החלטה בתיק פש"ר 1364-06

1. בפניי בקשת הנאמן לכפות על החייב, באמצעות מאסרו, לשלם לקופת הפש"ר כספי חוב פיגורים וכן לחייבו לשלם לקופת הפש"ר כספי ירושה שקיבל בפולין, אשר הוברחו על ידו.

2. החייב טען להגנתו כי לא נותרו בידיו כספים כלשהם שכן כל מה שקיבל באמצעות מכירת הנכס בפולין, שולם לנושיו.

3. הבקשה נדונה בישיבת יום 24.6.2012. בסיום הישיבה הוריתי לחייב למסור לנאמן תצהיר ערוך כדין ובו יפרט באופן מדוייק כמה שילם לכל נושה, מתי שילם ומהי זהותו של אותו נושה. הוספתי וציינתי כי ככל שלא ימסר תצהיר כאמור, לא יהיה מנוס מן המסקנה כי החייב אכן מסתיר כספים וכי בנסיבות אלה יהיה אכן טעם להורות על מאסרו. כמו כן הוריתי לחייב לתמוך את התצהיר באסמכתאות ואם אין אסמכתאות, לפרט מדוע.

4. בעקבות החלטתי האמורה הגיש החייב תצהיר ובו פירט תשלומים שונים ששילם לנושיו. לדברי החייב, מכירת חלקו בדירה בפולין הניבה לו סך של 130,000 דולר. סכום זה חולק בין נושיו ונושי אשתו כמפורט בטבלה שערך החייב. החייב הוסיף וציין כי יתרת הכסף שלא שולמה לנושים שימשה אותו לצרכי מחיה. לדבריו, אין ברשותו כספים כלשהם מהם יוכל לשלם את חוב הפיגורים.

5. הנאמן הגיב על תצהירו של החייב וטען כי אף אם שולמו על ידי החייב התשלומים הנטענים על ידו (ולא הוצגו אסמכתאות לכל התשלומים), הרי שמכירת הנכס בפולין הניבה לחייב סכום של 152,000 דולר לכל הפחות, בעוד שהחייב פירט תשלומים ששילם בסכום כולל של כ- 99,000 דולר. מכאן שנותר בידי החייב סך של 53,000 דולר לגביו לא מסר כל דיווח.

6. למרות שהתבקשה תגובתו של החייב על פי החלטת השופטת ת' אברהמי מיום 20.10.2012, הרי שתגובה כזו לא הוגשה עד היום.

7. חרף העדר תגובה מצידו של החייב, לא שוכנעתי כי לעת הזו נותרו בידי החייב כספים שמקורם בנכס שנמכר בפולין. טעמו של דבר הוא שהחייב טען, וטענתו לא נסתרה, כי רעייתו זכאית למחצית מהכספים שהתקבלו ממכירת הנכס בפולין, מכח חזקת השיתוף. מכאן שמתוך סך של 152,000 דולר, זכאית לכאורה רעייתו של החייב לסך של 76,000 דולר. יוצא איפוא שבידי החייב נותר סך של 76,000 דולר בלבד. הוצאותיו המדווחות של החייב עמדו על סך של כ- 99,000 דולר, ומכאן שלכאורה, לא נותרו כיום בידו כספים כלשהם בגין הנכס בפולין.

8. הנאמן טוען כי החייב לא דיווח בעת פתיחת ההליך על נושים מהשוק האפור, ולכן יש לדחות את טענתו כי שילם תשלומים לנושים כאמור. אינני מקבל טענה זו. למרבה הצער, כאשר עסקינן בנושים מהשוק האפור, לא תמיד נוהגים חייבים לדווח עליהם במסגרת הליך הפש"ר שכן נושים כאלה נוהגים לעתים לנקוט הליכי גביה שלא באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, וממילא, צו עיכוב ההליכים איננו מונע מהם לנקוט בהליכי גביה.

9. בנסיבות אלה, וחרף העובדה שלא כל ההוצאות עליהן דיווח החייב נתמכו באסמכתאות, והחייב לא מסר את מלוא הפירוט הנדרש, לא ניתן לקבוע כי נותרו בידי החייב כספים שניתן לגבות ממנו. בהחלטתי מיום 24.6.2012 ציינתי כי הסמכות להורות על מאסרו של חייב לפי ס' 179 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם- 1980, נועדה לגבות סכומי כסף שהחייב מסתיר מנושיו. אין תכליתה של סמכות זו להעניש את החייב בגין חוסר תום ליבו.

10. אשר על כן, אין מקום להורות על מאסרו של החייב. אין גם מקום לחייבו להשיב לקופת הפש"ר את הסכומים שהבריח מנושיו. לענין זה כבר קבעתי בהחלטתי מיום 20.5.2012 כי אם הכסף שהוברח איננו מצוי ברשותו של החייב, לא יינתן צו המחייבו להשיב את הכסף, שהרי מדובר בחייב בהליך פש"ר ולא בנתבע רגיל. הסנקציה הראויה בגין הברחת נכסי החייב היא ביטול הליכי הפש"ר שיזם החייב (אין המדובר בהליך פש"ר שיזם נושה). ממילא, יעמדו חובותיו המקוריים לפרעון מיידי ונושיו יוכלו לנקוט מכאן ואילך בכל הליך משפטי שהם מוצאים לנכון לשם גביית חובותיו של החייב כלפיהם. אין איפוא טעם בפסק דין כספי נגד החייב לטובת קופת פש"ר שתפוזר עם ביטול ההליך, שהרי פסק דין כזה ייצור כפל חובות באופן מלאכותי- לצד חובותיו המקוריים של החייב, יצוץ לפתע פתאום חוב חדש שאיננו אלא מיחזור של חובות העבר שלו.

11. יחד עם זאת, כפי שציינתי בעבר, יש מקום להורות על ביטולו של הליך הפש"ר שיזם החייב, לנוכח התנהגותו חסרת תום הלב בהליך. החייב הפר את צו התשלומים באופן שיטתי ושילם עד היום חמישה תשלומים חודשיים בלבד, למרות שהוא מצוי בהליך הפש"ר מזה שש שנים. בנוסף, החייב הבריח את הנכס בפולין מידי נושיו, מכר אותו בלא ליידע את הנאמן והכנ"ר, וחילק את התמורה לנושים כאלה ואחרים מחוץ להליך הפש"ר. החייב ניצל לרעה את הליך הפש"ר ואיננו ראוי ליהנות מהגנתו. זאת ועוד, כפי שציינתי בהחלטה מיום 24.6.2012, הנאמן רשאי למצות את ההליכים נגד החייב בגין עבירות פליליות שביצע לכאורה במסגרת הברחת הנכסים אגב הליך הפש"ר.

12. אשר על כן, אני מורה על ביטול הליך הפש"ר. צו עיכוב היציאה מן הארץ יבוטל בעוד 90 יום. החייב ישלם לנאמן הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.

13. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ג, 13 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.