1. ביום 31.7.11 בוטל הליך פשיטת הרגל של החייבת בשל כך שניצלה את ההליך לרעה ובחוסר תום לב בכך שלא שילמה לקופת הכינוס ולא הגישה דוחות על הכנסותיה והוצאותיה. באותה החלטה הורה בית המשפט כי מתוך הכספים שהופקדו בקופת הכינוס ינוכה שכ"ט בעלי התפקידים ואגרת ההשגחה של הכנ"ר והיתרה תועבר ללשכת ההוצאה לפועל. ברם, ביום 29.8.11 ביקש הכנ"ר לעיין מחדש בהחלטה בטוענו כי דין הכספים שהצטברו בתיק הכינוס להתחלק רק בין הנושים שפעלו בתיק פשיטת הרגל. הואיל ובתיק הוגשו שתי תביעות חוב בסך כולל של 763,669 ש"ח, ביקש ב"כ הכנ"ר שהתביעות תיבדקנה על ידי הנאמן על נכסי החייבת, ולאחר הבדיקה הכספים יחולקו בין שני נושים אלו. הואיל והסוגיה של חלוקת הכספים לאחר ביטול ההליך הועלתה לא פעם, הוריתי לב"כ הכנ"ר להגיש בקשה מנומקת במסגרתה ישכנע כי דין הוא שגורל הכספים להיות מחולקים אך בין הנושים שפעלו בהליך פשיטת הרגל ולא לכלל הנושים בתיקי ההוצאה לפועל. ב"כ הכנ"ר ביקש מספר דחיות, עד שלבסוף הודיע ביום 17.11.11 כי לא תוגש בקשה נוספת בעניין והוא מקבל את הכרעת בית המשפט לפיה הכספים יחולקו לכל נושי החייבת. החייבת לעומת זאת אינה מגיבה להחלטות בית משפט זה זמן רב ולא הביעה עמדה לכאן או לכאן. משכך, פטור אני הלכה למעשה ליתן החלטה בסוגיה. ברם, מפאת חשיבות העניין מחד והעובדה שלא ברור מתוך הודעת הכנ"ר, שמא מדובר בעמדה הניתנת אך לגבי תיק ספציפי זה ולא בעמדת הכנ"ר באופן עקרוני, החלטתי ליתן את דעתי בעניין, ולו בקצרת האומר כדי לסתום את הגולל על פני התדיינויות נוספות בסוגיה לעתיד לבוא.
2. ביטול הכרזה על פשיטת רגל מוסדר בפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם- 1980 (להלן: "הפקודה") בסעיף 55 כדלהלן:
"55.(א) ראה בית המשפט שחייב פלוני לא היה צריך להיות מוכרז פושט רגל, או הוכח להנחת דעתו שחובותיו של פושט הרגל נפרעו במלואם, רשאי הוא בצו, לפי בקשתו של כל אדם מעונין, לבטל את ההכרזה, והביטול יפורסם בהקדם ברשומות ובעתון יומי.
(ב) בית המשפט רשאי לבטל את ההכרזה על פשיטת רגל אם נוכח כי החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל; אין בביטול ההכרזה כדי להסיר מפושט הרגל פסלות על פי דין הנובעת מן ההכרזה, אלא אם כן החליט בית המשפט להסירה.
(ג) ....
(ד) ביטולה של הכרזת פשיטת רגל לא יפגע בתקפם של שום מכר והעברה או תשלום כשורה או בתקפו של מעשה לשם כך, שביצעו הכונס הרשמי, הנאמן או אדם אחר מכוחם, או בית המשפט, ואולם נכסי החייב יוקנו לאדם שימנה בית המשפט, ואם לא מינה - יחזרו להיות קנינו של החייב כמידת זכותו או זיקתו בהם ובכפוף לתנאים שימצא בית המשפט לקבוע בצו."
על פי לשונו של הסעיף, ביטול הכרזת החייב פושט רגל מבטל את כל הנעשה במסגרתו, אך הוא אינו מסיר את הפסלות על פי דין הנובעת מן ההכרזה (סעיף 55(ב)) והוא אינו פוגע בתוקפן של פעולות משפטיות שבוצעו על ידי בעלי התפקיד במסרת ההליך (סעיף 55(ד)). עם זאת, הסעיף שותק לגבי גורל הכספים שנגבו מהחייב או שנתקבלו מתוך מימוש נכסיו במסגרת ההליך.
3. הסעיף מקנה לבית המשפט את הסמכות להורות על בטלות ההליך בשלושה מקרים, שניים מהם בשל נסיבות שהיו קיימות עובר לפתיחת ההליך ואחד מהם בשל מצב שנוצר לאחר מתן הצו: (א) אם לא היה צריך להכריז על החייב פושט רגל מלכתחילה; (ב) אם פרע החייב את חובו; (ג) אם החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל. ויצוין כי בעבר נעשה שימוש בסעיף 181 לפקודה הקובע כי בית המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו, לשם ביטול הליכי פשיטת הרגל בשל ניצולם לרעה (וראו ש' לוין וא' גרוניס,
פשיטת רגל, מהדורה שלישית, תש"ע - 2010, עמ' 191. וראו עוד לגבי היחס בין סעיף 55 ובין סעיף 181, בפש"ר (חי') 2505/05
אהרן נ' עיזבון המנוחה מרים שוורץ ז"ל, פורסם במאגרים, [8.11.05]. וכן ראו לעניין אי ההתאמה של השימוש בסעיף 181 לעניין ביטול החלטה הדוחה בקשת כינוס, פש"ר (חי') 18803-12-10
בנק מרכנתיל דיסקונט נ' גאנם, פורסם במאגרים [10.10.11]).
