עסקינן בערעור על החלטת הנאמן, רו"ח יובל קדרון, בעניין תביעות החוב שהוגשו על ידי המערערים כנגד המשיבה. לטענת המערערים, יש לקבוע כי סכום נשיתם הכוללת כנגד החברה עומד ע"ס 2,985,760 ש"ח וזאת במקום סכום הנשייה שנקבע ע"י הנאמן בהחלטתו מיום 5.12.04, בסך 1,338,970 ש"ח.

מקריאת כתבי הטענות, עולות מהם 2 סוגיות בהן אדון במסגרת החלטתי זו, והן:

א.         גובה החוב -  הכוונה, לרכיבי החוב שיש לאשר במסגרת תביעת החוב שהוגשה.  בנוסף, האם יש להכיר במסגרת תביעת החוב גם בסכומים הנובעים מנזקים הנתבעים ע"י המערערים.

ב.         דרך חישוב החוב - האם החוב המאושר הינו החוב בערכו הריאלי, או שמא בערכו הנומינלי.

1.         גובה החוב;

רקע עובדתי קצר, וטענות המערערים ;

תחילתו של ערעור זה, זה בהתקשרות שנערכה לפני כ - 7 שנים, בין החברה המשיבה, לבין קבוצת בעלי קרקע, בהסכם קומבינציה לפיו תמורת שירותי בנייה, ימכרו למשיבה זכויות בפרויקט הבנייה.

לטענת המערערים, לצורך מימון הפרויקט, העבירו אלה למשיבה סכום של כ - 450,000$ בהעברות בנקאיות ובמזומן. לטענתם, כספי המימון הועברו מהם למשיבה, ומהמשיבה לבעלי הקרקע.

הפרויקט לא יצא אל הפועל, ומשכך,  ניהלה המשיבה בהיותה בהקפאת הליכים, הליכי בוררות, אשר בסופם, פסק כבוד השופט בדימוס לויט לטובת החברה המשיבה, כי מגיעים לה כספים מבעלי הקרקע בסך כולל של 2,300,000 ש"ח.

במהלך הבוררות, הודה מר שניידר, מנהל המשיבה, בחקירתו, כי המערערים שילמו לו תשלום מראש בסכום של כ - 400,000$ עבור ביצוע הדירות בפרויקט. 

לאור פסק הבוררות טענו המערערים כי יש להחזיר לידיהם אותם הכספים, שהועברו כאמור לידי המשיב לצורך מימון פרויקט אשר לא יצא אל הפועל.

לטענתם, בבואו לבחון את תביעת החוב שהגישו, הנאמן כלל לא הזמינם לדיון ענייני בתביעת חובם ו/או נתן להם הזדמנות לפרוש את טענותיהם בפניו, ו/או דרש ראיות נוספות על מנת  לבדוק באופן מעמיק. תחת זאת, אישר את סכום החוב כפי שזה מופיע בכרטסת החברה, היינו  1,388,970 ש"ח, בערך נומינלי, מבלי שיתן דעתו למסמכים אשר צורפו כביכול לתביעת החוב, והמוחזקים בידיו או שיכול להשיגם בקלות. לטענתם, היה עליו להכיר בסכום נוסף של כ-  591,030 ש"ח, סכום אשר קיבלה המשיבה כביכול בהעברות בנקאיות ובמזומן מן המערערים לצורך מימון פרויקט הבנייה. 

המערערים טוענים כי מגיע להם אף סכום בגין הנזקים שגרמה להם המשיבה בניהול הפרויקט. לדבריהם, התעלם הנאמן מפסק הבוררות ומכל המסמכים שצורפו אליו, וקבע בניגוד לפסק הבורר כי המשיבה אינה אחראית למעשה לשום נזק שנגרם למערערים כתוצאה מאחריותה לקריסת פרויקט הבנייה וכי טענותיהם של המערערים סתמיות.

טענות הנאמן ;

המערערים הגישו תביעות חוב  בסך כולל של כ 650,000$ אשר הווה לטענתם סכום אשר שולם על ידם לחברה וכן סכום כולל נוסף של כ 1,900,000 ש"ח בגין נזקים עקיפים. זאת, כאשר לתביעות החוב עצמן לא צורפו מסמכים ו/או ראיות התומכות בחוב כלשהו, אף לא בגין שקל אחד המגיע למערערים מידי החברה. 

לטענת הנאמן, בהיעדר מסמכים וראיות תומכות, נוהלה תקשורת ענפה בין הצדדים, הן טלפונית והן אישית. טרם הכרעתו, ניתנו למערערים הזדמנויות רבות ושונות להוסיף ולהגיש לידיו מסמכים ו/או ראיות לביסוס תביעות החוב אשר הוגשו מטעמם, וכך אמנם נעשה. אולם, כל אשר הוגש לא היה בו כדי להוכיח את תביעות החוב, פרט לאותה אמירה של מר מיהלי, מנהל המשיבה, בפרוטוקול החקירה בהליך הבוררות כאמור. באשר לסכום בסך 591,030 ש"ח, סכום אותו קיבלה החברה כביכול בהעברות בנקאיות ובמזומן מהמערערים, אין בנמצא כל אסמכתא ו/או ראיה לסכום נוסף זה, מעבר לכספים אשר אותרו ע"י הנאמן.

הנאמן בדק את מסמכי התביעה אשר הוגשו מטעם החברה המשיבה בהליכי הבוררות. מעיון בהם גילה כי ביום 15.9.1997 הועבר סכום  בסך 1,351,350 ש"ח לחשבון החברה. מעבר לכך, לא נמצאו העברות בנקאיות נוספות בין הנושים לבין החברה ו/או אסמכתאות אחרות אשר יכולות להצביע על העברת כספים בדרך אחרת. בחישוב שביצע, סכום בסך 1,351,350 ש"ח הוא 385,979.49$ בערכי שערי החליפין דאז, קרי,  כ - 400,000$, כפי שהודה מר שניידר בחקירתו בהליכי הבוררות כאמור. ברם, לאור העובדה כי סכום החוב שהופיע בספרי החברה הינו גבוה יותר מאשר החוב כמופיע באסמכתאות אשר הוצגו במסגרת הליכי הבוררות, בחר הנאמן להכריע דווקא את הסכום הגבוה ולא את הנמוך. משכך, בכל הנוגע לסכום תביעת החוב שהוגשה בסך 650,000$, אישר הנאמן סכום חוב בסך כ 386,000$.

עד כאן טענות הצדדים לעניין גובה החוב, ומכאן החלטתי ;

לאחר קריאת כתבי הטענות, לא מצאתי צורך להתערב בהחלטת הנאמן לעניין גובה החוב. נראה שהמערערים לא הגישו אסמכתאות וראיות מספיקות להוכחת כל אחד מרכיבי תביעתם. אין זה מתפקידו של הנאמן לפעול לאיתור מסמכים המבססים את תביעת חובם של המערערים, ונראה שבמקרה זה זכו המערערים אף ליחס מועדף מצד הנאמן.

לעניין מערך היחסים בין נושה המגיש תביעת חוב לבין נאמן, התייחסתי בהחלטתי בפש"ר 2347/99 בש"א 29582/00 אברג'יל נגד  הנאמנת לנכסי  מרים מעודד, שם ציינתי כי: