1.ריקושט 3000 בע"מ (להלן: "
המבקשת" או "
ריקושט") פנתה לבית משפט זה בבקשה כי יורה לנאמנים של המשביר לצרכן ישראל בע"מ (להלן: "
המשביר") להעביר לידיה סך של 1,277,478 ש"ח המוחזק על-ידם בנאמנות עבורה. כן מתבקש צו שיצהיר, כי סכום זה מוחזק על-ידי המשביר בנאמנות ו/או בשליחות ו/או כשומר עבור המבקשת והיא זכאית לקבלו בקדימות לכל נושי המשביר, בהם בנק הפועלים בע"מ (להלן: "
בנק הפועלים") ובנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "
בנק לאומי").
המשיבים לבקשה הם הנאמנים, אשר ניהלו את החברה במהלך תקופת הקפאת ההליכים עד למינויים של המפרקים הזמניים.
2.המבקשת היא מפעילת רשת חנויות ארצית בהן נמכרים מוצרים וציוד לחיילים, מטיילים ומחנאות. בינה ובין המשביר נכרת הסכם לפיו, תפעיל המבקשת מחלקות שונות בחנויות המשביר, בהן תמכור את מוצריה בשיטת "חנות בתוך חנות". התמורה שנתקבלה בגין המוצרים שנמכרו, שולמה בקופות המשביר. מה מעמדם של הכספים שנתקבלו בקופות? - זו השאלה העומדת בפני. הכספים שבמחלוקת הינם תמורת מכירות מוצרי המבקשת בגין התקופה שמיום 1.8.02 ועד ליום 3.11.02 - מועד כניסתה של המשביר להקפאת ההליכים.
טענות הצדדים
3. המבקשת טוענת כי הכספים שנתקבלו בידי המשביר ומצויים בידה אינם אלא כספיה ומכאן שיש להשיב לה אותם. טענה זו נסמכת על הסכמים שנכרתו בינה ובין המשביר ביום 28.2.02 ו- 21.10.02. לטענת המבקשת, היא הפעילה את מחלקות המכירה של מוצריה ברשת חנויות המשביר באופן עצמאי באמצעות עובדיה, כאשר הבעלות במוצרים נותרה כל העת בידה. במסגרת ההתקשרות, הוסכם כי המשביר תעניק למבקשת שירותי קופה וגבייה ותעביר לה את תמורת המכירה של מוצרי ריקושט, בניכוי עמלה, על בסיס שוטף + 22 יום, ובהתאם להסכמה זו נהגו הצדדים. המבקשת טוענת, כי מהסכמות אלה עולה שהמשביר שימשה "כצינור" להעברת הכספים למבקשת, מבלי שתהיה לה כל זכות בהם. מכאן, שהחזקתם של הנאמנים בכספים אלה היא החזקה בנאמנות עבור המבקשת, ו/או כשלוח ו/או כשומר עבורה. בהקשר זה מבקשת ריקושט להקיש גזרה שווה מהסכמים שערכה המשביר עם זכיינים נוספים שהפעילו מחלקות מכירה בחנויותיה. על-פי הנטען, תנאי ההתקשרות של המשביר עם קוראל תכשיטי איכות (1994) בע"מ ואומטיים הפצה בע"מ, היו דומים לאלה של המבקשות. לפיכך, משאישרה המשביר לזכיינים אלה במכתב מ- 10/02 כי התמורה ממכירת מוצריהם מוחזקת על-ידי המשביר בנאמנות עבורם, הרי שיש להחיל דין דומה גם על התמורה ממכירת מוצרי ריקושט.
