מבוא
1. בפניי בקשת החייבת, ילידת 1957, למתן צו הפטר מחובותיה, לפי הוראת סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), במסגרתה הציעה החייבת תשלום כספי בסך של 40,000 ש"ח תמורת הפטרה.
2. מעיון בתיק בית המשפט עולה, כי ביום 08/07/10 ניתן צו כינוס לנכסי החייבת, לבקשת בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "הנושה היוזם"), והושת על החייבת תשלום בסך של 400 ש"ח החל מיום 01/08/10. לבקשת הנושה היוזם, מונה עו"ד ערן אטלס כמנהל מיוחד לנכסי החייבת.
ביום 07/07/11 הוכרזה החייבת כפושטת רגל ועו"ד ערן אטלס מונה כנאמן על נכסי החייבת.
3. כנגד החייבת הוגשה תביעת חוב אחת על ידי הנושה היוזם, על סך של 193,000 ש"ח, אשר לאחר בדיקתה אושרה על סך של 126,003 ש"ח. יצוין, כי חובות החייבת נוצרו כתוצאה מקשיים כלכליים והוצאות מחייה, בהם התקשתה לעמוד ואשר כתוצאה מכך נאלצה ליטול הלוואות מהנושה היוזם.
4. בהתאם לנתוני הנאמן, הצטבר בקופת פשיטת הרגל של החייבת סך של 12,374 ש"ח, נכון למועד הגשת תגובת הנאמן.
טענות הצדדים בתמצית
5. החייבת מציינת בבקשתה, כי הינה אישה קשת יום, אשר מתפרנסת בקושי רב מעבודה בחברת זוגלובק ושכרה עומד על שכר המינימום. החייבת ובעלה גרים בדירה צנועה ביותר, בת 2.5 חדרים, בשטח של 56 מ"ר בעיר נהריה. זולת דירת מגורים זו, אין לחייבת נכסים או זכויות כלשהם. בהסתמך על עסקאות מקרקעין שנעשו בדירות אחרות ברחוב בו מתגוררת החייבת וכעולה מנתוני משרד האוצר, שווי השוק של דירת המגורים שבבעלות החייבת ובעלה אינו עולה על 300,000 ש"ח, ומשבעלה של החייבת הינו דייר מוגן בנכס והמדובר בדירה תפוסה, שווי הדירה נמוך בהרבה.
במסגרת הבקשה טענה החייבת, כי על הדירה רשומה משכנתא על סך של 50,000 ש"ח, שמפחיתה עוד יותר את כדאיות מכירת הנכס.
החייבת טוענת, כי לאור גילה ומשהמדובר בדירה קטנה וצנועה, אין להורות על מימוש דירת המגורים, שיותיר את החייבת ובעלה חסרי קורת גג.
לנוכח העובדה, כי חובות החייבת נוצרו בתום לב, החייבת התנהלה במהלך ההליך בתום לב ולא מסתמנת תועלת מהמשך ניהול ההליך, עותרת החייבת להפטרה, בכפוף לתשלום סך של 40,000 ש"ח, אשר עלה בידי החייבת לגייס מבני משפחתה ואשר יש בו כדי לגלם את שווי זכויות החייבת בדירת המגורים.
6. הנושה היוזם מתנגד לבקשה. לטענתו, לאור העובדה, כי המדובר בבקשת נושה, על בית המשפט למקסם את התועלת מההליך לטובת הנושה ואין מקום להפטיר את החייבת בטרם ימוצו כל הליכי הכינוס.
עוד טען הנושה היוזם, כי שווי דירת החייבת גבוה מנתוני משרד האוצר, אותם הציגה החייבת, ואלה אינם יכולים לשמש תחליף לחוות דעת שמאית.
הנושה היוזם צירף לתגובתו תדפיס נתוני הלוואות בחשבון משכנתא של החייבת ובעלה, המתנהל בבנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ, ואשר ממנו עולה, כי בעוד שההלוואה עמדה במקורה על 50,000 ש"ח, כיום עומדת ההלוואה המובטחת במשכנתא על 6,295 ש"ח.
עוד טען הנושה היוזם, כי לזכות החייבת צבורים זכויות פנסיה בחברת מנורה על סך של 195,000 ש"ח, כאשר חלק ניכר הינם כספי פיצויים, ועל כן על החייבת לפדות כספים אלה לטובת סילוק חובה לנושה היוזם.
בשולי התגובה ציין הנושה, כי אך אם תשפר החייבת את ההצעה באופן משמעותי, יבדוק הנושה את האפשרות להסכים להצעת החייבת, מבלי לנקוט בהליך כנגד נכס המקרקעין שבבעלות החייבת ומבלי לפגוע בזכויות הפנסיה של החייבת.
7. בתגובתו מציין הנאמן, כי יש להזכיר כי מדובר בבקשת נושה, בה נבחנת בעיקר התועלת העשויה לצמוח לנושים, ובנסיבות אלה החובה למצות את הליכי הכינוס ולמקסם את התועלת לנושים מקבלת משנה תוקף. הנאמן ציין בדו"ח שהוגש, כי לא רובצת יתרת הלוואה משמעותית על הדירה ולחייבת זכויות בקופת גמל ופנסיה במנורה מבטחים ופנסיה בע"מ על סך של 195,000 ש"ח, כאשר סכום זה הינו מחולק, כך שסך של 123,138 ש"ח הינו ברכיב התגמולים וסך של 71,560 ש"ח הינו בסכום הפיצויים. עוד ציין הנאמן, כי מהודעת חברת מנורה עולה, כי לחייבת חוב למנורה בסך של 40,516 ש"ח וככל שתמומש קופת החייבת, תהייה מנורה רשאית לקזז מהסכום הנ"ל את יתרת החוב של החייבת.
לנוכח כל האמור, טוען הנאמן, כי מבלי לקבוע מסמרות בשאלה, האם הסך של 40,000 ש"ח אשר הוצע על ידי החייבת מגלם את הערך הריאלי של זכויותיה של החייבת, עליה להציע לנושה סכום נוסף, המגלם את זכויותיה הפנסיוניות. על כן טוען הנאמן, כי הינו מתנגד לבקשת החייבת למתן הפטר במתכונתה הנוכחית.
7. הכנ"ר ציין בתסקירו, כי לאור גילה ומצבה של החייבת, אין מקום לממש את ביתה בגודל של 56 מ"ר, בגין חוב בסך של 126,000 ש"ח, ולהותיר את החייבת חסרת בית, ושעה שמכירת הבית אף לא תתרום, לטענת החייבת, לקבלת דיבידנד גבוה לנושה.