החלטה בתיק פש"ר 1894-06

מונח בפני ערעורו של גלן בויילנד (להלן: " המערער") אודות הכרעתו של המנהל המיוחד לנכסי החייב גדעון בגן (להלן: " המנהל המיוחד" ו- " החייב" בהתאמה), על כך שדחה את תביעת חובו של המערער.

המערער עבד בחברת אגרופזימה בע"מ אשר הייתה בבעלות החייב, ונוכח העובדה כי לא קיבל את מלוא שכר עבודתו הגיש תביעה כנגד החברה בבית הדין לעבודה. ביום 14.07.2002 חתמו הצדדים על הסכם גישור לפיו תשלם החברה למערער סך של 40,000 ש"ח. החייב ערב להסכם זה בערבות אישית.

לאחר שניסיונו של המערער לגבות את חובו מן החברה נכשל, פתח האחרון תיק בהוצאה לפועל לשם גביית החוב.

בין לבין, ביום 12.04.2007 ניתן צו כינוס כנגד החייב, אשר פורסם ברשומות ביום 13.05.2007.

ביום 21.11.2007 הגיש המערער את תביעת חובו כאמור לעיל למנהל המיוחד. המנהל המיוחד דחה את תביעת החוב מן הטעם של איחור בהגשתה, זאת אף אם סד הזמנים להגשת תביעת יחושב מיום פרסום צו הכינוס ברשומות.  עוד טען המנהל המיוחד כי במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתח הנושה הודיע החייב כי נפתחו נגדו הליכי פשיטת רגל, וכי אין בכוונתו להתנגד לכך ועל כן היה על המערער לעקוב אחרי הפרסומים בתיק ההוצאה לפועל. 

בתגובתו טען המערער כי הינו עולה חדש וכי אינו יודע כלל לקרוא עברית, ועל כן הפרסום ברשומות, או אף כל פרסום אחר, אינו רלוונטי לעניינו שכן באופן אובייקטיבי לא יכול היה המערער לדעת אודות צו הכינוס. דבר הכינוס נודע למערער רק לאחר בירור שערך עם משטרת ישראל בעניין אי הוצאה לפועל פקודת מאסר של החייב בתיק ההוצאה לפועל.

לעניין הודעת החייב בתיק ההוצאה לפועל בדבר הגשת הבקשה לצו הכינוס, טוען החייב כי אין מדובר בהודעה על מתן צו כינוס אלא על הגשת בקשה שכזאת ועל כן אין להתחשב בכך.  כמו כן טען המערער כי מדובר באיחור קל של שמונה ימים בלבד, וכי מקבלת תביעת החוב לא יגרם נזק לנושים האחרים שכן לא חולק דיבידנד. היות והתביעה הוגשה כה סמוך למועד האחרון להגשתה, הרי שאין הנושים אף יכולים לטעון לאינטרס ההסתמכות על מצבת תביעת חוב סופית כנגד החייב.

מתגובתו של כונס הנכסים הרשמי עולה, כי על המערער לתבוע את החברה עצמה וככל ויהיה בדבר צורך, להגיש בקשה לפירוקה על מנת לקבל את זכויותיו כעובד מהמוסד לביטוח לאומי.

עיינתי בטענות הצדדים ובעמדת כונס הנכסים הרשמי;

1.                  לעניין הגשת תביעות חוב על ידי נושים כנגד חייב שניתן כנגדו צו כינוס, קבע המחוקק סד זמנים ברור ומתוחם. וכך נקבע  ב ס' 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל:

"נושה רשאי להגיש תביעות חוב שישה חודשים מיום מתן צו הכינוס, בדרכים ובאופן שיקבע השר; הכונס הרשמי בתפקידו כנאמן על נכסי החייב, או הנאמן, רשאים, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעות חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו החלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע". (ההדגשה אינה במקור ו.א)

בעניינו הגיש המערער את תביעת חובו באיחור ולאחר תום ששת החודשים, אלא שמדובר באיחור של שמונה ימים בלבד.

