אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק פש"ר 1381-09

החלטה בתיק פש"ר 1381-09

תאריך פרסום : 06/11/2011 | גרסת הדפסה
פש"ר
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1381-09
08/08/2011
בפני השופט:
ורדה אלשיך - סגנית נשיאה

- נגד -
התובע:
1. עו"ד איתן ארז
2. עו"ד יהונתן צברי

הנתבע:
1. Citibank N.A Tel-Aviv
2. Himalayan Bank Limited
3. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
4. הכונס הרשמי

החלטה

מונחת בפני בקשתם של המנהלים המיוחדים של גב' רחל סופר סייג (להלן: המנהלים המיוחדים והחייבת, בהתאמה) כי אורה ל-Citibank N.A Tel-Aviv (להלן: המשיב או סיטיבנק) להשיב לקופתם סך של מעל 4.8 מיליון ש"ח, אשר הועברו למשיב בעקבות פסק-דין שניתן בתביעה אזרחית על-ידי כב' השופטת אגמון. המנהלים המיוחדים עומדים על בקשה זאת, וזאת חרף העובדה כי בקשת ביטול שהגישו לכב' השופטת אגמון נדחתה, תוך חיובם (ולמעשה, קופת נושי החייבת) בהוצאות משפט.

עניין לנו בתביעה אזרחית שהגיש סיטיבנק כנגד חברת קלאנפורט שבבעלות החייבת, וזאת בנוגע לעסקת אשראי דוקומנטרי לכאורית מול חברה בנפאל. לטענת סיטיבנק, הוברר כי אותה עסקת אשראי דוקומנטרי הייתה נגועה במרמה, באורח אשר הביא להוצאת מיליונים מקופתו שלא כדין.

תביעה זו הוגשה והתבררה בפני כב' השופטת אגמון, ובמסגרתה העידה אף החייבת עצמה. בעקבות היקלעותה של החייבת להליכי פשיטת רגל, עלתה השאלה מה דינה של אותה תביעה, אולם הוחלט כי בסופו של דבר הסכימו המנהלים המיוחדים כי התביעה תמשיך להתנהל באותה ערכאה, וכמו כן הוסכם כי בא-כוחה של החייבת ימשיך לייצגה.

אלא מאי? המנהלים המיוחדים קובלים על כך, כי בסופו של דבר נחתמה בין הצדדים "פשרה", שמשמעותה המעשית היא קבלת התביעה, ובמסגרת זו הועבר סכום המחלוקת - כספי חברת קלאנפורט - לידי המשיב; המנהלים המיוחדים מצביעים על העובדה, כי בין חברת קלאנפורט לחייבת קיימת זהות, לשיטתם עד-כדי הפיכת קלאנפורט לפלטפורמה ריקה מתוכן, ועשיית החייבת בתוכה כחפצה;

המנהלים המיוחדים מצביעים על כך, כי אף סיטיבנק התבסס, בתביעתו, על טענה כי ישותה המשפטית של קלאנפורט ריקה מתוכן ממשי. אי לכך, טענתם המרכזית של המנהלים המיוחדים הינה, כי למעשה עסקינן בכספי החייבת; אמנם, אין הם כופרים בכך כי סיטיבנק היה קורבן של תרמית, ובאורח עקרוני הכספים מגיעים לו; אלא שלשיטתם, אין הוא שונה מנושיה האחרים של החייבת. החוב כלפיו הוא חוב עבר, ואי לכך העברת הכספים ישירות לקופתו משמעותה אינה אלא העדפת נושים. עוד טוענים המנהלים המיוחדים כי הסכמתם להמשך התביעה, אין לפרשה כהסכמה לפשרה לפיה תתקבל התביעה במלואה או כמעט במלואה.

המשיב מתנגד בתוקף לבקשה, ומצביע על העובדה כי טענות דומות הועלו ונדחו בידי כב' השופטת אגמון; כמו כן, מצביע המשיב על העובדה כי תלוי ועומד אף ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט העליון, באורח ההופך את הבקשה הנוכחית לכפל-התדיינות. לגופם של דברים, מצביע המשיב על העובדה, כי הבקשה מנוגדת לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת; וכי לאורו של עקרון זה, נטילת כספי קלאנפורט אינה יכולה להיחשב להעדפת נושים.

עיינתי בתגובות הצדדים וכן בתגובת כונס הנכסים הרשמי, ולאחר זאת ניתנת החלטתי.

