1. מר מוני מרום (להלן: "המשיב") התנגד לבקשת בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "המבקש"), להמצאת התראת פשיטת רגל. במסגרת הנימוקים טען המשיב, כי לא מסתמנת תועלת מכינוס נכסיו של המשיב, שכן למשיב אין נכסים מהם ניתן להיפרע ואף תיק פש"ר 774-08-09 בוטל בתאריך 19/09/10, לאחר שנקבע כי אין תועלת לנושים מהליך פשיטת הרגל.
בנסיבות אלה ומשלא חל שינוי במצבו מאז ביטול ההליך הקודם, טוען המשיב, כי הגשת הבקשה על ידי המבקש, אשר מודע להליך הקודם, נגועה בחוסר תום לב. כן נטען על ידי המשיב, כי פסק הדין נשוא החוב אינו חלוט, כאשר ביום 14/03/13 הוגש על ידי המשיב ערעור.
2. המבקש טוען, כי אין מקום להיעתר להתנגדות המשיב, כי אין בנימוקי המשיב, ביחס להיעדר התועלת מההליך, כדי לשלול את זכותו של הנושה לקבלת אישור להמצאת התראת פשיטת הרגל ובכל מקרה פסק הדין הינו חלוט לצורך ההליך.
3. בדיון שהתקיים ביום 13/06/13 חזרו המבקש והמשיב על נימוקיהם בפירוט.
4. מעיון בתיק בית משפט עולה, כי המשיב חב למבקש סך של 201,308 ש"ח, נכון ליום 03/02/13, על סמך פסק דין שניתן כנגדו, לבקשת המבקש ולאחר שמיעת הראיות, על ידי בית משפט השלום בחיפה. המשיב אכן הגיש ערעור לבית המשפט, אולם זה טרם נקבע לדיון.
5. לאחר ששבתי ושקלתי את טענות הצדדים, סבורני, כי המשיב לא העלה כל טענה, המצדיקה את דחיית הבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל, כפי שיובהר בהמשך.
6. התראת פשיטת רגל ניתן לשלוח לחייב, על פי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), משנתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, דהיינו, כאשר יש נגד החייב פסק דין חלוט, אשר לא עוכב ביצועו:
"נושה שהשיג נגד חייב פסק דין חלוט לתשלום סכום כסף, והוצאתו לפועל לא עוכבה כדין, זכאי לבקש להמציא לחייב בישראל, או ברשות בית המשפט בחוץ לארץ, התראת פשיטת רגל".
סעיף 3(2) לפקודת פשיטת הרגל מגדיר את המושג "פסק דין חלוט", כדלקמן:
"פסק דין חלוט' - לרבות צו חלוט, ולרבות שטר חליפין, שטר חוב ושיק שהוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל לפי סעיף 81א לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, ולא הגיש החייב התנגדות לביצועם או שהתנגדותו נדחתה בפסק דין חלוט או בהחלטה חלוטה".
הביטוי "פסק דין חלוט" התפרש בפסיקה כפסק דין סופי, הניתן להוצאה לפועל אף אם הוגש עליו ערעור (ראה: רע"א 5222/04,
ד"ר דוד פישר נ' רו"ח צבי יוכמן, מפרק, פ"ד נט(3), 481 ; רע"א 8746/01,
אהרן שרון נ' עיזבון המנוחה מרים שוורץ ז"ל, פ"ד נו(6), 448 ; ע"א 6757/07,
יוסף מהנא נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ (פרסום נבו), 15/08/07 ; שלמה לוין ואשר גרוניס,
פשיטת רגל, מהדורה שלישית, עמוד 70).
