פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
1643-07,1644-07
04/05/2008
|
בפני השופט:
אבי זמיר
|
| - נגד - |
התובע:
1. רוטשטיין אביגדור
2. רוטשטיין רחל
עו"ד ת. יפת
|
הנתבע:
כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א
|
| החלטה |
בפניי שתי בקשות חייבים (בני זוג) למתן צו כינוס והכרזת פשיטת רגל לפי פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה").
המבקש מפרט בבקשתו כי חובותיו ל- 10 נושים עולים כדי 1,367,292 ש"ח; המבקשת מפרטת חובות של 1,782,898 ש"ח ל- 10 נושים. חלק מהחובות חופפים.
הכנ"ר מתנגד לבקשות. הוא מפנה להליך קודם בעניינם של החייבים: פש"ר 1154/02 (בש"א 23721/04); פש"ר 1155/02 (בש"א 23722/04) (להלן: "ההליכים הקודמים") ומפרט כי ההליכים הללו בוטלו בשל ניצולם לרעה על ידי החייבים ואי שיתוף פעולה מצדם. בנסיבות אלה, טוען הכנ"ר, מה גם שחלף פרק זמן לא ארוך מאז הביטול האמור (14.7.05) לא ראויים החייבים לסעד נוסף.
החייבים משיבים לטענה זו באומרם, כי אי ההקפדה בעבר נבעה מחוסר הבנה ובשל היותם לא מיוצגים; לא מדובר בנוכלים או במשתמטים אלא בטעות. החייבים מדגישים את מצוקתם הקשה בנוגע להליכי ההוצל"פ ומבקשים הזדמנות נוספת.
בעקבות הדיון מיום 24.3.08 ביקשתי מהמזכירות לאתר את תיקי ההליכים הקודמים ואלה אכן הובאו עתה לעיוני.
אין חולק כי "אחד השיקולים שיש לבחון מקום בו מתעוררת השאלה אם ליתן צו כינוס נכסים ופשיטת רגל (או לבטל צו כזה לאחר שניתן), נוגע לתום ליבו של החייב, לנסיבות שהובילו ליצירת החוב ולאמצעים שבהם נקט החייב עד הגיעו לבית המשפט" (ע"א 8937/05
תבין נ' הכנ"ר; 22.1.07). כידוע, להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות
, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה היעילה והשווה ביותר, והשניה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות (ראה ע"א 6416/01
בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז(4), 197, 205 - 206 (2003). בהעדר תום לב בהתנהלות החייב בעת יצירת חובותיו ובהליכי פשיטת הרגל, אין הוא זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה (שלמה לוין ואשר גרוניס,
פשיטת רגל, מהדורה שנייה, בעמ' 169). בעת בדיקת הנסיבות שהביאו להסתבכותו הכלכלית של החייב ישקול, בית המשפט, בין היתר, את אופן יצירתם של החובות והאם נהג החייב בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות או שמא נהג בחוסר אכפתיות תוך סיכון כספי הנושים; האם נוצרו החובות בדרכי רמייה והאם נהג החייב מתוך כוונה לברוח מנושיו תוך הסתרת נכסיו או הברחתם והצגת מצגי שווא בפניהם, האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות והאם נמנע החייב מלעשות פעולות מינימליות כדי למנוע את התדרדרותו הכלכלית, לרבות ניצול אפשרויות לקבלת כספים וכיוצ"ב.
שעה שמדובר בהגשת בקשה נוספת לצו כינוס, על המבקש מוטל הנטל להראות שינוי נסיבות שיצדיק זאת. עם זאת, זה לא מכבר נפסק, כי אין זה השיקול היחיד. בע"א 1693/06
תורג'מן נ' הכנ"ר (5.11.07) נדון ערעור של חייב על החלטת בית המשפט המחוזי, שדחה את בקשתו של המערער להכריזו פושט רגל והביא בכך לסיומם של ההליכים. בית המשפט נימק את דחיית הבקשה בכך שהמערער פעל בחוסר תום לב. בין היתר צוינה העובדה שהמערער הורשע בפלילים בגין עבירות לפי חוק מס ערך מוסף, כי נתון זה לא צוין בבקשתו לצו כינוס, כי הוא לא שילם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו וכי לא הגיש דוחות כספיים שחובה הייתה להגישם. בית המשפט העליון מצא שקיימים "שיקולים לכאן ולכאן במקרה דנא", וקבע: "בנסיבות אלה נראה לנו שהדרך הנכונה הינה מתן אפשרות, שלמעשה קיימת תמיד, לפנות בבקשה חדשה לצו כינוס והכרזת פשיטת רגל. בדרך זו יוכל המערער לתקן את דרך התנהלותו, למצער לעניין התשלומים החודשיים שיושתו והגשתם של דוחות כספיים. היה ותוגש בקשה חדשה כאמור תוכל הערכאה הדיונית לשקול מחדש העניין תוך התחשבות, בין השאר, באמור בפסק דין זה".
כאמור, בעניינם של החייבים ננקטו הליכים קודמים. אלו בוטלו, לבקשת הכנ"ר, ביום 14.7.05, מחמת אי עמידה בתשלומים ואי הגשת דו"חות. ההחלטות ניתנו בזמנן,
ללא דיון, אלא בעקבות בקשות הכנ"ר ליתן החלטות בהעדר תגובות החייבים בתיקים. במצב הדברים המתואר, ובחלוף קרוב ל- 3 שנים מאז הביטול, קם לדעתי החריג לפי הלכת
תורג'מן, וראוי ליתן לחייבים הזדמנות "לתקן את דרכיהם", כלשון פסק הדין.
הבקשות מתקבלות. כל הליכי ההוצל"פ נגד החייבים מעוכבים. הכנ"ר יואיל להגיש צווים פורמליים לחתימה תוך 14 יום. אין צו להוצאות.
ניתנה היום כ"ט בניסן, תשס"ח (4 במאי 2008) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
|
אבי זמיר, שופט
בית המשפט המחוזי תל- אביב-יפו
|