1.         עניין לנו בשאלה משפטית, שעניינה תחימת גבולה של תופעת "העדפת הנושים" בדיני חדלות הפירעון, וזאת על רקע מושכלות יסוד של דיני החברות. כך, על רקע התנהלות של חייבת פושטת רגל, לפני ואחרי קריסתה - אשר חומרתה הינה ככל הנראה אחת הנקודות היחידות אשר הצדדים אינם חלוקים בעניינה. חייבת, אשר נקודת המוצא של החלטתי זו, הינה כי ערכאה אזרחית אשר דנה בתיק ושמעה ראיות חיוותה דעתה - ובעקיפין הכריעה כי היא אחראית לתרמית בעסקת אשראי דוקומנטרי (ואין נפקא מינה אם בכובעה האישי או תחת חסות חברה הנשלטת לחלוטין על ידה), ואי לכך נתקבלה "פשרה" שמשמעה למעשה קבלת תביעת סיטי בנק במלואה; חייבת, אשר זה לא מכבר - בבקשה אחרת בתיק פשיטת הרגל הנדון לפני, סירבה וממשיכה לסרב ליתן ייפוי כוח בינלאומי לבדיקת עסקיה בחו"ל, כשהיא טוענת כי הדבר "יפגע במוניטין העסקי שלה" (!!); כל זאת, בעודה מצויה בהליכי פשיטת רגל, וחל עליה איסור גורף לנהל עסקים בלא אישור בעלי התפקיד; ובלא כל צורך להאריך מילים על טיבו של אותו "מוניטין עסקי", כפי שנדון בפני כב' השופטת אגמון.

2.         הנקודה הראשונה בה יש לדון, בנסיבות המקרה, הינה דיונית במהותה, ועניינה מרחב הסמכות ושיקול הדעת שהותירה הסכמת המנהלים המיוחדים לבא-כוחה של החייבת באותו הליך. לכאורה, יש ממש בטענת המנהלים המיוחדים, כי כאשר בעל-תפקיד מסמיך פרקליט להמשיך ולייצג בערכאה אזרחית את החייבת (ולמעשה את קופת הנושים), הרי הכוונה הינה שיעשה כל שלאל ידו, כדי להדוף את תובענת הצד שכנגד, ובוודאי לא יסכים כלאחר- יד לקבלתה.

            יוצא, כי במצב דברים רגיל יתכן מאד והיה ממש בטענה כי הסכמה ל"פשרה" שמהותה קבלת תביעת הצד שכנגד במלואה, חורגת מאותו "מנדט" שניתן לפרקליט המייצג, ובלא הסכמת בעלי התפקיד אין היא יכולה לעמוד. במצב דברים כזה, אין ספק כי חובתו של בעל התפקיד הינה להגיש בקשה לביטול ההחלטה, ולעשות כל הכול בכדי שתתקבל, כולל פניה לבית המשפט של חדלות פירעון. לעניין זה, למותר להזכיר את תרומתן האפשרית של "פשרות", שמשמעותן קבלה מלאה או כמעט מלאה של תביעות לתפיחת מצבת החובות של החייב, ולעיוות החלוקה בין נושיו (לעניין זה, ראה למשל תיק הקפאת ההליכים של עיריית טייבה, והסוגיות שעלו לדיון במסגרתו).

            זאת ועוד; במידה וכנגד החייב ניתן פסק-דין שכזה, נשוא פשרה תמוהה, יכולים בעלי התפקיד ולעיתים אף חייבים "להציץ אל מאחורי הפרגוד" של פסק הדין ולהימנע מלכבד תביעת חוב המוגשת על-בסיסו.

            אלא מאי? נסיבות המקרה דנן שונות; לשם הבהרת הבדל זה, דומה כי די לעיין בהחלטתה המפורטת של כב' השופטת אגמון, שדחתה את בקשת הביטול שהגישו המנהלים המיוחדים. בעניין זה (וזהו העיקר לטעמי) הבהירה כב' השופטת אגמון כי אותה "פשרה" בה הסתיים התיק, אינה פשרה שהציעה או יזמה גב' סייג, אלא תוצאה של אמירות מפורשת של בית המשפט, לאחר שמיעת הראיות, כי התביעה מוצדקת ובכוונתו לקבלה .

            יוצא, כי להבדיל מאותן "פשרות" תמוהות שנדונו בעניינה של עיריית טייבה, הרי במקרה הנוכחי אין מדובר אלא במעין הסכמה לחסוך מבית המשפט האזרחי את כתיבת פסק-הדין והנמקתו (ושמא, אגב כך, לחסוך בהוצאות משפט). זאת, לאחר שכב' השופטת אגמון הבהירה לצדדים הבהר- היטב מהי התרשמותה מן התיק והראיות, ומה בכוונתה לפסוק.

3.         יוצא, כי בעניין זה , הרי שאף אם היה נקבע כי הפשרה בטלה ומבוטלת בגין חוסר סמכות, הרי "ממה נפשך"; כל שהייתה החלטה כזו גורמת הינה הטרחתו של בית המשפט האזרחי לכתוב את אותה החלטה עצמה, ולהגיע לאותה תוצאה הידועה לצדדים כבר כעת; זאת, אף אם באורח מפורט ומנומק יותר.

