1. לפניי ערעור על החלטת הנאמנת מיום 1.8.13, לפיה דחתה את תביעת החוב שהגיש המערער (הנושה).
2. מהעובדות עולה, כי ביום 29.7.12 הגיש המערער תביעת חוב נגד החייב ויחד איתה הגיש גם בקשה למתן ארכה להגשת תביעת החוב, למרות שהמערער סבור כי התביעה הוגשה במועד, אך מטעמי זהירות הגיש גם בקשה למתן ארכה.
3. צו כינוס הנכסים פורסם ברשומות ביום 7.9.11. המערער נפטר ביום 12.2.12, עוד טרם חלפו שישה חודשים ממועד פרסום צו הכינוס ברשומות.
4. ביום 28.6.12 ניתן צו קיום צוואה וביום 29.7.12 הוגשה תביעת החוב. המערער סבור אפוא, כי תביעת החוב הוגשה במועד, ולחילופין, כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה, הואיל והיו תלויים ועומדים הליכים משפטיים אותם ניהל המערער נגד החייב. הליכים משפטיים אלה התנהלו במשך כ-10 שנים וגם לאחר מתן צו הכינוס המשיך המערער לנהל הליכים נגד החייב, לרבות הליכים במסגרת תיק הוצאה לפועל, כפי שיפורט להלן.
5. המערער טוען, כי מדובר בתביעת חוב המתבססת על פסק דין חלוט שניתן לטובת המערער כנגד החייב בבית המשפט המחוזי בירושלים. פסק הדין ניתן בעקבות תביעה שהתנהלה כנגד החייב ואחיו דוד לוי. פסק הדין חייב את החייב ואחיו לשלם למערער סכום של כ-10 מיליון ש"ח נכון למועד הגשת תביעת החוב. מדובר בסכסוך בין המערער, החייב ודוד לוי שנבע משותפות שהייתה בין השלושה בעסק של מאפייה. במשך שנים ניהל המערער נגד החייב הליכי גבייה במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, כאשר ברקע עמדו חובות שונים של החייב ודוד לוי גם כלפי מס הכנסה. החל משנת 2005 התנהל משא ומתן עם רשויות המס ובשנת 2011 הושגה הסכמה מסוימת עם פקיד השומה ובמסגרת זו נסללה הדרך להשגת הסדר בין החייב ודוד לוי לרשויות המס. בעניין זה טיפל עו"ד טיכו, המייצג את המערער במסגרת תפקידו ככונס נכסים בתיק ההוצאה לפועל. לאחר שהתגבש ההסדר נפתחו הליכי פשיטת הרגל הנוכחיים נגד החייב ובסופו של דבר עולה, כי ההסכם עם רשויות המס לא הבשיל עקב כך.
6. ביום 5.7.12 התקיים דיון בנושא הקשור לתיק ההוצאה לפועל ולחוב כלפי רשויות המס. בא כוח המערער טוען, כי באותו דיון נאמר לו אגב אורחא על ידי הנאמנת בתיק זה, שלא הוגשה תביעת חוב על ידי המערער. תביעת החוב הוגשה ביום 29.7.12. ביום 3.7.13 הוכרז החייב כפושט רגל. ביום 8.7.13 נדחתה תביעת החוב על ידי הנאמנת.
7. המערער מפרט בערעורו מספר טעמים שיש בכל אחד מהם, לטענתו, להצדיק את קבלת תביעת החוב.
8. המערער טוען, כי הנושה נפטר בטרם חלף המועד להגשת תביעות החוב ועל כן מאותו מועד לא יהיה ראוי למנות את הזמן שחלף עד להגשת תביעת החוב, שכן היה צורך בקבלת צו ירושה או צו קיום צוואה כדי שניתן יהיה לטעון בשם עזבון המנוח. צו קיום הצוואה ניתן ביום 28.6.12 ואילו תביעת החוב הוגשה ביום 29.7.12, היינו לאחר כחודש ימים. טוען המערער, כי צירוף התקופות מלמד כי לא היה איחור כלשהו, שכן לשיטתו, כאמור, אין למנות את התקופה מיום הפטירה ועד ליום קבלת צו קיום הצוואה. לעניין זה מקובלת עלי עמדת המערער, כי מניין התקופה הקבועה בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל מתחיל מיום פרסום צו הכינוס ברשומות, היינו ביום 7.9.11, ואין כל משמעות לטענה כי נושה ידע על מתן צו הכינוס עוד לפני מועד זה. יתר על כן, יש לראות בטענה שמעלה המערער לעניין עצירת מרוץ מניין הימים כטענה בעלת משקל רב, שכן בכל אותה עת שבין פטירת המנוח ועד לקבלת צו קיום צוואה למעשה לא היה ניתן להגיש הליכים משפטיים או בקשות בשם העזבון טרם נקבעו היורשים. עוד יש להעיר, כי גם אם עו"ד טיכו מונה ככונס נכסים בלשכת ההוצאה לפועל, לצורך גביית החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, או לצורך פעולות משפטיות אחרות, אין מינוי זה או תפקיד זה מסמיכו להגיש תביעת חוב או הליכים משפטיים בשמו של אדם שנפטר טרם ניתן צו קיום צוואה.
