשה דנן".
כונס הנכסים מוסיף ומציין, כי אף מהסקירה העובדתית של ההליכים שהתנהלו, כפי שתוארה בבקשת המבקשת, עולה, כי המבקשת מעולם לא ערכה את אותה אבחנה שהיא עורכת כיום בבקשה. לטענת כונס הנכסים, נועדה הבקשה לעכב את מתן האישור להעברת הזכויות, שכן המבקשת סירבה עד כה ועדיין מסרבת ליתן בידי כונס הנכסים את האישור להעברת הזכויות, אפילו ביחס למועד שלדידה בית המשפט כן מוסמך לדון.
בעניין עיכוב ההליכים מציין כונס הנכסים, שלא ייגרם כל נזק אם הדיון בבקשת הכונס יימשך ובית המשפט יחליט להיעתר לבקשת כונס הנכסים ולהורות למבקשת ליתן אישור להעברת הזכויות בנכס, שכן הוסכם כבר בעבר ומוסכם על הכונס, כי אין במתן הצו לגרוע מחבות הכונס בתשלומי ארנונה למבקשת לתקופת חזקתו בפועל בנכס, כפי שתקבע הערכאה המוסמכת.
עוד הבהיר הכונס בתגובתו, כי על פי הדין אין בהגשת בקשת הבהרה כדי לעצור את מרוץ הזמנים להגשת בקשת רשות ערעור, וכונס הנכסים שומר, אפוא, על מלוא זכויותיו וטענותיו, ביחס למועד בו תגיש, אם תגיש, המבקשת את ערעורה על ההחלטה מיום 19/02/12.
5. למבקשת ניתנה זכות תשובה, ואולם מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי לא הוגשה תשובה לתגובת כונס הנכסים מצידה של המבקשת.
6. ככלל, חל כלל סופיות הדיון ובית משפט אינו אמור להבהיר את החלטותיו, אלא במקרים נדירים, כגון לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. לנוכח הכלל האמור ומשבית משפט זה הכריע בהחלטתו מיום 19/02/12 בטענות הצדדים לעניין סמכותו של בית משפט זה להיזקק לבקשת כונס הנכסים, אל לו לבית משפט זה לשוב ולהידרש לפרשנות של החלטתו. בהקשר זה נאמר, בבג"צ 897/78,
אליהו יגאל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לג(2), 6, כדלקמן:
"לדעתנו צדק בית הדין הארצי כשדחה את הבקשה. אמנם מוסמך בית משפט לתקן פסק דין אחרי נתינתו, כאשר יש צורך לתקן טעות סופר או פליטת קולמוס, אך לא בסוג זה של תיקון מדובר במקרה דנא. לפי סעיף 12 של חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967, רשאי ראש ההוצאה לפועל אם הוא סבור שפסק דין או חלק ממנו טעון הבהרה, לפנות בכתב לבית המשפט שנתנו כדי לקבל הבהרה. פרט לאפשרות זו של הבהרה, שאיננה קיימת במקרה דנא, מכיון שפסק הדין של בית הדין הארצי לא הוגש להוצאה לפועל ולא היתה פנייה מצד ראש ההוצאה לפועל לבית הדין הארצי, לא מצאנו בדין כל הוראה המאפשרת לבית המשפט או לבית דין, אחרי שנתן את פסק הדין וגמר את מלאכתו, לתת הבהרות או פירושים לפסק דינו".
כך נאמר גם בע"א 498/98,
קאסם מחמד אבו-חסן נ' בעלי 120 חלקים ואחרים, תק-על 94(3), 902 (1994):
"עם מתן פסק הדין מסתיים הדיון בהליך.