4.בהתייחס לעסקאות המכירה שבוצעו באמצעות כרטיסי אשראי, טענה המבקשת כי אין לבנק הפועלים או לבנק לאומי, הטוענים לשעבוד ו/או להמחאות זכות בכספים המגיעים למשביר מחברות כרטיסי האשראי השונות, כל עדיפות על פניה. לטענת המבקשת, מאחר וכספי תמורת המכירה שייכים לה, הרי שאין המשביר יכולה לשעבד או להמחות זכויות שאינן בבעלותה. מכאן, שאין בשעבודים או בהמחאות הזכות, להם טוענים הבנקים, כדי להועיל להם. בהקשר זה מציינת המבקשת את הוראת סעיף 2(א) לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט לפיה אין בהמחאת הזכות כדי לשנות את הזכות או תנאיה. זאת ועוד, כבעלת זכויות במוצרים שנמכרו, ובעקבות כך בכספי תמורת המכירה, רשאית המבקשת לעקוב אחר הנכס שבנאמנות, אפילו אם נכס זה התערבב עם נכסים אחרים של הנאמן. עוד טוענת המבקשת, כי הבנקים ידעו ו/או היו צריכים לדעת כי תמורת המכירה מוחזקת על-ידי המשביר בנאמנות עבור המבקשת ו/או כשלוח ו/או כשומר. מכאן, שאינם תמי לב ואינם יכולים להיבנות מהשעבודים ו/או המחאות הזכות שנוצרו לטובתם. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי השעבודים והמחאות הזכות הינם בבחינת העדפת מרמה, שכן נוצרו בעת שהמשביר הייתה חדלת פרעון ומתוך כוונה פסולה להעדיף את הבנקים כנושים. לבסוף, מציינת המבקשת כי גם אם לבנקים עדיפות על פניה, הרי שעדיפות זו חלה רק לגבי כספי המכירות שנתבצעו בכרטיסי אשראי, ויש להכיר בכך שהכספים מהמכירות שנתבצעו באמצעים אחרים מוחזקים על-ידי המשביר בנאמנות עבור ריקושט. עוד נטען בהקשר זה, כי גם אם לבנקים יש עדיפות על פני המבקשת, הרי שלזו האחרונה עדיפות, לגבי מלוא הסכום המבוקש, על פני כל יתר הנושים של המשביר, לרבות נושים בדין קדימה.
התגובות לבקשה
5.הנאמנים דוחים את טענות המבקשת. במישור הדיוני טוענים הנאמנים, כי הבקשה לוקה בשיהוי רב והדבר מעיד שהמבקשת עצמה לא סברה שתקבולי המכירה מוחזקים בנאמנות על-ידי המשביר. לטענתם הסכם ההתקשרות בין המשביר לבין ריקושט, לא יצר למבקשת כל מעמד מיוחד ביחס לכספים בגין מכירת מוצריה. הנאמנים טוענים, כי עיון בהסכם ההתקשרות, מעלה כי לא נוצרו כל יחסי נאמנות בין הצדדים לפיהם תחזיק המשביר בנאמנות את הכספים בגין מכירת המוצרים. בכך תומכים כל הטעמים הבאים: ההסכם אינו מגדיר את יחסי הצדדים כיחסי נאמנות. אין קשר ישיר בין התקבולים שנתקבלו בפועל על-ידי המשביר בגין מכירת המוצרים, ובין הכספים שזו שילמה לריקושט מדי חודש. בפועל ההתחשבנות בין הצדדים לא הייתה מבוססת רק על מחירי המכירה, אלא הייתה פרי של חלוקת רווחים מפעילות המכירה.
