מונחת בפני בקשתם של מנהליה המיוחדים של החייבת רחל סופר סייג, המצויה בהליכי פשיטת רגל; עיקרה של הבקשה הינו בקשה לצו מניעה כללי, אשר יאסור על החייבת לפתוח ולנהל הליכים משפטיים בלא אישור בית המשפט של חדלות פרעון. החייבת מתנגדת לבקשה, וממקדת את עיקר טענותיה בערעור התלוי ועומד בבית הדין האיזורי לעבודה, שעניינו בקשה לבטל פסק-דין בורר אשר קבע חוב עתק של החייבת לעו"ד צברי, המשמש כיום כאחד המנהלים המיוחדים. לשיטת החייבת, המנהלים המיוחדים פועלים בניגוד עניינים מובהק, ומנסים לחסום את דרכה לבירור ענייני של טענותיה.
החלטתי זו ניתנת לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה.
1. עניין לנו בשאלה, הנוגעת לאכיפת דיני חדלות הפרעון על חייבת, אשר לפי הנטען עושה דין לעצמה ומתעלמת מן ההגבלות החלות עליה בשל מצבה המשפטי דהיום. מאידך גיסא, עולה שאלת האיזון בין מגבלות אלו לבין הזכות הבסיסית של חייב, כמוהו ככל מתדיין אחר, לטעון את טענותיו ולקבל את יומו בערכאות.
התערבבו בבקשה באורח בעייתי שני עניינים שונים, שמן הראוי להקפיד ולהבחין ביניהם:
האחד
: השאלה המשפטית הכללית הנוגעת לאורח פתיחת הליכים בידי חייב המצוי בהליכי פשיטת רגל.
האחר
: ההצדקה העניינית להליך הספציפי שנקטה החייבת בבית הדין לעבודה. ראוי לציין כי בנקודה זו קיימת בשלב זה החלטה נקודתית של בית הדין, אשר על-פניו מסרבת לקבל את עמדת המנהלים המיוחדים.
2. אשר לנוגע לשאלה המשפטית הכללית, הרי שבמלוא הכבוד לטענות החייבת, הרי יש בדין עמדה חד-משמעית בעניין זה:
חייב המצוי בהליכי חדלות פרעון אינו רשאי, בשום מקרה ובשום מצב שהו, לפתוח הליכים משפטיים בלא אישור בית המשפט של חדלות פרעון
. זאת, להוציא בקשות והליכים המוגשים לבית המשפט של חדלות פרעון עצמו.
נקודה זו הינה פועל יוצא של ההגבלה המסויימת בכשירותו המשפטית של החייב, בכל הנוגע לפעולה בנכסיו, והדין המורה על ריכוז ענייניו, להוציא מספר חריגים, בפני ערכאה אחת, העוסקת מניה וביה בפשיטת הרגל שלו, ומכירה את תיק פשיטת הרגל כמכלול.
זאת ואף זאת; דין זה קשור אף להבנה של חיי המעשה: תובע סולבנטי עשוי להרתע, בדרך-כלל, מריבוי הליכי סרק ובקשות שאין מאחוריהן ממש, וזאת בין היתר מחשש כי בסופו של יום יושתו עליו הוצאות כבדות. סנקציה אפשרית זו אינה משמעותית, הלכה למעשה, כאשר התובע מצוי בהליכי פשיטת רגל, מקום בו נכסיו מוקנים ממילא לבעלי התפקיד ומיועדים לחלוקה בין נושיו. דבר זה עשוי ליצור אצל החייב מאזן מעוות של עלות-תועלת, אשר יעודד אותו לפזר בקשות בערכאות שונות, תוך יצירת סרבול ועלויות כבדות לצדדים אחרים, וזאת כאשר בסופו של יום, עשויים נושיו (דרך קופת בעלי התפקיד) להתבע לשאת בהוצאות המשפט שהושתו עליו - מצב אשר בבחינת חלק מהחייבים, המצויים ממילא בעימות עם בעל התפקיד, עשוי להחשב כ"שתי ציפורים במכה אחת": הן יכולת להעמיס הוצאות ועלויות על צדדים אחרים להליך, והן שליחת החשבון אחר כבוד, לאחר מעשה, אל בעלי התפקיד והנושים.