כמו כן, בבש"א (תל-אביב) 23215/01,
בנק המזרחי מאוחד בע"מ נ' מנשה כהן (פרסום נבו), 17/02/02 (להלן: "
פסק דין מנשה כהן"), נקבע, כי קיומה של בקשה לביטול פסק דין לא ימנע קבלת בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל, מלבד במקרים חריגים ביותר, כאשר נטל ההוכחה להוכחת האמור רובץ על המתנגד להתראה, וזאת בשל החשש שהליכים אלה הם הליכי סרק, שנועדו לדחות את הקץ בלבד ושסיכוייהם קלושים. כך קבע בית המשפט המחוזי ב
פסק דין מנשה כהן:
"יש טעם בטענת הבנק כי גישה שתראה אף בבקשה לביטול פסק-דין כמונעת את הפיכתו לחלוט, תחתור תחת עצם עקרון סופיות ההליך המשפטי.
כמו כן, גישה זו מקשה, בלא ספק, אף על ישום הגישה הבסיסית העומדת מאחורי הליך התראת פשיטת הרגל. לעניין מטרותיו של הליך זה, התייחסתי בהחלטתי בבש"א 15382/01 אפל נ' פריניר, כדלקמן:
'עקרון העל הבסיסי, אותו יש לשקול בכל דיון בהתנגדות להתראת פשיטת רגל, הינו העקרון היסודי של 'חובות יש לשלם, לאלתר ובמלואם'.
מהותה של התראת פשיטת רגל אינה הזמנה למשא ומתן אודות החוב או הסכסוך המשפטי בין הצדדים אשר קדם לפסק הדין שקבע כי קיים חוב. התראת פשיטת רגל כשמה כן היא - התראה לחייב כי עליו לשלם את חובו במלואו, ולאלתר, אחרת יחשב למי שעשה מעשה פשיטת רגל.
בדרך זו, מספקת התראת פשיטת הרגל לנושה מכשיר משפטי פשוט יחסית להפעלה, המקנה בידו הוכחה משפטית מוגמרת המעבירה את החייב מהתחום 'הסולבנטי', אל תחילת הליכי פשיטת הרגל'.
אין חולק, כי קיימים גם שיקולים נוגדים, אשר עשויים, במקרים מתאימים, לשלול הוצאת התראת פשיטת רגל, וזאת על אף קיום פסק דין חלוט, לכאורה, לטובת הנושה. שיקולים אלו נידונו בהרחבה בהחלטותי בפרשת פריניר, וכן בבש"א 17884/01 רפאל פריינטה נ' פיניציה. שיקולים אלו נועדו, בקצירת האומר, לאפשר לחייב
תם-לב החולק על החוב למצות את זכויותיו המשפטיות, וכן למנוע שימוש בהתראות פשיטת רגל כנשק טקטי להפעלת לחץ פסול על החייב, לוותר על זכויות המוקנות לו בדין.
אלא, שבכל זאת אין כדי לשנות את העקרון הבסיסי: התראת פשיטת רגל היתה ונותרה מכשיר משפטי פשוט ומהיר יחסית לגביית חובות החייב, ולחילופין לפתיחת הליכי פשיטת רגל, ודין חייב המקבל אותה לשלם את חובותיו, לאלתר ובמלואם, אחרת יחשב כמבצע מעשה פשיטת רגל. זהו הכלל הרחב, והמבקש לחרוג ממנו - עליו נטל ההוכחה. נטל זה, הינו כבד במיוחד כאשר פסק הדין כנגד החייב הינו סופי, ואין עליו עוד
ערעור במשמעותו בדין.
אמנם, במקרים מסויימים יתכן והתראת פשיטת רגל לא תנתן גם כאשר תלויה ועומדת בקשה לביטול פסק הדין. אלא, שזאת יעשה רק במקרים חריגים, ומטעמים מיוחדים המצדיקים זאת" (הדגשה במקור-ב.ט.).
במקרה הנדון לפנינו, אין המדובר באחד מאותם מקרים חריגים, שכן מדובר בפסק דין, אשר ניתן לאחר שמיעת ראיות ושעה שהצדדים היו מיוצגים, מכאן שמדובר בפסק דין חלוט לצורך סעיף 3(2) לפקודת פשיטת הרגל.