1. בפניי בקשה שהוגשה על-ידי עו"ד תומר אברהמי (להלן - המבקש) אשר ייצג את מר עאוני אגבאריה ז"ל, בחייו בהיותו החייב בהליך פשיטת הרגל דנא.
במסגרת הבקשה שהגיש המבקש, טוען המבקש כי החייב העביר אליו סך של 60,000 ש"ח וביקש ממנו להפקידו בנאמנות ולקראת סוף ההליך סוכם בין הצדדים כי הסך של 50,000 ש"ח ומע"מ, ישולמו למבקש כשכ"ט.
המבקש טוען כי הסכים להסדר, שכן הכיר את החייב מזה 30 שנה והבין שלחייב שיקולים נוספים שאינם מעניינו.
המבקש ציין כי בסמוך לאחר פטירת החייב, פנו אליו מי שמתיימרים להיות יורשי החייב וביקשו לקבל מידע אודות כספים שהפקיד החייב בנאמנות ומפאת חיסיון לא השיב לפנייתם.
המבקש ציין בבקשתו, כי התקבלה אצלו פניית הנאמן אשר דרש לקבל את מלוא הכספים שהופקדו אצלו בנאמנות ולכן העביר את הכספים לקופת הפש"ר של החייב.
המבקש טוען כי לא נקשר בינו ובין החייב הסכם שכ"ט והמדובר בשכ"ט הנמוך מהשכר הראוי, לאור היקף הפעילות שביצע עבור החייב ואלה כללו התייצבות והיערכות לדיונים, הגשת ערעור לבית המשפט העליון, הכנת עשרות כתבי בי דין, מילוי דוחות חודשיים ביחד עם החייב, התכתבויות וביצוע כל פעולה משפטית אחרת שנדרשה.
2. הנאמן ציין בתגובתו כי רב הנסתר על הנגלה בבקשת הנאמן, שכן לא הובהר מתי הופקד הסך של 60,000 ש"ח בידי ב"כ החייב ואם היה מדובר בתשלום שכר טרחה, ומדוע הופקד הסכום לחשבון הנאמנות של ב"כ החייב ולא לחשבון העסקי וכן מדוע לא הוציא המבקש חשבונית מס מיד עם קבלת התשלום, דבר המתחייב ככל שהמדובר בתשלום שכ"ט להבדיל מהפקדת כספי נאמנות, שאז מוציאים קבלה בלבד בגין אותה הפקדה.
עוד ציין הנאמן, כי לא ברור אם החייב לא שילם למבקש תשלומים נוספים בקשר עם ייצוגו ועל כן ראוי כי המבקש ימציא את כרטסת הנהלת החשבונות של החייב המתנהלת אצלו החל מיום 01.01.07.
הנאמן הוסיף וטען כי מבירור שערך עם עורכי דין המייצגים חייבים בהליכי פשיטת רגל, עולה כי הסכום המבוקש על-ידי המבקש הינו גבוה בעשרות מונים מהסכום המקובל ובענייננו לא נחתם הסכם שכ"ט עם החייב ואין המדובר בתיק פשיטת רגל מורכב.
3. המבקש הגיש הבהרה לבקשתו וטען כי ניהל את התיק כ-4 שנים כמעט מראשיתו וכי הכספים הופקדו בנאמנות על רקע מערכת היחסים בין הצדדים ארוכת השנים. המבקש הוסיף וטען כי הוסכם עם החייב כי עם קבלת ההפטר בסוף התיק, התשלום יועבר למבקש בביתו של המנוח יחד עם שחיטת כבש. המבקש טוען כי הסכים לכך בשל הכבוד שרכש לחייב ועל רקע העובדה כי היה באותה עת עו"ד צעיר ולא לקח בחשבון את האופן שבו יתפתחו הדברים.
4. בדיון שהתקיים ביום 6.12.12 חזרו הצדדים על טענותיהם בהרחבה ולכנ"ר ניתנה שהות בת שבועיים ליתן עמדתו.