3. דין כללי זה אינו משתנה, אף במצב בו בעלי התפקיד עצמם אינם מתאימים או אף מנועים מלדון בתביעה מסויימת, כולל עקב חשש לניגוד עניינים. נוכח חשיבות הדברים, אבהיר:
אין פירושם של דברים כאילו החייב מנוע באורח מוחלט מגישה אל ערכאה אחרת, ומחוייב להתדיין בפני המנהלים המיוחדים אף במצב בו התדיינות כזו הינה בלתי יעילה או יוצרת חשש לעיוות דין; אלא שאף כאן, אין הוא יכול לעשות דין לעצמו. תרופתו של החייב, במצב דברים כזה, הינה
להקדים ולהגיש בקשה לבית המשפט של חדלות פרעון, בה יבקש היתר להגיש תביעה בערכאה אחרת, וזאת תוך פירוט הנימוקים
. אין כל צורך להכביר מילים אודות העובדה, כי טענה כי מנהל מיוחד מצוי בניגוד עניינים אינהרנטי מקום בו חוב לטובתו או לטובת מקורביו עומד במוקד הבקשה, הינה טענה משמעותית ביותר; אלא שלא די בכך בכדי להפוך את ההיתר ל"סעד עצמי", שהחייב נוקט בלא דין ובלא דיין.
זאת ועוד; אישורו המקדים של בית המשפט של חדלות פרעון נדרש, אף במצבים שכאלו, לא רק כדי לוודא כי מדובר אכן במצב של ניגוד עניינים אשר אינו מאפשר התדיינות בפני המנהל המיוחד (וזאת באשר חייבים מסויימים עשויים, לעיתים, לפרש את שאלת ניגוד העניינים באורח מרחיב מדי, בעיקר מקום בו הם מסוכסכים מניה וביה עם בעל התפקיד), אלא גם
כדי להסדיר סוגיות שעניינן נשיאה בסיכונים ובעלויות של ההליך
- כגון, מי ישא בהוצאות המשפט, אם וכאשר יצא החייב מאותה ערכאה אחרת כשידו על התחתונה, ויושתו עליו הוצאות, לעיתים בסכום משמעותי מאד.
4. החייבת לא עמדה בחובה בסיסית.
למען לא תהא התמונה חסרה אעיר; על-פניו נראה כי התנהלות זו של החייבת, המתעלמת מן הדין ומחובתה לבקש אישורים,
לא הצטמצמה אך ורק להליך בעניין ביטול פסק-דין הבורר
(הליך אשר אכן, על-פניו מצוי בו אחד המנהלים המיוחדים לפחות בניגוד עניינים מובהק). החייבת נוקטת דרך זו בהליכים אחרים - לרבות הליכי הוצאה לפועל; נקודה זו מתחדדת, אף נוכח העובדה כי לפחות באחד ההליכים אכן הושתו עליה הוצאות, אשר עשויות להתבע, אם טרם נתבעו בפועל, מקופת המנהלים המיוחדים.
זאת ועוד; התנהלות זו של החייבת חוברת לשורת הפרות חמורות נוספות של דיני פשיטת הרגל - כך למשל, חשש כי היא מוסיפה לנהל עסקים בחו"ל, ובמסגרת זו סירבה ליתן יפוי כח הולם בידי בעלי התפקיד, בכדי שיוכלו להתחקות אחר עסקיה; זאת, בטענות מטענות שונות אשר נמצאות חסרות בסיס בהחלטה שניתנה בעניין זה.
5. עולם, כי בכל הנוגע לסוגיה המשפטית-עקרונית, דין עמדת המנהלים המיוחדים להתקבל. קרי; מן הראוי אכן ליתן צו גורף אשר יאסור על החייבת פתיחה או ניהול של כל הליך,
מלבד הליכים ובקשות בבית משפט זה
, וזאת בלא שתתכבד ותבקש תחילה אישור ספציפי,
לכל הליך והליך
. לעניין זה, וודאי שאין די בטענות כלליות של החייבת כנגד המנהלים המיוחדים, או טענה לקונית שלה כי ההליך הוא "לטובת הנושים" - עניין, אשר הסמכות לשוקלו אינה נתונה לה, אלא למנהלים המיוחדים ולבית המשפט.
6. עתה, מן הראוי לעבור ולדון בשאלה הספציפית יותר הנוגעת להליך המתנהל עתה בפני בית הדין לעבודה, בכל הנוגע לביטול פסק-דינו של הבורר. בלא צורך לקבוע מסמרות בדבר, אומר, כי בניגוד לסוגיה המשפטית-עקרונית, הרי לו היתה החייבת מגישה בקשה כדין לאישור תביעה זו, הרי שאין להכחיש כי באמתחתה כמה וכמה טענות בעלות משקל רב, אשר אין להתעלם מהן.