6.זאת ועוד, גם העובדה שלעיתים המשביר קיבלה את התקבולים מחברות כרטיסי האשראי לאחר ששילמה למבקשת את תמורת המכירה, וזאת מקום שבו המכירה נעשתה במספר תשלומים, אף היא מצביעה על כך שאין קשר ישיר בין תקבולי המכירה לסכומים ששולמו למבקשת. לפיכך, לא ניתן לומר כי המשביר שימשה צינור להעברת כספי התמורה למבקשת, וכי כספים אלה הוחזקו על-ידה בנאמנות. מאחר ומרבית התקבולים נגבו על-ידי צדדים שלישיים - חברות האשראי, הרי שלא ניתן להתייחס לתקבולי המכירות כנכסים המוחזקים על-ידי המשביר בנאמנות. זאת ועוד, במסגרת מערכת היחסים שבין הצדדים נטלה על עצמה המשביר סיכונים שונים, והדבר מלמד כי הצדדים לא התכוונו ליצור יחסי נאמנות - שכן, באלה הנאמן אינו נוטה ליטול על עצמו סיכונים. בהקשר זה מציינים הנאמנים, כי המשביר הייתה מחוייבת להעביר למבקשת את תקבולי המכירה, גם כאשר העסקה נתבצעה באמצעות שיק שלא כובד. עוד מוסיפים הנאמנים, כי גם זכאותה של המשביר לקבל את רווחי המימון, הנוצרים שעה שהמכירה נעשית במזומן, ונובעים מפער הזמנים בין מועד קבלת התמורה ללקוח והמועד שבו הייתה מחוייבת המשביר לשלם למבקשת - מלמדת כי לא נוצרו בין הצדדים יחסי נאמנות, שכן לנאמן אסור ליהנות מפירות הנכס המצוי בידו בנאמנות בהתאם לסעיף 13(א) לחוק הנאמנות. נוסף על כך, אם התכוונו הצדדים ליצור יחסי נאמנות, הרי שהיו דואגים לקבוע בהסכם כי התקבולים בגין מכירת מוצרי המבקשת יוחזקו בנפרד מיתר תקבולי המכירות כנדרש בסעיף 3(ג) לחוק הנאמנות, התשל"ט - 1979. בכך שהצדדים נמנעו מלכלול הוראה שכזו בהסכם, הביעו את דעתם כי לא התכוונו להקנות ליחסיהם תוקף של נאמנות. על כך ניתן ללמוד גם מהתנהגותם בפועל של הצדדים, אשר נמנעו מלהפריד בין תקבולי מכירת מוצרי המבקשת ליתר תקבולי המכירות. עוד נטען, כי אם אכן היו יחסי נאמנות בין הצדדים, חזקה שהמבקשת הייתה דורשת לציין זאת בתוספת להסכם שנחתמה ביום 21.10.02, מספר ימים לפני כניסת המשביר להקפאת ההליכים.
7.עוד טוענים הנאמנים, בהסתמך על ההוראה הקבועה בסעיף 5 לחוק הנאמנות, כי אפילו אם נוצרו יחסי נאמנות בין הצדדים, הרי שבהעדר רישום אין לנאמנות תוקף כלפי יתר נושי המשביר. הנאמנים מוסיפים, כי אין בעובדה שהבעלות במוצרים עד לרגע המכירה הייתה בידי המבקשת, כטענתה, שכן בהעדר זיקה ישירה בין תקבולי המכירה והתשלומים ששולמו בפועל למבקשת, קמה רק התחייבות כספית גרידא של המשביר להעביר למבקשת את התקבולים בגין מכירת מוצריה. הנאמנים מוסיפים ומציינים כי נרשמו לטובת תאגידים בנקאיים שעבודים והמחאות זכות על התקבולים ממכירות מוצרים במשביר שתמורתם שולמה באמצעות כרטיסי אשראי. מכאן, שהמבקשת ידעה או היה עליה לדעת על השעבודים השונים שנרשמו, ובהסכמתה להתקשר עם המשביר חרף ידיעה זו, הביעה את דעתה כי אין לה כל מעמד מיוחד בתקבולי המכירה. מנגד, השעבוד שנרשם לטובת המבקשת על מוצריה, אינו בעל משמעות בענייננו מאחר והמבקשת נטלה את כל המוצרים מחנויות המשביר. ביחס לתקבולי המכירה, המבקשת לא דאגה להבטיח את עצמה ומכאן, שאין להקנות לה מעמד של נושה מובטח. הנאמנים דוחים גם את טענת המבקשת, לפיה המשביר שימשה כשלוחה ו/או כשומרת לעניין גביית תקבולי המכירה. לטענתם, בהסכם אין כל עיגון לקיומם של יחסים שכאלה, ואף מהותה של ההתקשרות אינה תומכת בכך. זאת ועוד, היעדר הקשר הישיר בין תקבולי המכירה ובין הסכומים שהועברו למבקשת על-ידי המשביר, מוליך גם הוא למסקנה כי בגביית התקבולים לא שימשה המשביר כשלוחה של המבקשת, וגם לא פעלה כשומרת. לבסוף נטען, כי הדיון בבקשה - מקומו בעת גיבוש הסדר הנושים או הליכי הפירוק, שכן החובות להם טוענת המבקשת מקורן בתקופה שקדמה להקפאת ההליכים.