            די בכך, למעשה, כדי לדחות את טענת הסמכות המרומזת שמעלים המנהלים המיוחדים. מרגע בו הסכימו (ועל כך אין מחלוקת) להמשך את ההתדיינות בערכאה האזרחית,  אין הם יכולים להלין על תוצאות אותו "מנדט", אשר בסופו הגיעה כב' השופטת אגמון לאותן מסקנות אליהן הגיעה - ואשר בית משפט זה וודאי שאינו ערכאת ערעור על הדרך בה התרשמה מן הראיות. נקודה זה מקבלת אף משנה תוקף לאור העובדה, כי ספק גדול בעיני עד כמה מסיגים המנהלים המיוחדים על קביעותיה של כב' השופטת אגמון לגופה; זאת, באשר ספק גדול אם מתכוון מי מהם לשמש "מליץ יושר" לחייבת, ולטעון כי לא ביצעה את אותם מעללים חמורים המיוחסים לה.

4.         נקודה נוספת שראוי להתייחס אליה, בקצרה, נוגעת להחלטתי בבקשה 9 בתיק פשיטת הרגל של הגב' סופר-סייג. במלוא הכבוד הראוי, ספק גדול אם ניתן להסיק מאותה החלטה את המסקנות מרחיקות הלכת שמבקשים המנהלים המיוחדים כי אסיק עתה, ובוודאי שאין בו סתירה חזיתית להחלטת כב' השופטת אגמון. החלטתי בבקשה 9 עוסקת, כל-כולה, בכספים הנוגעים לחברת מצפה ארסוף, וכל ההנמקות נשוא החלטה זו עוסקות באותו עניין. אי לכך, אין נפקא מינה אם אותו בנק שהחזיק בכספים, החזיק בו-זמנית גם בכספים שעניינם תביעת סיטי בנק. עיקר ההכרעה עסק - ודחה - את דרישתו של בנק דיסקונט להוסיף ולהחזיק ביתרת כספי מימוש מעבר לתשלום החוב המובטח לטובתו הוא, וזאת בשל "חשש" כי תביעת סיטיבנק תחשוף אותו לתביעות נוספות, הא ותו-לא. אף אם ניתן - מן הבחינה המילולית - לפרש אי-אלו חלקים בהחלטה כמתייחסים לכל הכספים שבידי בנק דיסקונט הקשורים לחייבת ולסובביה, בלא הבחנה בעניין מקורם, הרי פרשנות זו הינה מלאכותית, ובוודאי שאין בה כדי להפוך את החלטתי בבקשה 9 ל"מעשה בי דין" בעניין שכלל לא התכוונה לדון בו; זאת, אף באורח שהיה יוצר כפל התדיינות בין בקשה זו לבין העניין שנדון בפני כב' השופטת אגמון. אי לכך, הרי אף דינה של טענה זו להדחות.

5.         משהגענו לכאן, לא נותרנו אלא עם "ליבה המשפטי" של הבעיה.

            אין ספק, ובנקודה זו מוכנה אני (בלא צורך לקבוע תשתית עובדתית חלוטה) לקבוע כי יש ממש בטענות המנהלים המיוחדים בכל הנוגע ל"טיבה" של חברת קלאנפורט; לעניין זה, יש ממש בטענה כי אף המשיב העלה טענות דומות מאד בעת התביעה, כאשר מכאן ומכאן משתמעת אותה האשמה כלפי החייבת - קרי, כי מדובר לכאורה ב"חברת קש" חסרת כל מהות עצמאית אשר ניהלה החייבת, זאת בנסיבות ותוך התנהלות אשר חשודות כנגועות במרמה. נקודה העולה היטב, אף אם בעקיפין, אף מהתרשמותה של כב' השופטת אגמון בעניין אותה עסקת אשראי דוקומנטרי ממנה יצא סיטיבנק כשידיו על ראשו.
אלא מאי? טענות - אף אם מבוססות לכאורה - כנגד מהותה של חברת קלאנפורט, אין בהן בכדי לאיין מראש את ישותה המשפטית הנפרדת של חברה זו. בעניין זה, הפכו המנהלים המיוחדים, הלכה למעשה את היוצרות: המנהלים המיוחדים מבקשים, למעשה, להתעלם בדיעבד מישותה המשפטית של קלאנפורט; זאת, תחת להגיש, מבעוד מועד, בקשה להרמת מסך (או כל סעד רלוונטי אחר המוכר בדין), אשר יתבסס על אותן טענות עצמן, ואשר תוצאתה עשויה הייתה, לו התקבלה, להביא לאיונו של מסך ההתאגדות בין גב' סופר-סייג לבין החברה שבבעלותה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