2.                  ההלכה לעניין המועדים להגשת תביעת חוב ברורה, ואין חולק כי הגשת תביעות חוב במועד נתפסת בידי המחוקק כעניין עקרוני ולא פרוצדוראלי גרידא. זאת, באשר לפי ההלכה הנוהגת, קיימת לחייב ולנושים אחרים זכות מהותית, כי בחלוף המועד להגשת תביעת החוב, ידעו אל נכון את מצבם, ולא יוטרדו חדשות לבקרים בידי נושים אשר "התעוררו" מאוחר. על עניין זה עמדתי אף בפש"ר  237/97 לבידי זהב נ' שדה. כן נקבע בפסיקה כי משפורסם דבר צו הכינוס, חלה על המגישים תביעות חוב חזקת ידיעה קונסטרוקטיבית באשר למועד פרסום הצו, ובהתאם- לזמן הקצוב להם להגיש את תביעת חובם.

3.    עם זאת, בהחלטה שניתנה לאחרונה מפי כב' נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, ברע"א 9802/08 בעניין א.ר מלונות רותם (להלן: "הלכת מלונות רותם") אימץ בית המשפט העליון גישה מקלה יותר, אשר מחיל את החריג הקבוע בסיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל גם מקום בו הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס, כל עוד יעילות ההליך וקידומו לא יפגעו באופן משמעותי כתוצאה מכך. זאת במיוחד מקום בו טרם אירעה התקדמות משמעותית בהליך חדלות הפירעון כגון בדיקת תביעות החוב, גיבוש הסדר נושים או חלוקת דיבידנד לנושים. בנסיבות אלו, אף אינטרס ההסתמכות של יתר הנושים אינו בעל עוצמה רבה. כמו כן קבע בית המשפט העליון כי עוצמתה של חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית מוגבלת וכי הנטל לסתור אותה אינו כבד במיוחד.   

וכך כתב כב' הנשיא לעניין חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית:

"בוודאי שאין להתייחס לחזקה זו כחזקה חלוטה, ואף הנטל לסתור אותה אינו כבד במיוחד. עוצמתה של החזקה היא מוגבלת, כיוון שקשה לדרוש מציבור הנושים - אף אם מדובר בנושים מוסדיים כגון בנקים או רשויות ציבוריות -לעקוב באופן שוטף אחרי הפרסומים בעיתונות וברשומות אודות צווי כינוס ופירוק שניתנו.... כאשר נושה לא ידע בפועל אודות הליך חדלות הפירעון, ובמיוחד כאשר מדובר בנושה ששמו צוין בדוח שהוגש על מצב העסקים, הרי הנטל שיוטל עליו לסתור את חזקת הידיעה אודות מתן צו הכינוס או הפירוק לא יהיה כבד במיוחד. בנסיבות אלה, ובכפוף לשיקולים הנוגעים לפגיעה משמעותית ביעילות ההליך ובקידומו ובהתחשב במידת האיחור בהגשת תביעת החוב, יהיה ככלל על הנאמן או המפרק לשקול בחיוב העתרות לבקשה להארכת מועד להגשת התביעה". (ההדגשה אינה במקור ו.א)

4.                  בעניינו ולאור הגישה המקלה שהתווה בית המשפט העליון כאמור לעיל, הרי שבנסיבות המקרה, נוכח הודעתו של החייב על שלא ידע אודות דבר צו הכינוס, וכן שהדבר  לא הובא לידיעתו על ידי החייב או המנהל המיוחד, כמו גם העובדה כי תביעת החוב הוגשה באיחור של שמונה ימים בלבד וכי טרם חולק כל דיבידנד, דבר המעיד על היעדר פגיעה של ממש בנושים וביעילות ההליך, אני מקבלת את ערעורו של המערער. תביעת החוב תוחזר אל המנהל המיוחד על מנת שייתן את הכרעתו לגופה של בקשה.