8. הבנקים, בנק הפועלים בע"מ ובנק לאומי לישראל בע"מ, השיבו גם הם לבקשה. שניהם נושים מובטחים של המשביר מכח שעבודים והמחאות זכות שנרשמו לטובתן על תקבולי מכירת המוצרים שתמורתם שולמה באמצעות כרטיסי אשראי ו/או "נקודות ספורט" של משרד הבטחון. באי כח הבנקים הצטרפו לעמדת הנאמנים וחזרו על טענותיהם בתשובתם. לטענתם, הבקשה נעדרת תשתית עובדתית נאותה, מה עוד שממילא תקנה 72 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 אינה מתירה העלאת טענות עובדתיות חלופות לפיהן נתקיימו בין הצדדים יחסי נאמנות ו/או שליחות ו/או שמירה - ומכאן שיש לדחות את הבקשה על הסף.
9.לגופו של עניין טענו, כי הסתמכותם על השעבודים שקיבלו כנגד האשראי שהזרימו למשביר - ראויה להגנה. עוד הוסיפו, כי בהסכם ההתקשרות בין המבקשת למשביר לא כלולה שום הוראה ממנה ניתן ללמוד כי למבקשת יש קניין כלשהו בתקבולי המכירה. מנגד, נקבע בהסכם שההתחשבנות תתבצע על בסיס עסקאות שבוצעו בתקופה שבגינה מבוצעת ההתחשבנות, ולא על בסיס התקבולים שיתקבלו בפועל - במצב דברים שכזה לא נוצרו יחסי נאמנות בין הצדדים, שכן החיוב של המשביר כלפי המבקשת נוצר עוד לפני שנתקבלה התמורה בפועל.
נוסף על כך, טוענים הבנקים לעדיפות על פני המבקשת מכוח סעיף 4 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט - 1969. לטענתם, חברות כרטיסי האשראי ומשרד הבטחון קיבלו הודעה על המחאות הזכות, ומכאן שנוצר קשר ישיר בינם לבין הבנק, על פיו עליהם להעביר את כספי התקבולים ישירות אל הבנק. כן נטען, כי התקבולים המגיעים למשביר מחברות כרטיסי האשראי שועבדו כדין לבנקים, והמשכון שלטובתם תקף אף אם המשביר לא הייתה בעלת הזכויות בכספים אלה - כל זאת, מכוח תקנת השוק במשכון הקבועה בסעיף 5 לחוק המשכון, תשכ"ז - 1967. עוד הוסיפו הבנקים, כי הסכמתם למתן צו הקפאת ההליכים הותנתה בכך שלא יהיה בהקפאת ההליכים כדי לפגוע בזכויותיהם כנושים מובטחים. כן נטען, כי אין לטענת המבקשת בדבר קיומם של יחסי שליחות על מה לסמוך, שכן פעולה שעניינה בגביית כספים אינה נופלת להגדרת "פעולה משפטית כלפי צד שלישי" שרק לשם עשייתה יכולה להיווצר שליחות בהתאם לסעיף 1(א) לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965.
