1. ביום 29.4.04 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך 1,579,656 ש"ח ל- 31 נושים. על החייב הושת תשלום חודשי בסך 400 ש"ח לחודש.
2. לגירסת החייב, חובותיו נוצרו עקב מצבו הבריאותי. לטענתו, בשנת 87 הקים עסק להסעות ושיפוצים, אך מאוחר יותר הוא לקה במחלה בשם "בירגר" הגורמת לשיתוק איברים ואף לקטיעת חלקים מידיו ומרגליו. עקב המחלה הדרדר עסקו של החייב והפסיק לעבוד. כיום החייב מרותק לכסא גלגלים. החייב הצהיר, כי בשנת 93 השתלב בעבודה במשך כחודשיים בחברת "בר חסון בע"מ", אולם לא הצליח להמשיך בה בשל מחלתו.
לפי חוות דעת הכנ"ר, החייב מקבל קצבת נכות בסך 4,552 ש"ח וקצבת ילדים בסך 120 ש"ח; כך שס"כ הכנסת המשפחה (החייב, אשתו וארבע ילדיו), הינה 4,672 ש"ח. החייב הצהיר, כי לא עמד בהתחייבות שנטל על עצמו ועקב כך נצברו לחובתו חובות רבים לרבות חובות בדין קדימה.
3. הכנ"ר בחוות דעתו, התנגד לבקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל. לטענתו, החייב לא עמד בנטל ההוכחה, כי חובותיו נוצרו בתום לב, משלא המציא את כלל המסמכים שנדרש ע"י חוקרי הכנ"ר (דוחות כספיים לעסק, דוחות בגין עבירות תעבורה). עוד טוען ב"כ הכנ"ר, כי לא ייתכן שחובות בסך 94,000 ש"ח בגין קנסות תעבורה נעשו בתום לב. בסיכום, מציינת ב"כ הכנ"ר, כי בקשת החייב מוגשת בחוסר תום לב ובמטרה לנצל את ההליכים ומשכך, יש לדחותה.
4. ב"כ החייב הגיש ביום 4.12.05 תגובה לחוות דעת הכנ"ר וביום 8.1.06 הגיש מסמכים הכוללים: תיעוד רפואי אודות מחלת החייב ומועד התפרצותה ואישור ממשרד הרישוי המעיד על חידוש רישיונו של החייב לאחר ששולמו קנסות התעבורה במסגרת המבצע של משרד הרישוי. באשר למסמכים של העסק; טוען ב"כ החייב, כי העסק היה פעיל משנת 87 עד 89 ובשל הזמן הרב שחלף מאז (17 שנה), אין ברשות החייב מסמכים. כמו כן, הגיש ב"כ החייב תצהיר נוסף מטעם החייב, בו חזר החייב והצהיר, כי בקשתו מוגשת בתום לב, כי חובותיו נוצרו עקב המחלה הקשה שפקדה אותו וכי בכוונתו לסגור את חובותיו ולא ליצור חובות נוספים. החייב ביקש להתחשב במצבו הבריאותי ולתת לו את ההזדמנות לפתוח דף חדש בחיים.
5. בדיון האחרון שהתקיים ביום 27.2.06, ביקשה ב"כ הכנ"ר ליתן החלטה על סמך החומר הנמצא בתיק. ב"כ החייב, חזר על נימוקי הבקשה והתגובה והוסיף, כי העו"ד שטיפל בעסקו של החייב נפטר, דבר המקשה על השגת מסמכים נוספים לגבי העסק.
6. בבוא בית המשפט לדון בבקשת חייב להכריזו פושט רגל עליו ליתן דעתו לתום לבו של החייב. תום הלב של החייב נבחן בשתי תקופות זמן. האחת - זו שבתקופה שקדמה לצו הכינוס, דהיינו בתקופה בה החלה התדרדרותו הכלכלית של החייב, כאשר הכלל הוא שחובות שנוצרו בדרך רמייה יובילו לדחיית הבקשה. התקופה השניה היא זו שלאחר מתן צו הכינוס, שאז נבחנת מידת שיתוף הפעולה של החייב עם חוקרי הכנ"ר (ש. לוין, א. גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שניה, ע' 169).
ברע"א 2282/03
ראובן גרינברג נ.
הכנ"ר, פד נח(2), 810, נקבע ע"י בית המשפט העליון (כב' השופטת חיות), כי:
"
לטעמי, אין בכך שהמערער לא המציא את מסמכי החברות שניהל ושהפסיקו את פעילותן שנים רבות לפני הגשת הבקשה, כדי להצביע על חוסר תום-לב המצדיק את דחיית הבקשה".
7. במקרה שלפנינו, לא מצאתי עדות לחוסר תום לבו של החייב, הן בתקופה שקדמה לצו הכינוס והן בתקופה שלאחר מכן; נראה, כי הסתבכותו של החייב הינה בשל המחלה שפקדה אותו ואשר הביאה לריתוקו לכסא גלגלים. באשר לאי המצאת המסמכים - לאור ההלכה שנקבעה ברע"א 2282/03 הנ"ל והסברו של החייב לאי המצאתם בשל הזמן הרב שחלף ופטירת בא כוחו דאז שנראה בעיני כהסבר סביר ואין כדי להצביע על חוסר תום לב המצדיק את דחיית הבקשה.
8. לאור האמור, שוכנעתי כי יש ליתן לחייב הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו היות וזו תכליתו המרכזית של מוסד פשיטת הרגל.
על כן, אני נעתר לבקשה ומכריז על החייב פושט רגל.
כל המגבלות שהוטלו עליו בצו הכינוס לרבות התשלומים העיתיים וצו עיכוב היציאה מן הארץ, יעמדו בעינם.
ניתנה היום 05 במרץ, 2006 (ה' באדר תשס"ו) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.
|
שאהר אטרש, שופט
רשם בית המשפט המחוזי
|
מירי בן-עמי