1. בקשה לפי סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן - " חוק החברות") לאישור הסדר נושים של נירב מתכות בע"מ (להלן - " החברה").
החברה עסקה ביבוא ושיווק מוצרי ברזל ומתכת גולמיים ומעובדים לתעשייה וחקלאות, וכן ביצור חממות ולולים. מפעלי החברה ממוקמים באזור התעשייה כנות על שני מגרשים - מגרש 20 ומגרש 21 - אותם שוכרת החברה מביצרון מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן - " מושב ביצרון"). מגרש 20 הושכר החל מיום 27.3.03 לתקופה של 25 שנה, עם זכות סירוב ראשונה ל -23 שנים נוספות; ביום 11.3.05 חתמה החברה על הסכם עם מושב ביצרון לפיו שכרה גם את מגרש 21, לתקופה של 25 שנה. דמי השכירות עבור מגרש 20 שולמו כסדרם, ואילו דמי השכירות עבור מגרש 21 לא שולמו החל מיום 1.1.10. ביום 29.1.12 הגיש מושב ביצרון תביעה לפינוי החברה ממגרש 21 וכן לפיצוי כספי (ת.א. 55706-01-12 בימ"ש השלום רחובות).
2. בשל קשיים כלכליים של החברה, אשר הגיעה לכדי חדלות פרעון, הגישו נושיה המובטחים של החברה, בנק לאומי ובנק דיסקונט, בקשה למינוי כונסי נכסים זמניים לחברה ביום 6.8.12. ביום 7.8.12, לאור הסכמת החברה, מיניתי את עוה"ד בניהו לאבל ועמית לדרמן ככונסי נכסים זמניים לחברה (להלן - " כונסי הנכסים"); ביום 1.11.12 מונו הם לכונסי נכסים קבועים לחברה.
לאור רצונם למכור את החברה כ"עסק חי", על מנת להשיא את התמורה המירבית לתשלום החובות לנושים, הציעו כונסי הנכסים את החברה למכירה, בין בדרך של רכישת מניותיה ובין בדרך של רכישת פעילותה. ההצעה הרצינית היחידה שהתקבלה בעקבות הפנייה לקבלת הצעות היתה של חברת רומאל ציפויי חוץ בע"מ (להלן - " רומאל"), על פיה תרכוש את כלל מניות החברה, נכסיה ופעילותה, תמורת 3,550,000 ש"ח. הצעתה של רומאל הותנתה בכך שהמכירה תכלול את חוזי השכירות של החברה ביחס למגרשים 20 ו - 21 באזור התעשייה כנות, כאשר תוקפם של חוזים אלה יאושר במפורש על ידי בית המשפט.
לאור הצעתה של רומאל כונסו אסיפות נושים של החברה, במסגרתן הוצע לנושים הסדר נושים, על פיו יאושר הסכם המכר לחברת רומאל, סכום המכירה יועבר לקופת ההסדר, ויחולק בין הנושים לפי מפתח שנקבע.
ביחס למושב ביצרון, הוצע כי ישולמו לו כל חובות העבר, ותנתן התחייבות להמשך תשלום דמי השכירות כסדרם בעתיד, על ידי רומאל. בסופו של יום, נתנו כל נושי החברה את הסכמתם להסדר הנושים המוצע, פרט למושב ביצרון. כונסי הנכסים הגישו בקשה לבית משפט, היא הבקשה בפני, לאישור הסדר הנושים.
לאחר הגשת הבקשה, ויום טרם הדיון בה, הוגשה הצעה נוספת לרכישת החברה של חברת ברוש שירותי רכב בע"מ (להלן - " ברוש"), בסך 4,000,000 ש"ח. ביום הדיון הסתבר כי מושב ביצרון אינו מתנגד להצעה זו, שכן העומד מאחוריה הינו חבר הנהלת אגודת המושב.
עוד יצויין כי במהלך הדיון העלתה רומאל את הצעתה ל - 4,000,000 ש"ח, בעוד ברוש העלתה את הצעתה ל - 4,550,000 ש"ח.
טענות הצדדים
3. כונסי הנכסים עותרים לאשר את הסדר הנושים ואת ההסכם עם חברת רומאל, על אף התנגדותו של מושב ביצרון. הם מדגישים כי הנכס העיקרי של החברה הינם הסכמי השכירות לטווח ארוך במקרקעין אשר באזור התעשייה כנות. ללא הסכמי שכירות אלה, לא ניתן יהיה למכור את החברה כעסק חי ולא יהיה מנוס ממכירת ציוד החברה ויתרת המלאי שלה בלבד, תמורת סכום זעום.
כונסי הנכסים סבורים כי ניתן לכפות על מושב ביצרון את המשך קיום הסכמי השכירות מאחר והתנגדותם הינה חסרת תום לב; הפסיקה בעניין זה קובעת כי ביטול הסכם שכירות לאחר שהחברה החלה בהליכי פירוק, תוך פגיעה בניסיון להפעילה כעסק חי ולמוכרה, יכול להחשב כפעולה בחוסר תום לב. בענייננו בקש המושב לבטל את ההסכם לאחר שהחברה כבר היתה בקשיים ניכרים והוגשה נגדה בקשת כינוס קודמת, שנמחקה. כונסי הנכסים מפנים להוראות סעיף 350ח. לחוק החברות, ממנו עולה במפורש כי גם אם קמה לצד להסכם, הזכות לבטלו בשל הפרתו בידי החברה, מוסמך בית המשפט לכפות את אימוץ ההסכם במידה ושוכנע כי החברה תקיים את חיוביה מאותו מועד ואילך. מאחר ובנסיבות כאן זכויות מושב ביצרון לא יפגעו, שכן יועמד שוכר סולבנטי לשטח, אשר יערוב לתשלום השכירות ויפרע מלוא חוב העבר - אין הצדקה להעדיף את רצונו של מושב ביצרון לבטל את חוזה השכירות על פני הפגיעה הקשה שתגרם ליתר נושי החברה במידה והסדר הנושים לא יאושר.
כונסי הנכסים סבורים כי ניתן ליישם את הוראות החוק העוסקת בהבראת חברות, משניתן לעבור מהליכי פירוק להליכי הבראה, על כן אין ספק שניתן לעבור מהליכי כינוס להליכי הבראה.
כונסי הנכסים טוענים כי לא ניתן לקבל את הצעתה של ברוש, אשר הוגשה באיחור רב, לאור ההלכה שנקבעה בע"א 509/00 לוי נ' ברכה, פד"י נה(4) 410 (18.6.01) (להלן - " לוי נ' ברכה"). הם סבורים כי נכונות מושב ביצרון לקבל הצעה זו לאחר שהתנגד נחרצות להסדר הנושים, רק מדגישה את חוסר תום הלב בהתנהלותו, במסגרתה מוכן הוא לפגיעה קשה בכלל נושי החברה ובלבד שהשטח יושכר לחבר אגודה בלבד.
4. הכונס הרשמי תומך אף הוא בהסדר המוצע. לשיטתו, מושב ביצרון אינו יכול להתנגד לשינוי בעלי המניות בחברה, כאשר אין כל הגבלה מעין זו בחוזה השכירות בין הצדדים. כן יש ליתן משקל לכך שמדובר בהליך של חדלות פרעון, בו - לא אחת - דינים ספציפיים נדחים, ובכך יש כדי להפחית מזכותו של המושב לבטל את חוזה השכירות עם החברה.
הכונס הרשמי מוסיף וסומך ידיו על נימוקי כונסי הנכסים. לשיטתו, החוק מאפשר מעבר להליכי הבראה בכל שלב, גם לאחר הליך כינוס הנכסים, בהתקיים הנסיבות המתאימות. בהתאם להוראות סעיף 350ח. לחוק החברות, ניתן לכפות על המושב את המשך השכירות, שכן זכויות מושב ביצרון הובטחו, ואין הצדקה לקבל התנגדותו, בנסיבות בהן היא נובעת רק מהעובדה שהרוכש המוצע אינו חבר באגודת המושב. אמנם חוזה השכירות עם החברה בוטל טרם הליכי הכינוס אולם יש מחלוקת אם הביטול הוא כדין, ונראה כי הוא עונה להגדרת החוק של ביטול בסמוך להליכי הכינוס, שכן בעת ביטולו כבר היתה החברה בקשיים כלכליים ניכרים.
5. מושב ביצרון מתנגד להסדר המוצע. הוא מציין כי הסכם השכירות בוטל כשנה וחצי טרם מתן צו הכינוס, בשל אי תשלום דמי השכירות, עילה המהווה הפרה יסודית של ההסכם, וגם תביעת הפינוי הוגשה שבעה חודשים טרם מינוי כונסי הנכסים. בנסיבות אלה לא ניתן לכפות על מושב ביצרון את המשך קיום ההסכם גם לפי סעיף 350ח. לחוק החברות, במיוחד לאור הפסיקה המאפשרת סילוק יד מנכס גם במהלך הליכי כינוס. לא יתכן כי הליך כינוס יעניק לחברה חסינות מפני פינוי מנכס על אף הפרת ההסכם.
המושב טוען כי בפועל המדובר בכפייה להכניס שוכרים חילופיים, שכן המדובר בעסק שונה אשר יעסיק עובדים אחרים. למושב ביצרון - אשר יאלץ להתמודד עם שוכרים חדשים למשך שנים ארוכות - זכות להתנגד להעברת השכירות אליהם. המושב מוסיף ומציין כי מאחר והינו אגודה שיתופית, אשר תפקידה לדאוג לרווחת חבריה, זכאי הוא להעמיד נגד עיניו גם שיקולים, שאינם כלכליים, בקביעת שוכר הנכס. על כן, כאשר מדובר במציע שהינו חבר אגודה, אשר לאגודה יחסים טובים עימו, יש לאפשר למושב ביצרון לשקול שנית ולהסכים להסדר עם חבר האגודה.
6. רומאל סבורה כי לא ניתן לקבל את הצעתה של ברוש, הן בשל מועד הגשתה והן מאחר והיא אינה מציינת כי העומד מאחורי ההצעה הינו חבר אגודה ואף חבר הנהלה. רצונו של מושב ביצרון ליתן עדיפות לחברי האגודה הינו שיקול לא ענייני שאינו לטובת הנושים. חוזה השכירות נחתם עם החברה, וימשיך להתקיים עם החברה, כאשר רק בעלי המניות בה הם שיתחלפו. רומאל סבורה, כי סעיף 350ח. לחוק החברות נועד בדיוק למצב מעין זה, על אף הגשת תביעת הפינוי, שכן המדובר בנכס מהותי שעדין מוחזק על ידי החברה בפועל. כן היא מדגישה כי למושב ביצרון לא יגרם כל נזק מהמשך השכירות.
7. ברוש מציינת כי ניהלה משא ומתן עם כונסי הנכסים, אשר לא טענו נגדה עד כה להפרת חובת תום לב. כן היא סבורה כי מאחר והצעתה של רומאל היתה תלוייה בתנאים מתלים, אשר ספק אם יתקיימו, אין פגם בהגשת הצעות נוספות. ברוש מוסיפה כי לא הסתירה את העובדה כי העומד מאחורי ההצעה הינו חבר בהנהלת מושב ביצרון.