תשובת המבקשת לתגובות
10. המבקשת בתשובתה טוענת כי לאור תגובות המשיבות, אין מחלוקת כי יש להעביר לידיה את דמי המכירות שהמשביר גבתה במזומן או בהמחאות. זאת, מאחר שאין כל שעבוד או המחאת זכות לטובת הבנקים על סכומים אלה, אשר הינם בבעלות המבקשת. המבקשת דוחה את הטענות בדבר שיהוי. לטענתה, היא לא ויתרה על זכויותיה וממילא המשיבות לא שינו את מצבן לרעה בהסתמך על כך שהמבקשת לא הגישה את בקשתה במועד מוקדם יותר. עוד היא מוסיפה שהמבקשות אינן יכולות לאחוז בחבל משתי קצותיו. מחד גיסא, לטעון כי חל שיהוי בהגשת הבקשה, ומאידך גיסא לגרוס כי המועד לדיון בבקשה הוא בשלב מאוחר יותר - בעת גיבוש הסדר הנושים. המבקשת אף דוחה את הטענה בדבר טיעונים עובדתיים חלופיים. לגישתה, בבקשתה נפרשה מערכת עובדתית אחת, אשר יכולה לשמש בסיס ליצירת קשרים משפטיים שונים. לגופו של עניין המבקשת משיבה, בהסתמך על הודעת הנאמן מיום 1.11.02, כי הכספים שהגיעו לבנקים במועד הקפאת ההליכים, הועברו זה מכבר לידיהם ומכאן שהכספים נשוא הבקשה הינם כספים אחרים, אשר עליהם לא חל כל שעבוד או המחאת זכות. על כן, מציינת המבקשת כי הבנקים לא יכולים היו כלל להסתמך על הכספים המבוקשים, מה גם שממילא לא היה ביכולתן להסתמך ב- 1996, המועד שבו נוצר השעבוד לטובתן, על מכירות המבקשת, שבוצעו בשנת 2002.
11.עוד טוענת המבקשת, כי הנאמנות לטובתה אינה חלה על כספים ספציפיים, אלא על סכומים בגובה כספי הנאמנות הנמצאים בקופת המשביר. כל זאת מכוח זכות העקיבה המאפשרת לה להתחקות אחר כספי הנאמנות, אפילו התערבבו אלה עם כספים אחרים. העדר כל משכון או המחאת זכות לטובת הבנקים, ממילא שומטת את הקרקע גם מתחת לטענתם בדבר תחולה לסעיף 5 לחוק המשכון. לטענת המבקשת, מאחר והנאמנות אינה חלה על כספים ספציפיים, הרי שאין כל נפקות לכך שהיא קיבלה מן המשביר כספים במנותק מהתקבולים שנתקבלו בפועל על-ידי המשביר כתוצאה מהמכירות שבוצעו. עוד נטען, כי אין כל רבותא בעובדה שההסכם יצר מערכת יחסית עסקית בין הצדדים, שכן חרף קיומה של מערכת יחסים זו ייתכנו יחסי נאמנות כעניין טפל למטרה העסקית.
המבקשת מוסיפה וטוענת, כי אין יסוד לטענת הנאמנים, לפיה המשביר נטלה על עצמה סיכון במסגרת ההתקשרות. זאת, על שום כך שסך הסכומים שאותם המשביר אינה מצליחה לגבות מלקוחותיה, עומד על כאחוז או שניים מתוך סך המכירות, והפסדיה של המשביר בגין סך זה, כבר נלקחו בחשבון בקביעת גובה העמלה עבור גביית הכספים.
ביחס לאי הפרדת כספי הנאמנות מיתר התקבולים שנתקבלו, טוענת המבקשת, בהסתמך על ה"מ 12844/86, ת"א 2739/85, 2740/85
אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ ואח' נ' עובדיה בלס, רו"ח ואח', פס"מ תשמ"ט(א) 45, כי ההוראה הקבועה בסעיף 3(ג) לחוק הנאמנות אינה הוראה קוגנטית או הוראה המהווה תנאי לקיומה של נאמנות. כן הוסיפה כי שתיקתם של הצדדים בעניין זה מהווה הסדר שלילי שהינו בגדר התנייה מותרת על הוראות החוק. מכל מקום, אם יותר למשביר להסתמך על אי ההפרדה הנ"ל, הרי שבכך "חוטא ייצא נשכר", שכן המשביר הייתה זו שהפרה את הוראות החוק.
עוד טוענת המבקשת, כי אין בעובדה שהצדדים להסכם לא קבעו במפורש כי נוצרים ביניהם יחסי נאמנות, בכדי לשלול היווצרות יחסים שכאלה. לטענתה, מהות החוזה היא הקובעת ולא לשון החוזה שבה בחרו הצדדים או צורת ההסכם. בהקשר זה, היא מוסיפה כי הנאמנות טפלה למערכת היחסים העסקית וגם מן הטעם הזה לא ראו הצדדים לקבוע במפורש את התקיימותם של יחסי הנאמנות. זה המקום לציין, כי המבקשת טוענת לקיומה של נאמנות משתמעת. דהיינו, נאמנות שניתן להסיק מתוכנו ותכליתו של החוזה אף שזה אינו נוקב במפורש בביטוי "נאמנות". יחד עם זאת, המבקשת טוענת אף לקיומה של נאמנות קונסטרוקטיבית בהסתמך על פש"ר (חיפה) 671/00
רה"ן מוצרי כפר בע"מ (בכינוס נכסים) ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון ואח' (טרם פורסם).
