החלטה בתיק פש"ר 1381-09

עיינתי בבקשה ובצרופותיה, קשה עד מאד להטיל ספק בכך כי מחצית מדמי השכירות המשולמים על-ידי המשיב בגין השימוש במקרקעין שייכים לחייבת, ואי לכך דינם לעבור לאלתר לידי הנאמן, וכך אני פוסקת .,

די להעיר, אם כי לא די בכך, כי מתגובת המשיב עולה כי יחסיו התנהלו לא רק מול מר סייג, אלא גם מול החייבת עצמה. אף אלמלא היו הדברים כך, הרי שחלה מניי וביה הלכת השיתוף בין בני זוג, שניהלו במשך שנים רבות משק בית משותף, ובכך הופכת החייבת לזכאית לחצי מדמי השכירות.

הלכת השיתוף היא הלכה כללית המתייחסת למכלול המשאבים של בני הזוג ולהכנסותיהם , וראוי להחילה בהתאם לאנשים אשר לכל הדעות הינם אזרחים ישראלים אשר הדין הישראלי חל עליהם, בוודאי לא לפי הדין הירדני שיתכן והוא חל על המקרקעין המצויים ביהודה ושומרון.

אין לי אלא לתהות, האם העלאת טיעון זה חורג מגדר ניסיון לבצע תמרון משפטי גרידא: שמא, יואיל מר סייג ויבהיר, האם החוזה בינו לבין בעל המקרקעין, נחתם בהתאם לדין הירדני או המנדטורי? איזה חלק מיחסיהם המשפטיים, אם בכלל, התנהל או התחשב בדין דנן? ושמא יעשה צעד נוסף ויטען כי הסמכות העניינית שייכת למעשה לבית הדין היושב בעמאן?.

די אם אעיר כי אף האסמכתא שמעלה מר סייג, אינה מועילה. אסמכתא זו קובעת במפורש כי מקום בו קיימת התנגשות דינים, יגבר הדין הישראלי .

אם נגרוס אחרת, נגיע עד מהרה למסקנה כי הלכת השיתוף כלל אינה חלה על ישראלים החיים מעבר לקו הירוק; תוצאה,, שאין צורך להכביר מילים שהיא גובלת באבסורד. דברים אלו יפים מכוח קל וחומר, מקום בו עסקינן בזוג הגר בתוך הקו הירוק , ובוודאי שאין כל מקום להחיל דין ירדני, או מנדטורי, על היחסים ותחולת הלכת השיתוף ביניהם . זאת, כאשר המשיב, שהוא-הוא המחזיק בקרקע שמעבר לקו הירוק, אדיש למעשה לשאלה למי מהם יעביר את דמי השכירות המוסכמת.

אומר אף זאת; מקריאת הטיעונים, הרי שאמנם אין לבית המשפט אלא לברך את מר סייג על הדרך המופלאה בה התאושש מחוליו, די הצורך בכדי להפוך עצמו לצד עצמאי (עד כדי כך שהוא מכנה את החייבת בשם משפחתה האחר, רחל סופר, כמבקש לטשטש את הקשר ביניהם); זאת, בתזמון מקרים שאין ספק שהוא מקרי לחלוטין, בכל הנוגע ליחס בינו לבין פסקי דין שנפסקו לחובתה של בת-זוגו. כך, לאחר שהחייבת עצמה האריכה בתיאורים, כיצד אין בן-זוגה מסוגל לפעולה כלשהי בכוחות עצמו, והיא-היא זו אשר נדרשת לשהות לצידו כמעט עשרים וארבע שעות ביממה.

 
עם זאת, ובמלוא הכבוד הראוי לאותו תזמון, וודאי שאין בו כדי לאפשר התעלמות מסדרי דין, או פתיחה מחדש של עניינים שכבר נדונו והוכרעו. לעומת זאת; ככל שבעלה של החייבת אינו מצוי בהליכי פשיטת רגל, הרי ככזה יש לו זכויות קניין שלא ניתן להתעלם מהן על-אתר; ואי לכך, הרי שבהקשר זה עדיפה עמדת כונס הנכסים הרשמי על עמדת הנאמן.

ייאמר כאן, כי אין אנו עוסקים במימוש הנחלה, ואי לכך אין צורך לדון ולהכריע בשאלות שהעלה מר סייג לגבי ערכה, מכירתה כתפוסה וכיוצא באלו, באשר טענות אלו מקדימות את זמנן.

סוף דבר; דין הבקשה להתקבל בחלקה, במובן זה כי המשיב יעביר מחצית מדמי השכירות לקופת הנאמן. כמו כן, ניתן צו כמבוקש בכל הנוגע להעברת המסמכים ופרטי המידע המבוקשים בסעיף ב' לבקשה.

בנסיבות המקרה, ונוכח העובדה כי המשיב לא התנגד לבקשה; וכי עמדת הנאמן נמצאה נכונה בחלקה, אך לא במלואה, לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות.

ניתנה היום,  א' ניסן תשע"ב, 23 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.