5. בתגובה שהגיש הכנ"ר ביום 21.1.13 ציין כי המבקש ייצג את המנוח מאז חודש מאי 2008. המבקש אכן הגיש מספר בקשות ונכח בשני דיונים. עוד צויין כי המבקש הגיש ערעור לבית המשפט העליון בשם החייב על עצם הכרזתו של החייב כפושט רגל. ערעור זה נמחק בשלב מאוחר יותר בעקבות הסכמת הצדדים.
ב"כ הכנ"ר ציינה כי בשים לב לפעילות המבקש ותוך מתן משקל גבוה להגשת הערעור לבית המשפט העליון, סבורה ב"כ הכנ"ר כי יש להעמיד את שכרו של המבקש על סך של 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
6. בתאריך 5.2.13 הגיש המבקש הודעה לבית המשפט במסגרתה טען כי הכנ"ר לא היה מודע להיקף העבודה שהשקיע בתיק וכי עמדת הכנ"ר אינה מספקת והינה נמוכה משמעותית מן המבוקש ומגיעה לגדר 30% בלבד. לאור האמור טען המבקש, כי יש לפסוק לו שכ"ט בעקבות ייצוג החייב במלוא הסך של 60,000 ש"ח.
7. ביום 12.2.13 הגיש המבקש בקשה למתן החלטה בבקשה.
8. לאחר ששבתי ועיינתי בבקשת המבקש ונספחיה, סבורני כי בקשת המבקש לפסיקת שכר טרחה מעוררת קשיים לא מבוטלים כאשר מטבע הדברים הבקשה עלתה לדיון רק לאחר פטירתו המצערת של החייב, ובאופן שלא ניתן לקבל את גרסתו של החייב לעניין נסיבות הפקדת הכספים בחשבון הנאמנות של המבקש והסכמות שהושכו בין החייב והמבקש.
בנוסף, לא השכיל המבקש למסור בתשובתו לתגובת הנאמן והכנ"ר ובדיון שהתקיים בבית המשפט, תשובות לתהיות שהעלה הנאמן. בין היתר, לא הבהיר המבקש מהו התאריך בו הופקד הסך של 60,000 ש"ח בידיו. מדוע הופקדו כספי שכ"ט בחשבון נאמנות ולא בחשבון עסקי, מדוע לא הוציא המבקש חשבונית מס עם קבלת התשלום, ככל שמדובר היה בתשלום שכ"ט, להבדיל מסכום שהופקד בנאמנות אצל המבקש.
זאת ועוד, הגרסה שהעלה המבקש במסגרת ההבהרה שהגיש, בסעיף 3, לפיה "הסיכום היה כי עם קבלת ההפטר בסוף התיק, התשלום יועבר במעמד שחיטת כבש בביתו של המנוח", אינה מתיישבת עם הגרסה הראשונית שהעלה המבקש בבקשה את שציין בסעיף 3 כדלקמן: "החייב העביר אל הח"מ סך של 60,000 ש"ח אשר ביקש ממנו להפקיד בנאמנות ולקראת סוף ההליך סוכם בין הצדדים כי הסכום בסך של 50,000 ש"ח ועוד מע"מ ישולם על חשבון שכר טרחתו של החייב".
9. הגם שהמבקש לא החתים את החייב על הסכם שכ"ט והפקיד, כאמור, את הכספים בחשבון נאמנות, לא הציג המבקש ראיות כלשהן בדבר השכר המקובל בגין יצוג חייב בהליכי פשיטת הרגל בהם ייצג את החייב ואשר פורטו הן בתגובתו והן בתגובת הכנ"ר. בהקשר זה לא ניתן להתעלם אף מעמדת הנאמן והכנ"ר כי שכר הטרחה המבוקש על ידי המבקש עולה על המקובל בשוק מה גם שלא היה מדובר בתיק מורכב.