המבקשת טוענת, כי מכלול החוזה, ולא רק סעיף 11ד' לנספח, הוא שמוליך למסקנה בדבר קיומם של יחסי נאמנות. בהקשר זה היא הפנתה לסעיפים הקובעים כי הסחורה בחנויות והמלאי מצויים בבעלותה הבלעדית. כחיזוק לטענתה בדבר קיום יחסי הנאמנות, הוסיפה המבקשת גם את מכתבו של רו"ח אודי נהיר, מנהל הכספים של המשביר, מיום 11.8.02 שבו אישר את דבר קיומו של הסיכום שהושג בין נציגי המשביר לנציגי המבקשת לפיו ייפתחו בחברות האשראי מספרי ספק לטובת המבקשת, כך שהתמורה המתקבלת בגין מכירת מוצריה, תועבר אליה ישירות מבלי שהמשביר תשמש כ"צינור" להעברת הכספים. המבקשת טוענת, שסיכום זה, שאמנם לא יצא אל הפועל, מהווה הודאת בעל דין של המשביר, כי הכספים המתקבלים ממכירת מוצריה הם בבעלות המבקשת. עוד נטען, כי זכאות המשביר ליהנות מרווחי המימון, אף היא אינה שוללת את קיום הנאמנות, שכן הצדדים קבעו זאת במפורש וקביעה שכזו אינה חותרת תחת מוסד הנאמנות. מכל מקום, הבנקים אינם רשאים להעלות טענה כגון דא, שכן לא היו צד להסכם הנאמנות.
המבקשת דוחה את טענות המשיבות המסתמכות על סעיף 5 לחוק הנאמנות ומבקשות לדחות את הבקשה מחמת כך שהנאמנות לא נרשמה. לטענתה, מאחר והמשכון והמחאות הזכות אינן חלות על הכספים נשוא הבקשה, הרי שממילא תחולתו של סעיף 5 אינה עומדת על הפרק. יתרה מכך, הבנקים אינם יכולים להסתמך על סעיף זה אפילו אם המשכון שבידם תקף, זאת מאחר וידעו על כל יחסיה החוזיים של המשביר. למקרה שטענותיה יידחו, מוסיפה המבקשת כי בענייננו אין כלל תחולה לסעיף 5 לחוק הנאמנות, שכן זה אינו עוסק כלל במערכת היחסים שבין נאמן, נהנה ונושי החברה. מכל מקום, עד כה בתי המשפט התייחסו אגב אורחא לצורך ברישום הנאמנות כתנאי לעדיפותה, וטרם נקבעה בעניין זה הלכה ברורה וחד משמעית.
לטענת המבקשת, התשתית העובדתית העולה מבקשתה יוצרת גם יחסי שליחות ו/או שמירה בינה ובין המשביר. לגישתה, השליחות יכולה להיווצר גם ללא הסכם בכתב, ובמקרה הנדון פעולת הגבייה היא בגדר "פעולה משפטית" כנדרש בסעיף. זאת ועוד, מאחר וכספי התמורה הוחזקו בידי המשביר, הרי שהיא עונה להגדרה המשפטית של שומרת, שהרי סעיף 1 לחוק השומרים, תשכ"ז - 1967 קובע כי
"שמירת נכס היא החזקתו כדין שלא מכוח בעלות". לבסוף, דוחה המבקשת את הטענה כי השלב שבו יש לדון בבקשתה הוא גיבוש הסדר הנושים או הליכי הפירוק. לדבריה, בקשות כגון הבקשה שבענייננו, נידונו בעבר על-ידי בית המשפט עוד בשלב שטרם גובש הסדר נושים, לא כל שכן הוחלט על פירוקה של החברה.
התשובה לתגובה