4. למרות השוני בין הליכי הביטול, זה העוסק בנסיבות אשר בגינן לא היה מקום ליתן את צו ההכרזה מלכתחילה (סעיף 55(א)) וזה העוסק בנסיבות שנוצרו לאחר פתיחת ההליך (סעיף 55(ב)), נפסק מקדמת דנא כי שניהם מביאים לאותה תוצאה, של ביטול ההליך מדעיקרא (זולת החריגים שפורטו לעיל. וראו ע"א 75/74
לוין נ' קוטנר, פ"ד כט(2) 14, שם נקבע כי תוצאת הביטול לפי סעיף 29 לפקודת פשיטת הרגל, 1936, היינו סעיף 55(א) דהיום, היא annulment שמשמעותה ביטול מדעיקרא ותוצאת הביטול לפי סעיף 94 לפקודה משנת 1936, היינו סעיף 181 דהיום, היא rescission שמשמעותה החזרת המצב לקדמותו). כך או כך, אפוא, משמעות הדבר, שלמרות שלאחר ביטול ההליך קיימות לו גרורות, כגון לעניין פסלותו של החייב ותוקפם של הליכי המכר וההעברות שבוצעו במסגרתו, ההליך נחשב מבוטל מדעיקרא, כאילו לא קרא דבר (
פשיטת רגל, שם עמ' 185- 189).
5. ובאשר לגורל הכספים שנגבו מהחייב אך טרם חולקו לנושיו. בעניין זה, עולה מתוך פסיקת בתי המשפט כי דין כספים אלו לעבור ללשכת ההוצאה לפועל כדי שיחולקו בין כל נושי החייב, ולאו דווקא לאלו שהגישו תביעות חוב במסגרת ההליך. כך ניתן להסיק מתוך פסיקת בית המשפט העליון (ע"א 849/79
המוסד לביטוח לאומי נ' סויד פ"ד לה(1) 762; בע"מ 3897/11
פלוני נ' פלונית, פורסם במאגרים [23.5.11]) וכך נקבע מפורשות בפסיקת בתי המשפט המחוזיים (ראו סקירה פש"ר (חי') 561/06, בש"א 11565/07
ממן נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [17.3.08]). תוצאה זו עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון בין נושים, עקרון שהוגדר כנשמת אפו של דיני חדלות הפירעון (פש"ר [י-ם] 165/99 בקשה 101
עו"ד יצחק מולכו נ'
הגין, פורסם במאגרים [27.7.11]) והיא גם מסתברת. עם ביטול ההליך מדעיקרא אין מקום לסברה שדמו של נושה אשר הגיש תביעת חוב אדום יותר מנושה אחר שלא עשה כן. דמו של הנושה שהגיש תביעת חוב אדום יותר מחברו שלא הגיש תביעת חוב רק במסגרת ההליך לפי סעיף 71 לפקודה, שם זוכה הוא לבכורה. אך משבוטל ההליך, יתרון זה מושמט מידו. הנושה שהיה אדיש להליכי פשיטת הרגל, לא דווקא וויתר על חובו. ייתכנו מגוון של שיקולים וסיבות מדוע לא הגיש תביעת חוב. בדרך כלל הדבר נעוץ בלאות או בייאוש לאחר מלחמת ההתשה, לעתים ארוכת שנים, שניהל הנושה עם החייב כדי לגבות ממנו את חובו, ואין מקום רק בשל כך להפלותו לרעה (וראו דין זהה הקיים באנגליה לפי סעיף 282(4) לחוק חדלות הפירעון משנת 1986 (Insolvency Act 1986); וכן ראו בעניין זה
More v. More [1962] Ch 424;
Forder v. Forder [1927] 2 ch 291. כך גם מורה הדין האמריקאי באופן מפורש. וראו סעיף 349(b)(3) של חוק פשיטת הרגל האמריקאי הפדראלי (United States Bankruptcy Code). וראו התכלית העומדת מאחורי הסעיף
In re Nash, 765 F.2d 1410 C.A. (9
th CA, 1985);
In re O. Plata, 958 F.2d 918 C.A. (9
th CA 1992)).
6. חרף האמור, לא פעם נשמעה הטענה בפי הכנ"ר, כי יש להסיק מתוך סעיף 130(א) לפקודה הקובע כי נאמן חייב, במהירות סבירה, להכריז על דיבידנדים ולחלקם בין הנושים שתביעתם הוכרה, שזכאותם של הנושים שהגישו תביעות חוב צומחת באופן מיידי עם הגשת התביעה וכי אין להותיר את חלוקת הדיבידנדים לנושים אלו ביד המקרה לפי החלטת הנאמן. משכך, נטען כי זכאות הנושים שהגישו תביעות חוב מזכה אותם לדיבידנד גם בעת ביטול הליך פשיטת הרגל, אף שטרם חולק להם. אין לקבל טענה זו. משמעות ביטול ההליך היא ביטולו למפרע. משכך, כל אימת שהליך פשיטת הרגל מתנהל כסדרו, יש תוקף מלא לפעולות המבוצעות במסגרתו. לכן, בעת ביטול ההליך, אין מקום לביטול אותן פעולות שכבר בוצעו והושלמו. לא כך לגבי אותם הליכים שטרם הושלמו. גורלם של אלו להתבטל יחד עם ההליך כולו. על כן, כל עוד לא חולקו הדיבידנדים בפועל, אף אם לא חולקו כתוצאה מגרירת רגליו של הנאמן, עם ביטול ההליך, אין להשלים את פעולת החלוקה.
7. סופו של יום, כאמור, בעת ביטול הליך פשיטת רגל, גורל הכספים שנגבו במרוצתו ואשר טרם חולקו, להתחלק בין כלל נושי החייב ולא רק בין אלו שהגישו תביעות חוב במסגרת ההליך.
ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ב, 24 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.