9. במסגרת זו סבורני, כי שיקול מרכזי בענייננו הוא נושא תום הלב. אין ספק, כי כל הצדדים המעורבים בדבר היו מודעים לקיומו של פסק הדין וכן למערכת היחסים המיוחדת שהייתה בין המערער לבין החייב ולאח דוד לוי. במסגרת זו כולם היו מודעים להליכים שהתנהלו בלשכת ההוצאה לפועל וכן לניסיונות המרובים להגיע להסדר בפרט עם רשויות המס. לפיכך, גם אם היה איחור קל בהגשת תביעת החוב, הדבר נעשה בתום לב שעה שברור לכל שהמערער לא זנח את תביעת החוב.
10. אחד השיקולים שיש להביא בחשבון בעניין קבלת תביעת חוב שהוגשה באיחור הוא בחינת התקדמות ההליך בתיק פשיטת הרגל והפגיעה בנושים אחרים שהגישו תביעות חוב. סבורני, כי בשלב בו אנו נמצאים לא עולה כי קבלת תביעת החוב תביא לפגיעה חמורה ביתר הנושים, שכן מדובר בתביעת חוב שהייתה ידועה ומוכרת לכל המעורבים, ניתנו מספר החלטות בהליך הפש"ר שנגעו, בין היתר, לחוב כלפי רשויות המס ועניינים אחרים, כאשר במרבית ההחלטות עמדו ברקע היחסים שבין האחים וכן תביעת החוב שיש בעניין זה למערער. יש לזכור, כי במידה שלא תוכר תביעת החוב, ייגרם למערער במקרה זה נזק אדיר הואיל וצפוי להינתן הפטר לחייב בסופו של ההליך. סבורני כי בנתונים שהובאו לעיל, לא יהא זה ראוי לנקוט כלפי המערער גישה דווקנית מבלי לבחון את העובדות לעומקן. בהקשר זה ראוי להפנות לפסק הדין בעניין מלונות רותם, שהתווה את הכללים לעניין מתן הארכת מועד להגשת תביעות חוב, ונראה כי הדברים שנאמרו שם יפים גם לענייננו (רע"א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה עיריית ירושלים ואח' נ' א.ר. מלונות רותם בע"מ ואח', תק-על 2012(3) 7187).
11. בהקשר לכללים שהותוו בפרשת מלונות רותם הנ"ל, ראוי להדגיש כי המערער לא התעלם מהליכי פשיטת הרגל, לא זנח את טענותיו כלפי החייב והוא נקט בהליכים שונים כפי שפורטו לעיל. כמו כן, יש להביא בחשבון את העובדה שהמערער נפטר והיה צורך בקבלת צו קיום צוואה. עניינים אלה מלמדים כי אין מדובר בנושה שזנח את תביעתו והתעורר רק לאחר חלוף זמן רב.
12. יתר על כן, מקובלת עלי טענת המערער כי עיקר עניינו היה בנושא הסדר חוב כלפי רשויות המס, והוא המתין להכרעת בית המשפט בסוגיה זו. גם מכך ניתן ללמוד כי המערער מעולם לא מחל על חובו של החייב כלפיו, והוא למעשה היה פעיל בעניין חוב זה אם כי מתוך מצב נתון, כפי שפורט לעיל, לא היה יכול להגיש את תביעת החוב אלא לאחר שיינתן צו קיום צוואה.
13. במסגרת החלטה זו אינני מתעלם מטענת הנאמנת, כי צו הכינוס ניתן כבר ביום 7.7.11 והדבר נודע סמוך לאחר מכן לבא כוח המערער, זאת במסגרת הדיונים שהיו בתיק ההוצאה לפועל, וכי לכל המאוחר הדבר נודע לבא כוח המערער ביום 26.7.11. יחד עם זאת, כאמור, מדובר בנושה שנפטר לאחר מכן. כמן כן, אין מחלוקת כי הנושה היה פסול דין או מטופל על ידי אפוטרופוסים שנים קודם לכן. הנאמנת סבורה כי יש לראות עניין זה לחובתו של המערער, שכן לטעמה מי שקיבל החלטות עבורו היה אמור להגיש את תביעת החוב במועד. לטעמי, מדובר בטענה שיתכן שהיא נוגעת למישור המעשי, אולם אינה עולה בקנה אחד עם הפן המשפטי, היינו: העובדה שמדובר בעזבון של נושה, ולא ניתן היה להגיש את תביעת החוב בשם העזבון קודם לקבלת צו קיום הצוואה.
14. סופו של דבר, סבורני כי אף אם תביעת החוב הוגשה באיחור מסוים, מדובר באיחור קל המצדיק מתן ארכה להגשת תביעת החוב נוכח הטעמים המיוחדים שפורטו לעיל. אינני סבור כי זהו המקרה בו ראוי להקשות על הנושה ולנקוט עמו גישה מחמירה.
15. לאור כל האמור, אני מקבל את הערעור במובן זה, שיש לראותו כאילו הוגש במועד ועל כן אני מורה לנאמנת להכריע בתביעת החוב.
ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
הורד קובץ
לרכישה
הזדהה
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
| הודעה |
Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.
|